אני ממש מצטערת, רוצה לבקש סליחה, לא התכוונתי!

בובת ליצן עצובה רוצה לבקש סליחהאני מצטערת! אני רוצה לבקש סליחה מכל מי שפגעתי בו בכוונה ושלא בכוונה. אני משתדלת שלא לפגוע באנשים בכוונה או שלא בכוונה, אבל רמת הרגישות מגיעה לגבהים כאלה שלפעמים הדברים נשמעים כאילו יש כוונה לפגוע. אז זהו שלא! אמנם יום הכיפורים הוא מועד דתי, בו אמור האדם לפנות לאלוהיו ולבקש סליחה, אך אלוהים יכול לסלוח רק לחטאים שחטאנו כלפיו. על חטאים שחטאנו כלפי אנשים רק אותם האנשים יכולים לסלוח. ומכאן המנהג לבקש סליחה מחברים ומכרים בין ראש השנה לבין יום הכיפורים (עשרת ימי תשובה, ברוך).

מקורו של מנהג הסליחה במדרש המתאר את אלוהים יושב על כס מלכותו בראש השנה מוקף בפמליית המלאכים ודן את בני ישראל, כל אדם לגופו כפי שכתוב בתפילת מוסף: “היום הרת עולם, היום יעמיד במשפט כל יצורי עולמים, אם כבנים אם כעבדים”. על פי התלמוד הבבלי (ראש השנה, טז’, ג’) נפתחים ביום זה שלושה ספרים : אחד של צדיקים גמורין, אחד של רשעים גמורין והשלישי של בינוניים. הצדיקים נחתמים מיד לחיים; הרשעים נחתמים מיד למיתה; ואילו לבינוניים ניתנה ארכה של עשרה ימים לבקש סליחה ומחילה הן מבורא עולם והן מחברינו.

ברכה ישנה ליום הכיפוריםמקורו של יום הכיפורים במקרא, ולא בחוקים ותקנות שקבעו או המציאו רבנים כלשהם או מפרשים. בתורה, בספר ויקרא כג כו-לב נאמר: “כז אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיהוָה. כח וְכָל-מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה כִּי יוֹם כִּפֻּרִים הוּא לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.” למרות שהשבת בתורה יותר קדושה מיום הכיפורים, יום הכיפורים הוא אולי היום הכי ישראלי בשנה. כן ברוך, אני יודעת שזה מועד דתי, אבל העובדות מלמדות שגם הישראלים החילוניים מתחברים ליום המיוחד הזה. האם אתה מכיר יום כזה במדינה אחרת בעולם? יום שבו הכול שובת ועומד מלכת (חוץ מגלגלי האופניים ורעש ילדים?) יום שבו השקט משתלט על הרחובות וגם על הנשמה? יום שבו אפילו החילוניים מרשים לעצמם לבקר בבית הכנסת?

רק כשיוצאים לחו”ל בחגים מבינים את היום המיוחד הזה. אני יודעת שיש ערים שיש בהן מקומות שאסור להיכנס אליהם עם כלי רכב, אך אין זה אותו הדבר. הארץ כולה שובתת. אווירת חג יורדת על המדינה ואנשים מפנים את עצמם לעיסוקים שלווים. יש מי שיורדים עם הילדים ומטיילים להם באמצע הכביש – כי אפשר. יש העסוקים בללמד/לעזור/לרדוף אחרי הילדים שלומדים לרכוב על אופניים. יש מי שהכין מלאי של ספרים ויש מי שמתכנן לצפות בכל הסדרות שהחמיץ עד היום. יש מי שקובע עם חברים מקצה אחר של העיר ויאללה, הולכים ברגל, ויש מי שצועד לבית הכנסת ומבלה בו את היום. יש מי שצמים ויש מי שמזמינים חברים לארוחת שחיתות.

תמונה של נתיבי איילון ריקים
.CC: Sharon G

לא חשוב מה מתכוונים לעשות, הידיעה שאי אפשר לזוז מהמקום, אלא בעזרת הרגליים, יוצרת הזדמנות חד-שנתית לרוגע. התזזית המקובלת עלינו בכל ימות השנה של נסיעה ל – סופר, חדר כושר, לעבודה, להורים, לילדים, לחוגים, למכבסה, לקונדיטוריה, לחברים (מחק את המיותר), נעלמת לעשרים ושש שעות. ועד כמה שהדבר ישמע משונה, אין שום חוק במדינת ישראל שאוסר על נסיעה ביום כיפור. בניגוד לכל מיני חוקים שמנסים לכפות על כל העם השתתפות במועדים דתיים, (ערב ט’ באב, ברוך?) המועד הזה איננו נכפה על ידי אף אחד. הוא אומץ כבסיס האמונה היהודית גם על ידי חילונים גמורים.

סייפא: לחטאים שבין אדם לחברו אין תאריך תפוגה. גמר חתימה טובה!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Are you human ? האם אתה בן אדם *