החודש מציינים מאה וחמישים שנים לפרסום ספרה של לואיזה מיי אלקוט “נשים קטנות”. לאור קמפיין “me too#” שהתחיל לפני שנה וממשיך גם היום, למרות תגובות הנגד מגברים ונשים כאחת, נשאלת השאלה האם אנחנו הנשים עדיין אותן “נשים קטנות?” להמשיך לקרוא האם כולנו “נשים קטנות?” או אולי הן לא היו קטנות באמת?
האם הייתם מהמרים על חייכם? מוות וחיים ביד הזיכרון
בקיץ, אני אוהבת ללכת לתערוכות. ראשית, יש מזגן! שנית, פחות עמוס, כי כולם בחו”ל, בים, בבריכה (מחקו את המיותר). שלישית, זה כל כך מחמם לב לראות את הילדים מתרוצצים בתערוכות, מגלים עניין בעיניים בורקות. לאחרונה גיליתי שהמוזיאונים הגדולים והחשובים מעלים את כל האוספים שלהם לאינטרנט. האחרון שבהם הוא מוזיאון האופיצ’י (Uffizi Gallery) שנמצא בקרבתו של הגשר המדהים והיצירתי פונטה-ווקיו (Ponte Vecchio בתמונה). כל מבקר שמזדמן לפירנצה מגיע גם אל “דויד,” פסלו הענק של מיכאלאנג’לו, שנמצא באקדמיה לאמנות של פירנצה. הפסל, הנראה מרחוק מוקף הילה של אור (מעליו כיפת זכוכית) ומדהים בגודלו כשמתקרבים.
להמשיך לקרוא האם הייתם מהמרים על חייכם? מוות וחיים ביד הזיכרון
איך הפכו הסיפורים לכלי איבחוני, טיפולי, הסברתי בכל התחומים
לפעמים נגמרים לי הסיפורים ואז אני עוברת לקריאה, שהיא חומר הגלם לכתיבה. בדואר מצאתי קישור למאמר, מתוך מוסף עיתון “כלכליסט,” שכותרתו: “פסטיבל מספרי סיפורים: פרופ’ רון שחר מציג את הכלי הניהולי המפתיע של העידן הנוכחי.“ אינני מכירה את פרופ’ שחר אך נראה לי שהוא לא מתחום הספרות ולכן התעוררה סקרנותי. הסיפורים הם חומר הגלם של תורת הספרות לדורותיה, אך מזה זמן שאני רואה שבתחומים רבים מאמצים את מונח ה”נרטיב” עד שזלג גם לשימוש היום-יומי והפוליטי. לדוגמה, טענותיו של התובע בבית המשפט הן נרטיב, סוג של סיפור.
להמשיך לקרוא איך הפכו הסיפורים לכלי איבחוני, טיפולי, הסברתי בכל התחומים
אני ממש מצטערת, רוצה לבקש סליחה, לא התכוונתי!
אני מצטערת! אני רוצה לבקש סליחה מכל מי שפגעתי בו בכוונה ושלא בכוונה. אני משתדלת שלא לפגוע באנשים בכוונה או שלא בכוונה, אבל רמת הרגישות מגיעה לגבהים כאלה שלפעמים הדברים נשמעים כאילו יש כוונה לפגוע. אז זהו שלא! אמנם יום הכיפורים הוא מועד דתי, בו אמור האדם לפנות לאלוהיו ולבקש סליחה, אך אלוהים יכול לסלוח רק לחטאים שחטאנו כלפיו. על חטאים שחטאנו כלפי אנשים רק אותם האנשים יכולים לסלוח. ומכאן המנהג לבקש סליחה מחברים ומכרים בין ראש השנה לבין יום הכיפורים (עשרת ימי תשובה, ברוך). להמשיך לקרוא אני ממש מצטערת, רוצה לבקש סליחה, לא התכוונתי!
