החיים קצרים מדי – ארבעה דברים שהגיע הזמן לשחרר

זמן קריאה: 5 דק’

לשחרר כי הזמן הניגרהחיים קצרים מדי. יש דברים שצריך לשחרר ולהפסיק לשאת על גבנו. “הזמן הניגר כמו מים” אומרת חוה אלברשטיין בשירה “ערב אחר.” ואכן, הזמן עובר מבלי לעצור אפילו לרגע, וכל דקה מקרבת אותנו אל קיצנו. אנשים נוטים לשכוח או להדחיק את העובדה הפשוטה שיבוא יום ולא נהיה עוד. העולם פשוט ימשיך בלעדינו. השמש תמשיך לזרוח ולשקוע; המכוניות ימשיכו לנסוע או לעמוד בפקקים; בבית שלי תגור מישהי אחרת והמעלית תמשיך לעלות ולרדת בלעדי. להמשיך לקרוא החיים קצרים מדי – ארבעה דברים שהגיע הזמן לשחרר

סוף הוא התחלה חדשה

סוף הקיץ - החצבים פורחיםשוב מגיעה התקופה הזאת של סוף הקיץ. אנחנו הרוסים מהחום, התל אביבים – גם מהלחות. עצבניים עד כלות. אז מופיעים להם כמה עננים בשמים. החצבים פורחים בכל רחבי הארץ! (תמיד זה מוקדם מדי, ברוך). ושוב אנחנו ב”תחילת הלימודים“. אלה שבשבילם צריך חדרי ילדים במבצע, או לפחות שולחנות חדשים, כיסאות תלמיד בהנחה, מיטות מתכווננות, שלא לדבר על הציוד המשרדי: תיקים, ספרי לימוד, מחברות, עפרונות, מחקים, סרגלים, דפים והרשימה אין-סופית. להמשיך לקרוא סוף הוא התחלה חדשה

הכישורים שנעלמו בעולם הדיגיטלי ואלה ש”נולדו”

העולם הדיגיטלי
“The Persistence of Memory” by Salvador Dalí, 1931,MoMA

הכישורים שנחוצים להצלחה בעולם הדיגיטלי שונים מאלה שנדרשנו להם בעולם הקודם, כיוון שהעולם הדיגיטלי שונה מאוד מהמציאות בה אנו חיים.  אחד הכישורים שנעלמו בעולם הדיגיטלי הוא כישורי הריכוז. פעם שיעור היה נמשך כ- 50 דקות וכולו היה עוסק בנושא אחד. לעומת זאת, היום, מומלץ לשנות אחרי 20 דקות, משך הזמן בו אדם מתרכז באופן משמעותי. פעם יכולתי לשבת שעות מבלי להרים ראש ולקרוא, לכתוב, לתכנת, ואפילו לחשוב. היום, גם ללא כל הפרעה, אני ממש צריכה להתאמץ כדי להישאר מרוכזת בדבר אחד לאורך זמן, ובעיקר אם הוא לא מעניין אותי במיוחד. מה נשתנה היום מאז?

להמשיך לקרוא הכישורים שנעלמו בעולם הדיגיטלי ואלה ש”נולדו”

יוקר המחיה – האם ניתן לנצח אותו בעזרת ייבוא מקביל

מחאת יוקר המחיהיוקר המחיה היה ביטוי חסר משמעות בשבילי בשנת 2011 כשפרצה מחאת הדיור של הצעירים. לא העליתי על דעתי שמחירי המוצרים מועלים מדי פעם ללא קשר לעלויות האמיתיות שלהם. בתמימותי, אני מודה, חשבתי שיש חישוב לגבי עלויות מוצר + אחוז רווח הגון, אך לא חזירי, ליצרן. ואילו לקמעונאי תהינה תוספות של שינוע, אחסון, ורווח הגון. לכן, כל כך קשה לי להבין את המחיר של מנת סלט (ירקות, ברוך, עם לימון ושמן זית) שעולה מעל 50 ₪ כשאני יודעת את מחירי הירקות בסופר (לא אצל המגדל עצמו, ברוך). להמשיך לקרוא יוקר המחיה – האם ניתן לנצח אותו בעזרת ייבוא מקביל

