החיים הם סיפורים

זמן קריאה: 5 דק’

החיים קצרים מדי. יש דברים שצריך לשחרר ולהפסיק לשאת על גבנו. “הזמן הניגר כמו מים” אומרת חוה אלברשטיין בשירה “ערב אחר.” ואכן, הזמן עובר מבלי לעצור אפילו לרגע, וכל דקה מקרבת אותנו אל קיצנו. אנשים נוטים לשכוח או להדחיק את העובדה הפשוטה שיבוא יום ולא נהיה עוד. העולם פשוט ימשיך בלעדינו. השמש תמשיך לזרוח ולשקוע; המכוניות ימשיכו לנסוע או לעמוד בפקקים; בבית שלי תגור מישהי אחרת והמעלית תמשיך לעלות ולרדת בלעדי. להמשיך לקרוא החיים קצרים מדי – ארבעה דברים שהגיע הזמן לשחרר

שוב מגיעה התקופה הזאת של סוף הקיץ. אנחנו הרוסים מהחום, התל אביבים – גם מהלחות. עצבניים עד כלות. אז מופיעים להם כמה עננים בשמים. החצבים פורחים בכל רחבי הארץ! (תמיד זה מוקדם מדי, ברוך). ושוב אנחנו ב”תחילת הלימודים“. אלה שבשבילם צריך חדרי ילדים במבצע, או לפחות שולחנות חדשים, כיסאות תלמיד בהנחה, מיטות מתכווננות, שלא לדבר על הציוד המשרדי: תיקים, ספרי לימוד, מחברות, עפרונות, מחקים, סרגלים, דפים והרשימה אין-סופית. להמשיך לקרוא סוף הוא התחלה חדשה

הכישורים שנחוצים להצלחה בעולם הדיגיטלי שונים מאלה שנדרשנו להם בעולם הקודם, כיוון שהעולם הדיגיטלי שונה מאוד מהמציאות בה אנו חיים.  אחד הכישורים שנעלמו בעולם הדיגיטלי הוא כישורי הריכוז. פעם שיעור היה נמשך כ- 50 דקות וכולו היה עוסק בנושא אחד. לעומת זאת, היום, מומלץ לשנות אחרי 20 דקות, משך הזמן בו אדם מתרכז באופן משמעותי. פעם יכולתי לשבת שעות מבלי להרים ראש ולקרוא, לכתוב, לתכנת, ואפילו לחשוב. היום, גם ללא כל הפרעה, אני ממש צריכה להתאמץ כדי להישאר מרוכזת בדבר אחד לאורך זמן, ובעיקר אם הוא לא מעניין אותי במיוחד. מה נשתנה היום מאז?

להמשיך לקרוא הכישורים שנעלמו בעולם הדיגיטלי ואלה ש”נולדו”

יוקר המחיה היה ביטוי חסר משמעות בשבילי בשנת 2011 כשפרצה מחאת הדיור של הצעירים. לא העליתי על דעתי שמחירי המוצרים מועלים מדי פעם ללא קשר לעלויות האמיתיות שלהם. בתמימותי, אני מודה, חשבתי שיש חישוב לגבי עלויות מוצר + אחוז רווח הגון, אך לא חזירי, ליצרן. ואילו לקמעונאי תהינה תוספות של שינוע, אחסון, ורווח הגון. לכן, כל כך קשה לי להבין את המחיר של מנת סלט (ירקות, ברוך, עם לימון ושמן זית) שעולה מעל 50 ₪ כשאני יודעת את מחירי הירקות בסופר (לא אצל המגדל עצמו, ברוך). להמשיך לקרוא יוקר המחיה – האם ניתן לנצח אותו בעזרת ייבוא מקביל

המורים הם אנשים ש”מקבלים שכר מבלי לעבוד.” אז למה אנשים לא רצים להיות מורים? תחשבו על זה – לקבל כסף ולשבת בבית, או לנפוש על אי טרופי? איך ניתן, לפי ההצהרה שלמעלה, להסביר את העובדה שבארצות רבות יש מחסור במורים? בישראל, המצב חמור עד כדי כך שמורות מגיעות חולות לבית הספר כי אין בנמצא מורים מחליפים. גם את זה קשה להסביר. הרי זאת ממש לא בעיה להחליף את אנשים שכל הזמן נמצאים בחופש. עובדה. תסתכלו רק איך הם מקבלים חודשיים משכורת ולא עושים כלום. ואז בדיוק באים החגים ושוב הם בחופש. ואנחנו מה? יש לנו שבועיים וגם אותם אנחנו לא מצליחים לממש כי יש כל כך הרבה עבודה. תחשבו על מנכ”ל משרד האוצר הפורש המסכן, כמה הוא עובד! 24/7! שפרושו בתרגום לעברית תקנית עשרים וארבע שעות, שבעה ימים בשבוע! מזל שהדתיים לא רואים טלוויזיה אחרת הקואליציה הייתה מתפרקת. עבודה בשבת! להמשיך לקרוא המורים, או למה אנשים לא רוצים לקבל שכר מבלי לעבוד?

ספריות וחנויות ספרים, מודרניות, עתיקות, ובעלות עיצוב ייחודי, היו ההפתעה הגדולה של פורטוגל. הכמות והאיכות שלהם מתחרה בכמות הקונדיטוריות, מאפיות ובתי קפה. בעידן הדיגיטלי, בו נסגרות חנויות רבות בעולם, כמות הספריות וחנויות הספרים בפורטוגל היה מדהים. לא הספרים עצמם הם המושכים את תשומת הלב, אלא דווקא החללים הייחודיים שבהם הם נמצאים. בפורטו, לדוגמה, חנות הספרים Livraria Lello היא שם דבר בעולם, מומלצת בספרי התיירות כאתר חובה. קבוצות של תיירים ומטיילים עצמאיים צובאים על דלתותיה. העומס כה רב עד שהחלו לגבות דמי כניסה למקום כדי לווסת את מספר האנשים שיכולים להיות בחנות בזמן מסוים.

להמשיך לקרוא ספריות וחנויות ספרים בפורטוגל – בעידן הדיגיטלי

“לחיות בהיפרטקסט” הוא התיאור של האתר שלי והוא גם העיסוק שלי בשנים האחרונות. מי שפוגש אותי ושומע שעבודת הדוקטורט שלי עוסקת בהיפרטקסט שואל מיד מה זה. כשאני מסבירה שהיפרטקסט הוא שילוב בין ספרות לבין מחשבים נפערות העיניים בתדהמה. התפיסה המקובלת היא שבעוד שספרות היא תחום הומניסטי, מחשבים הם תחום ריאלי ומדויק. ובאמת כך הוא: מחשבים עוסקים בחישובים, ומכאן שמם. ואילו הספרות עוסקת ברגשות, מעשים ובעיקר באנשים ובאירועים. מאז ומתמיד היו שני התחומים מנוגדים זה לזה. האחד בא מהמדעים המדוייקים, ואילו השני בא ממדעי הרוח.

להמשיך לקרוא לחיות בהיפרטקסט מבלי להבין מה זה – העידן החדש