סוף הוא התחלה חדשה
שוב מגיעה התקופה הזאת של סוף הקיץ. אנחנו הרוסים מהחום, התל אביבים – גם מהלחות. עצבניים עד כלות ואז מופיעים להם שני עננים בשמים והחצבים פורחים בכל רחבי הארץ! (תמיד זה מוקדם מדי, ברוך). ושוב אנחנו ב”התחלת הלימודים“. אלה שבשבילם צריך חדרי ילדים במבצע, או לפחות שולחנות חדשים, כיסאות תלמיד בהנחה, מיטות מתכווננות, שלא לדבר על הציוד המשרדי: תיקים, ספרי לימוד, מחברות, עפרונות, מחקים, סרגלים, דפים והרשימה אין-סופית. להמשיך לקרוא סוף הוא התחלה חדשה
איך האופנה קשורה לפוליטיקה – נשים וגברים
למחרת ההופעה הטלוויזיונית של הנשיא האמריקאי יחד עם ראש הממשלה הישראלי נערך בקבוצת “המתלבשות” דיון על שמלתה ומעילה של הגברת נתניהו. אין ספק שבכל בית בישראל לפני ששמעו את דבריהם של הנשיא וראש הממשלה הסתכלו כולם בסקרנות על לבושן של הנשים! (מה היה צבע החליפה של נתניהו, ברוך?) למרות שהעולם מנוהל על ידי גברים, (סתם פוליטיקה) או לפחות הם חושבים שהם מנהלים אותו, לנשותיהם תפקיד מכריע ביחסי הציבור שלהם ובאופנה. דוגמה מעניינת היא ללא ספק סוניה פרס שנמנעה מלהשתלב בעולם הפוליטיקה ולכן גם לא הייתה מחויבת לאופנה. יוצאי דופן הם הזוג ריבלין – אף אחד מהם איננו מלך היופי וגם לא אייקון אופנה, אך היחסים החמים שהם מקרינים הפכו אותם לזוג האהוד ביותר במדינה (בתמונה למעלה). להמשיך לקרוא איך האופנה קשורה לפוליטיקה – נשים וגברים
האם עתידו של הספר כמכשיר קריאה נחרץ, או שיש לו עתיד?
מזה שנים מאיימים עלינו שגורלו של הספר נחרץ והוא עתיד להיעלם מהעולם. בעידן האלקטרוני של היום האנשים קוראים בעזרת הכלים האלקטרוניים. ישנם הכלים הכלליים שנמצאים אתנו כל היום, כמו הטלפון, שאצל רבים משמש גם לקריאת חדשות ומאמרים. ישנם הכלים הייעודיים, שמטרתם הראשונית הוא לשמש כ”ספר אלקטרוני”, לדוגמה ה”קינדל” של חברת אמזון או ה”נוק” של חברת ברנס ונובל. תלמידים קוראים היום את ספרי הלימוד ממסך המחשב וגם ספרי האקדמיה נקראים מהמסך. לאחרונה הופיעו ספרים שאינם מצריכים קריאה כלל, הספרים הקוליים, לדוגמה, מספרי האוניברסיטה הפתוחה. אז הספר לא מת, רק אמצעי הקריאה השתנו. במקום מהנייר, מהדף, אנחנו קוראים מהמסך. להמשיך לקרוא האם עתידו של הספר כמכשיר קריאה נחרץ, או שיש לו עתיד?
Yes, we can – עודכן
לעתים אנחנו לא מסכימים עם החלטות של הממשלה, של ההורים, של הבוסית, של הילדים, אבל חוץ מאשר לשנות את ההצבעה פעם בכמה שנים (במקרה של הממשלה), או לקטר (על הבוסית), או לנסות להתווכח (עם ההורים או הילדים) אין לנו הרבה מה לעשות ולכן אנחנו מושכים כתף, מתעלמים וממשיכים הלאה. אני רוצה לשתף אתכם במעשה עוולה, שאותו אנחנו כן יכולים לתקן במעט. להמשיך לקרוא Yes, we can – עודכן
זכרון במחלוקת
בברלין עושים רבות כדי להנציח את סבלם של היהודים, את ההסכמה שבשתיקה של האזרחים הגרמנים, ואת הנרצחים עצמם. דוגמה מעניינת ושנויה מאד במחלוקת היא פרוייקט “אבני נגף”. מטרתו של הפרוייקט להנציח את כל היהודים שחיו בברלין לפני השואה, במקומות מגוריהם. האמן הגרמני גונטר דמינג אומר ש”אדם נשכח אך ורק כאשר שמו נשכח” ולכן הוא יוצר מרצפות בשטח של 10 סמ”ר מנחושת, חורט עליהן את השם, תאריך הלידה, ותאריך ונסיבות מותו של קורבן הנאצים ומטמין אותן בין אבני הרחוב בכתובת שבה התגורר, עבד או למד. ניתן למצוא אנדרטאות אישיות אלה ב- 1900 כפרים, עיירות וערים ברחבי גרמניה. להמשיך לקרוא זכרון במחלוקת
הימור תרבותי
רובנו מהמרים לעיתים רחוקות ומתוך שעשוע, למרות שיש הרואים כהימור גם רכישת כרטיס לוטו, טוטו או מנוי לפיס. ברוב הפעולות שאנו עושים אנו משקיעים מחשבה: שוקלים את כל האפשרויות, את היתרונות ואת החסרונות של כל אפשרות. לדוגמה, כשאנחנו חוצים את הכביש אנחנו בודקים שהמקום טוב לחציה, שהכביש פנוי או שנספיק לחצות אותו בבטחה. זירת ההימור היא סוג של משחק ואף אחד לא משחק בחיים של עצמו. להמשיך לקרוא הימור תרבותי