ארבעה טיפים לשמירה על המשקל לאורך זמן (ואולי גם לירידה במשקל)

Trousers before and woman afterכבר בגיל הילדות ראיתי איך אחי מחסל סנדוויצ’ים ונשאר רזה כמו גפרור. ואני, אוכלת רק סנדוויץ’ אחד בבית הספר (עם ממרח שוקולד השחר, ברור!) ונראית “עגלגלה”. כדי לרזות עשיתי דיאטת “שומרי משקל” ורזיתי יפה (מי אמר ביקיני?). כשהשתחררתי מהצבא, שוב עשיתי דיאטה (הפעם מהירה – החיים מתחילים). בכל לידה עברתי את העגלגלות והפכתי לשמנה. אבל לאחר כל לידה ניהלתי מאבק עיקש וחזרתי להיות “עגלגלה”. כשהפסקתי לעשן התחלתי להפסיד בקרב נגד המשקל ויחד עם הגיל הגעתי למצב שכולם אומרים שאני נראית נהדר אבל אני לא יכולה לנשום מרוב “עגלגלות”. לאחר כל כך הרבה שנים של מלחמה אני רוצה לשתף בארבע תובנות שעוזרות לי לא רק לשמור על המשקל שלא ירקיע, אלא ממש לרדת וגם לשמור על הירידה. להמשיך לקרוא ארבעה טיפים לשמירה על המשקל לאורך זמן (ואולי גם לירידה במשקל)

המורים, או למה אנשים לא רוצים לקבל שכר מבלי לעבוד?

חופשה בגן העדןהמורים הם אנשים ש”מקבלים שכר מבלי לעבוד.” אז למה אנשים לא רצים להיות מורים? תחשבו על זה – לקבל כסף ולשבת בבית, או לנפוש על אי טרופי? איך ניתן, לפי ההצהרה שלמעלה, להסביר את העובדה שבארצות רבות יש מחסור במורים? בישראל, המצב חמור עד כדי כך שמורות מגיעות חולות לבית הספר כי אין בנמצא מורים מחליפים. גם את זה קשה להסביר. הרי זאת ממש לא בעיה להחליף את אנשים שכל הזמן נמצאים בחופש. עובדה. תסתכלו רק איך הם מקבלים חודשיים משכורת ולא עושים כלום. ואז בדיוק באים החגים ושוב הם בחופש. ואנחנו מה? יש לנו שבועיים וגם אותם אנחנו לא מצליחים לממש כי יש כל כך הרבה עבודה. תחשבו על מנכ”ל משרד האוצר הפורש המסכן, כמה הוא עובד! 24/7! שפרושו בתרגום לעברית תקנית עשרים וארבע שעות, שבעה ימים בשבוע! מזל שהדתיים לא רואים טלוויזיה אחרת הקואליציה הייתה מתפרקת. עבודה בשבת! להמשיך לקרוא המורים, או למה אנשים לא רוצים לקבל שכר מבלי לעבוד?

ספריות וחנויות ספרים בפורטוגל – בעידן הדיגיטלי

חנויות ספרים - Livraria Lello בפורטוספריות וחנויות ספרים, מודרניות, עתיקות, ובעלות עיצוב ייחודי, היו ההפתעה הגדולה של פורטוגל. הכמות והאיכות שלהם מתחרה בכמות הקונדיטוריות, מאפיות ובתי קפה. בעידן הדיגיטלי, בו נסגרות חנויות רבות בעולם, כמות הספריות וחנויות הספרים בפורטוגל היה מדהים. לא הספרים עצמם הם המושכים את תשומת הלב, אלא דווקא החללים הייחודיים שבהם הם נמצאים. בפורטו, לדוגמה, חנות הספרים Livraria Lello היא שם דבר בעולם, מומלצת בספרי התיירות כאתר חובה. קבוצות של תיירים ומטיילים עצמאיים צובאים על דלתותיה. העומס כה רב עד שהחלו לגבות דמי כניסה למקום כדי לווסת את מספר האנשים שיכולים להיות בחנות בזמן מסוים.

