החיים הם סיפורים

זמן קריאה: 7 דק'

אזהרה: הפעם לא הצלחתי להתאפק. יש בפוסט הזה הרבה יותר תמונות מהרגיל. אם כבר הגעתם עד קנדה, מגיע לכם לראות אותה.

נסענו לקנדה כדי לברוח מחום יולי־אוגוסט הישראלי. במשך שנים בחרה קנדה להיות "מדינת מקלט". כך הגיעו אליה יהודים בתחילת המאה ה־20, וכך היא קולטת גם כיום פליטים ממדינות שונות. אנחנו בחרנו בה כ"מדינת מקלט" מסוג אחר – מקלט מהחום הישראלי .כדרכי, הכנתי תכנית מפורטת לפי ערים, ימים, שעות ומקומות; יחד עם זאת, התוכנית גמישה וניתן להוסיף או לגרוע ממנה לפי המציאות בשטח (ולא במפות של גוגל, ברוך), והזמן שעומד לרשותנו (מי שרוצה תכנית מוכנה מוזמן לכתוב). נחתנו לעת ערב בטורונטו, וכהרגלנו אספנו את הרכב, אכלנו ארוחת ערב, ישנו בשדה התעופה, ורק בבוקר יצאנו לדרך. להמשיך לקרוא קנדה כ"מדינת מקלט" מ"חום יולי-אוגוסט" – לאורך נהר הסנט לורנס

אף אחד לא שוכח את תוכניתו של חיים הכט "בין כרכור לסינגפור." לא בגלל שכרכור היא מושבה, אלא בגלל שסינגפור נראתה כל כך טוב בתוכנית שתפסנו את הראש ושאלנו למה זה למה זה לא יכול להיות גם אצלנו. התוכנית בהחלט העלתה את המודעות הישראלית לאי-מדינה הזה, אך מעטים יודעים עד כמה עזרה ישראל לסינגפור להגיע לכך. נהג המונית שפגשנו בנסיעה אקראית, שאל אותנו מהיכן אנחנו. כשענינו שמישראל הוא יצא מגדרו. "הייתי שם," אמר,  "איזו ארץ נהדרת. לפני הרבה שנים, בסיני, התאמנו שם במשך שנה עם הצבא הישראלי." הוא זכר הרבה דברים משהותו והספיק לבקר בכל הארץ. הסתבר, שכשנפרדה סינגפור ממלזיה, שאליה הייתה קשורה, והכריזה על עצמאות, חיפשה מי מעמי העולם מוכן לאמן את הצבא שלה. היחידה שהסכימה הייתה ישראל. מאז שומרת סינגפור נקודה חמה בלב לישראל.

להמשיך לקרוא סינגפור, גורדי השחקים והקשר לישראל

בזמן האזעקות והטילים הלכתי להיפרד מבית ילדותי. היה לי צורך להגיד לו שלום על 13 שנים סוערות של גיל ההתבגרות, על קבלה אוהבת ללא תנאים. הגעתי אליו ילדה, בת 10. ילדה קטנה ממרכז העיר, שצריכה להתאקלם ולבנות את חייה מחדש בקצה הצפוני של העיר. נפרדתי מהבית בו נולדתי, שהיה בשכונה בנויה וצפופה. הגעתי למקום מוקף שדות, שלוליות חורף וצפרדעים. להמשיך לקרוא להיפרד מבית ילדותי ומהילדה שהייתי – פינוי בינוי

זמן קריאה: 6 דק'

פעמים רבות אני קופאת רגשית במקום להגיב, לדבר ולהסביר את עצמי, כמו שיעיד הסיפור הבא. יום שישי אחד היינו בהצגה בתיאטרון בית לסין. היום היה גשום והקדמנו להגיע לתיאטרון כדי למצוא חנייה, וגם בתקווה שאולי נצליח "לעבור בין הטיפות." מצאנו אמנם חנייה, אך לא כל כך הצליח לנו להינצל מהגשם. ניצלנו את הזמן לשתות קפה חם (אין קפה קר בתיאטרון, ברוך.) כיוון שהיו הרבה חכמים כמונו, המקום היה מלא ולא היה כיסא לשבת עליו, חוץ מהכיסא הצהוב של החטופים, על במה. התמקמנו ליד עגלת הממתיקים, כפיות/מערבבים, פח זבל, ששם אפשר היה לפחות להניח לרגע את הכוס החמה. להמשיך לקרוא שקט צורם – למה אנחנו קופאים רגשית?

זמן קריאה: 6 דק'

אתונה היא לא מקום להיות בו בקיץ. נכון שכולם נוסעים ליוון, אבל בעיקר לאיים (רודוס, מיקונוס, סנטוריני ועוד, ברוך.) באיים אפשר ליהנות מטיפת היסטוריה, מנוף מרהיב, הרבה בריכה וים, ואוכל. באתונה חם! כמו בכל עיר השוכנת באגן הים התיכון. בקיץ חם, כמו בתל אביב ובחלקים הדרומיים אף יותר. בחורף קריר כמו בירושלים וגשום. גם הים שלה קצת מרוחק. לכן, נסענו לאתונה באביב, ומזג האוויר היה מושלם. לפעמים הזהירו מפני גשם – אז ירדו שלוש טיפות. היה נעים לטייל ברחובות, אך באקרופוליס היה חם כמו במצדה בקיץ. אין טיפת צל לנוח בו. אבל איך ניתן שלא לעלות לציון הדרך המשמעותי ביותר בתולדות האמנות העתיקה, ובערש התרבות המערבית (ברגליים ברוך, למרות שיש מעלית כאמצעי נגישות). להמשיך לקרוא אתונה ערש התרבות – למה נסענו ועל מה אני ממליצה

הילד הפנימי שבנו מתגבש בשנות הילדות, שהן התקופה שבה המוח שלנו קולט מידע במהירות, מעבד רגשות, ומפנים כיצד להתמודד עם מצבים שונים. הילד הפנימי ילווה אותנו לאורך כל חיינו. האמונות שלנו לגבי עצמנו והעולם מתפתחות מתוך אינטראקציות עם ההורים, בני המשפחה, חברים ומחנכים ותוך התבוננות במעשיהם. הילד הפנימי הוא החלק בתוכנו שמכיל את החוויות, הרגשות והאמונות שספגנו בילדותנו. הוא משפיע על הדרך שבה אנו מגיבים למצבים, יוצרים קשרים, ומקבלים החלטות. להמשיך לקרוא השפעת הילד הפנימי – חוויות הילדות מבית אבא ואמא