החיים הם סיפורים

יש אנשים שחולמים על היציאה לפנסיה ויש אנשים שמתים מפחד ממנה. אלה שחולמים, חושבים על השחרור מהצורך לקום בוקר-בוקר להתפרנס. אלה שהמילה “פנסיה” גורמת להם להתכווץ בחרדה, שואלים את עצמם מה יעשו עם כל הזמן שמתפנה. לפני יציאתי לפנסיה נשאלתי – ומה את מתכננת לעשות? והייתי עונה: “כלום!” הרי כל ההיגיון שבפנסיה הוא שלא צריך לעשות כלום. כל החיים עבדת קשה; היית צריכה ללכת לעבודה, היית צריכה להתפרנס ולפרנס. במקרה שלי, העבודה גם חזרה איתי הביתה בצורת מחברות לבדוק, מבחנים להכין ולבדוק, שיחות טלפון עם ההורים ועם המורים. עבודה אינסופית וכל הזמן הייתי עסוקה ב”צריך.” אז העניין הוא שבפנסיה אין צריך! לא צריך, פשוט לא! להמשיך לקרוא איך להתגבר על הפחד מהיציאה לפנסיה?

לפעמים אנחנו חשים ללא אנרגיה. אנחנו לא רוצים לדבר עם אף אחד, אנחנו לא רוצים לקרוא ולא רוצים לראות או לשמוע שום דבר. התחושה הכללית היא כאילו נשארנו קליפה. אף אחד לא גר בפנים. כאילו שמנו שלט: “יצאנו לחופשה.” מי לא זוכרת איך קמה מהמיטה אחרי מחלה טובה והרגישה שאין לה כוח להתמודד עם שום דבר, רק תעזבו אותה בשקט, באמא’שלה. בדרך כלל חוסר האנרגיה בא לאחר התמודדות עם אירועים קשים או מחלות. אבל, לאחרונה אני מרגישה כך בסופו של כל יום. שלא לדבר כמה מהר מגיע סופו של היום! להמשיך לקרוא למה אנחנו כל כך לחוצים בזמן ומרגישים חסרי אנרגיה?

שירותי התיירות האינטרנטיים עוברים שינוי. פעם היה מאוד פשוט להזמין מלון – באתר של הוטלס או של אחת מחברות התיירות הגדולות, אקספדיה (שעליה כבר כתבתי), פרייסליין וכדומה. אבל בינתיים, כל רשת מלונות גדולה פתחה אתר והיא מפעילה “מועדון נאמנות”, בדומה למועדון “הנוסע המתמיד”, שבו הצרכן מקבל נקודות על כל שהייה ובעזרתן ניתן לקבל הנחות, לילות חינם או פינוק אחר. שיטת הנקודות יוצרת נאמנות של הצרכן לרשת, כיוון שעליו להגיע למספר מינימום של נקודות כדי לקבל את ההטבות. אותה השיטה עובדת גם בחברת הוטלס הגדולה. על כל 10 לילות שהוזמנו דרכה מקבלים לילה אחד חינם בעלות ממוצעת של עשרת הלילות. אני מעידה בזאת שהשיטה עובדת וכבר ניצלתי 3 ימי בונוס כאלה.

להמשיך לקרוא הנוסע המתמיד ומועדוני הלקוחות

האינטרנט יצר תחרות מטורפת על הזמן שלנו. אני לא מספיקה לקרוא את כל מה שאני רוצה (אימייל, פייסבוק, אנסטגרם) וכבר נופלים דברים חדשים ומסקרנים. אבל, שוב, לא מספיקה וכבר. . .  צריך לבדוק דואר – הרבה עיתונים אלקטרוניים, רובם בחינם וכולם לפי תחומי העניין שלך, מה לא תירשם? אז כל יום נופלים עלי שניים שלושה עיתונים כאלה ובהם רשימות של המוני מאמרים מעניינים. להמשיך לקרוא האדם איננו “עץ השדה”, הוא יכול לקום וללכת למקום אחר

בעוד שפעם חשבו שמיומנות “הבנת הנקרא” היא המיומנות החשובה מכל, היום שולטת הדעה שכתיבה היא המיומנות החשובה ביותר. היא לפחות המיומנות המצויה בשימוש הרב יותר בחיים המקצועיים והפרטיים שלנו. בחיים המקצועיים שלנו אנחנו מחברים אימיילים, פוסטים, הודעות טקסט, מאמרים, דוחות מצב ועוד. גם בחיים הפרטיים שלנו אנחנו כותבים אימיילים והודעות טקסט. נכון, אנחנו צריכים גם לקרוא את כל הטקסטים האלה ולכן קשה קצת לקבוע שהכתיבה חשובה יותר מהקריאה. הכתיבה והקריאה הן למעשה שני צדדים של אותו המטבע. הויכוח היום הוא לגבי כתב היד. האם יש חשיבות לכתב היד על פני ההקלדה. להמשיך לקרוא חילופי המיומנויות או עתידו הלא ברור של כתב היד

