ארבעה טיפים לשמירה על המשקל לאורך זמן (ואולי גם לירידה במשקל)

כבר בגיל הילדות ראיתי איך אחי מחסל סנדוויצ’ים ונשאר רזה כמו גפרור. ואני, אוכלת רק סנדוויץ’ אחד בבית הספר (עם ממרח שוקולד השחר, ברור!) ונראית “עגלגלה”. כדי לרזות עשיתי דיאטת “שומרי משקל” ורזיתי יפה (מי אמר ביקיני?). כשהשתחררתי מהצבא, שוב עשיתי דיאטה (הפעם מהירה – החיים מתחילים). בכל לידה עברתי את העגלגלות והפכתי לשמנה. אבל לאחר כל לידה ניהלתי מאבק עיקש וחזרתי להיות “עגלגלה”. כשהפסקתי לעשן התחלתי להפסיד בקרב נגד המשקל ויחד עם הגיל הגעתי למצב שכולם אומרים שאני נראית נהדר אבל אני לא יכולה לנשום מרוב “עגלגלות”. לאחר כל כך הרבה שנים של מלחמה אני רוצה לשתף בארבע תובנות שעוזרות לי לא רק לשמור על המשקל שלא ירקיע, אלא ממש לרדת וגם לשמור על הירידה.

זהירות פחמימות

לאורך השנים הרגשתי שהאוכל שהכי מנפח אותי הוא לחם (מי מדבר על סוכר? הפסקתי בגיל 16). אז הפסקתי לאכול לחמים, מאפים וכו’. כשלא הפסקתי לעלות במשקל, התחלתי לעקוב אחרי כל ביס שנכנס לפי וגיליתי שמאכלים שבהם יש “עמילן” כמו תפוחי אדמה או אפילו אורז, גורמים לי לעלות במשקל ומה שיותר גרוע – להרגיש נפוחה. אז הורדתי גם פסטה ושאר מאפים שבהם ברור שיש עמילן. אבל גם תפוחי אדמה, אורז, תירס, מרקים שמסמיכים עם קורנפלור וכו’. בינתיים עשיתי גם בדיקת צ’ליאק וקבלתי תשובה אחת חיובית ושנייה שלילית (הבדיקה היא בעצם שתיים), מה שאומר שכנראה באמת יש איזו שהיא רגישות. במקום להכנס לדיכאון חיפשתי באינטרנט מזונות ללא סוכר ועמילן וגיליתי שיש סוגי תזונה שעונים בדיוק על הצורך הזה, מה שאומר שאני לא לבד בצרה. אתם מוזמנים לבדוק את החיפוש “תזונה ללא עמילן“ ותגלו עולם חדש, מלא במתכונים מדהימים.לא זאת בלבד, אלא שיש קבוצות שונות, בעברית ובאנגלית, שמטרתן לשתף בין החברים מתכונים דלי פחמימות, תובנות שנרכשו לאורך השנים והרבה סימפטיה ועידוד. ניתן לשאול שאלות וחברי הקבוצה עונים ועוזרים (איפה אפשר להשיג לחם פשתן? מתכון למוס שוקולד דל פחמימות ועוד). אז היום אני נמצאת בתזונה מבוססת צמחים, דלת פחמימות וללא גלוטן.

פעילות גופנית

למי יש זמן? משעמם! אני מכירה את כל הטיעונים, התרוצים והסיבות. לא, לא נולדתי אתלטית, אני די עצלנית. תנו לי כסא אורטופדי (נו טוב, גם כסא סתם) ואני בסדר. אבל בגלל ההבנה שבלי להזיז את עצמי הגוף יתנוון במהירות ואפילו המוח יאבד מגמישותו, אני הולכת (בחוסר חשק) לחדר כושר (יש מזגן). פעמיים בשבוע אירובי (הולכים ברוך, הולכים) ופעמיים בשבוע פילאטיס מכשירים. את הפילאטיס גיליתי לאחרונה לאחר שנעשה לי משעמם לבד עם המשקולות בחדר כושר. ראשית, הקבוצה ממש קטנה. שנית, יש הדרכה ובגלל שזה בקבוצה זה לא יקר. שלישית, השיטה משלבת תרגילי כוח עם תרגילי יוגה, כל אחד עובד לפי היכולת שלו (כאבי גב מישהו?). אז אני ממליצה, ואם עוד לא השתכנעתם אז לפחות הליכה. לאחר כל לידה הייתי צועדת אחה”צ עם העגלה לחברים או לגינה. בהתחלה לחברים שלי ואחר כך לחברים של הילדים. וכך יצא שהייתי הולכת המון ברגל וזה עזר לרזות בצורה מדהימה. כך שמספיקה הליכה קצרה (אפשר גם בקניון (-:) מספר פעמים בשבוע בעקביות, לשפר את חילוף החומרים ואת הבריאות.

ללמוד מהיפנים

ראיתי בטלויזיה תוכנית של מיקי חיימוביץ שמנסה להתחקות אחרי הסיבות למגפת ההשמנה העולמית (דוקו | על המשקל). המידע המרתק ביותר היה הסיפור של היפנים. כשגילו היפנים את האוכל המערבי התחילה גם אצלם מגפת השמנה. אבל עכשיו היא נמצאת בירידה, (החכימו!). מיקי ניסתה להבין מדוע הם רזים מלכתחילה והמסקנה שעלתה מהתחקיר שלה היתה שהם אוכלים מעט, לא מעמיסים על הצלחת והגוף. אז בתרגום לישראלית: “ילד טוב משאיר בצלחת” (פולנים – ראו הוזהרתם!)

ובערב

מול הטלוויזיה, להסתפק בשתיה קרה או חמה, קפה/תה. אם מוכרחים – מעט מקלות קולרבי. ואם ממש חייבים – פרי, אבל באמת לא חייבים, זה רק הרגל. כיוון שאנחנו כבר לא מוציאים אנרגיה (מה שמוקרן בטלויזיה אפילו לא דורש מחשבה), אז מה שמכניסים לפה הופך להיות עודף (קלוריות, שומן, פחמימות!)

סייפא: בקרב כמו בקרב – לא מוותרים!
אז מה אתם אומרים? אשמח לשמוע דעות והשגות.