להמשיך לקרוא ספריות וחנויות ספרים בפורטוגל – בעידן הדיגיטלי

לחיות בהיפרטקסט מבלי להבין מה זה – העידן החדש

Kindle book Literary Hypertext - by Hava Ritter Cohen היפרטקסטלחיות בהיפרטקסט” הוא התיאור של האתר שלי והוא גם העיסוק שלי בשנים האחרונות. מי שפוגש אותי ושומע שעבודת הדוקטורט שלי עוסקת בהיפרטקסט שואל מיד מה זה. כשאני מסבירה שהיפרטקסט הוא שילוב בין ספרות לבין מחשבים נפערות העיניים בתדהמה. התפיסה המקובלת היא שבעוד שספרות היא תחום הומניסטי, מחשבים הם תחום ריאלי ומדויק. ובאמת כך הוא: מחשבים עוסקים בחישובים, ומכאן שמם. ואילו הספרות עוסקת ברגשות, מעשים ובעיקר באנשים ובאירועים. מאז ומתמיד היו שני התחומים מנוגדים זה לזה. האחד בא מהמדעים המדוייקים, ואילו השני בא ממדעי הרוח.

להמשיך לקרוא לחיות בהיפרטקסט מבלי להבין מה זה – העידן החדש

אזעקת זיכרון

המדרגות שירדנו באזעקות מבצע סיניהזיכרון הראשון שיש לי הוא זיכרון הירידה החטופה למקלט, לצלילי אזעקות במבצע סיני. אמי נשאה אותי על הידיים, כיחד עם הארנק ו”תיק מקלט”, שעד היום אינני יודעת מה היה בו. בחלק מהמדרגות היה מעקה, אך בחלק האחרון, בירידה אל המבואה (לובי ברוך), היו כ- 12 מדרגות חלקות, מאוד רחבות וללא מעקה שגרמו לי לרעוד מחשש שאימי, בחפזונה, תחליק ותיפול. אחי ליווה אותנו מאחור כשמנורת הלוקס מתנדנדת בידיו. להמשיך לקרוא אזעקת זיכרון

פסיכולוגיה לא בגרוש – איך השתמשו הנאצים בפסיכולוגיה

הגזרות: צידו השני של השלט הממחיש את הגזרות ומסב את תשומת הלב את השלטיםהייתי ילדה קטנה כשהחלו להגיע האנשים המוזרים עם המספרים הכחולים על היד. אנשים התלחשו, הצביעו עליהם עם האצבע וניהלו ויכוחים, שלא ממש הבנתי. הרחובות התמלאו אנשים שהיו ממלמלים לעצמם במקרה הטוב, או צועקים בכל מני שפות ומבהילים אותנו, הילדים. ההורים אמרו שהם לא מסוכנים אלא מסכנים, שברו אותם במחנות. בבית הספר למדו אותנו על השואה, על הגזרות דברו מעט. אמרו “שלא הלכו כצאן לטבח“. לא ממש הבנו. משבגרתי, והדיון על השואה הפך להיות פומבי ולפעמים אפילו קולני, הבנתי למה בדיוק התכוונו ועל מה התווכחו המבוגרים. המפגש עם ברלין הציג לנו את התחכום הרב שבו התנהלו הנאצים בשנים שבהם היו בשלטון, עוד לפני המלחמה ובזמן כיבושן של מדינות שלמות. הבנתי פתאום איך יכול ארגון קיצוני לעלות לשלטון בצורה דמוקרטית ולאט-לאט להפוך את הדמוקרטיה לדיקטטורה. להמשיך לקרוא פסיכולוגיה לא בגרוש – איך השתמשו הנאצים בפסיכולוגיה