וייטנאם נתפסה במוחי כמדינת מלחמה. תמונות התושבים המבוהלים הבורחים מההפצצות, הג’ונגלים בהם הסתתרו הווייטקונג, אנשי הגרילה, התמונות של הטייסים האמריקאים השבויים, סיפורו של ג’ון מקיין. לכן, המחשבה על ביקור בווייטנאם נראתה לי קצת משונה. מי הולך לבקר במקום כזה? אבל, כשהתחלתי לבדוק את הנושא לעומק, הבנתי שווייטנאם של היום רחוקה מאוד מהדימוי שהשאירה במוחי המלחמה הממושכת (16 שנים, ברוך.) אפילו סנטור מקיין הספיק לחזור לביקור בווייטנאם המשתקמת. להמשיך לקרוא ווייטנאם – המדינה המשתקמת ולא רק המלחמה

“יש דברים שרואים רק בווייטנאם” אמר לי המדריך כשראה את עיני מתעגלות בתדהמה כשיצאתי ממאוזוליאום הו צ’י מין הענק ומעורר הכבוד, וראיתי את חנות המוזיאון שנראית כמו דוכן ארוך בשוק. המאוזוליאום, המתנשא לגובה של כעשרים ואחד מטרים, הוא דוגמה לייחוד הווייטנאמי. הו צ’י מין, דוד הו בפי המקומיים, נחשב לאבי האומה. חלומו הגדול היה להגיע לשלטון עצמאי. הוא הצליח לגרש את הצרפתים ולהקים את הרפובליקה הדמוקרטית בחלקה הצפוני של המדינה. הוא היה אדם צנוע וביקש שלאחר מותו ישרפו את גופתו ויחלקו את העפר בשלוש גבעות: בצפון, במרכז ובדרום. אך, במאוזוליאום חנוטה דמותו של הו צ’י מין ומוצגת לראווה. אין לדעת האם זו דמות שעווה, או האיש עצמו. ביציאה מהאתר ממוקמת חנות המוזיאון, חנות ווייטנאמית אופיינית! להמשיך לקרוא דברים שרואים רק בווייטנאם ובשבילם כדאי לבקר בה

בתאילנד, המשלבת בין העבר לבין העתיד, נושא השווקים הוא אחד הדברים המדהימים. אפשר לחשוב שתאילנד היא כולה שוק. בבוקר הרחובות נקיים, מדרכות לא אחידות, אפורות ורותחות, ובערב, כמו במטה קסמים, לאורך קילומטרים על גבי קילומטרים, משני צדי הכביש, מסודרים להם דוכנים ועליהם פרושה לראווה הסחורה. תארו לעצמכם עשרות מחרוזות חרוזים – כל לילה לארוז אותן וכל ערב לסדר אותן מחדש, בלתי נתפס. בדוכנים אפשר למצוא הכול: בגדים, תמרוקים, נעליים, חגורות, תיקים, צעיפים, אוכל שמבושל במקום, שתיה לסוגיה ואפילו שיקים שנרקחים במקום.

להמשיך לקרוא תאילנד – שילוב בין עתיד לעבר

אין לסינגפור אוצרות טבע או נופים מיוחדים אז הם פנו אל הטכנולוגיה. המבנה הייחודי ביותר בסינגפור הוא קומפלקס ה”מרינה ביי סנדס“, שמהווה אבן שואבת לתיירים. אבל הוא רק הפתיח לאזור. מאחוריו מצוי אזור המכונה “Gardens by the Bay“, ובעברית “גנים ליד המפרץ”. המקום הוא גן בוטני ענק ובתוכו אזורים שונים. האזור הבוטני המרכזי נמצא ב- Flower Dome. כיפה ענקית, סגורה, כמובן שהיא ממוזגת ויש בה מספר קומות ספירליות ובהן צמחייה האופיינית לאזור. לידה שוכן ה- Cloud Forest, שגם הוא כיפה ענקית וממוזגת, המדמה יער גשם. בתוכה “הר ענק”, שממנו יורדים מפלים וזרמי אדים קרים. גם הוא, כמובן ממוזג, ורעש המים והלחות גבוהים מאוד. בחלקו העליון יש גשר, המאפשר לראות את הצמחייה מלמעלה למטה (כפי שרואים בתמונה).

להמשיך לקרוא אין לסינגפור אוצרות טבע אז הם פנו אל הטכנולוגיה