בין ברלין לקרקוב

gvirtig_fullכל שנה בסתיו אנחנו נתקפים ברצון עז לטייל כדי להינות מהקרירות שמקדימה באירופה ובארה”ב (לעומת החום והחמסינים שלנו). וכך קרה ששנה אחת היינו בסתיו בברלין ושנה לאחר מכן – בקרקוב. שתי ערים עתיקות שהיו/שהן גם ערי בירה. קרקוב היתה עיר הבירה של פולין עד 1596 וברלין הפכה לעיר הבירה בשנת 1700. גם לקרקוב וגם לברלין הוזמנו היהודים על ידי השליטים על מנת לפתח את הערים ואת המסחר; פרידריך וילהלם הזמין ב-1671  חמישים משפחות יהודיות מאוסטריה שקיבלו בתים בברלין, בדיוק כפי שעשה מלך פולין קזי’מייז השלישי, שהקים את הרובע יהודי בשנת 1335 (בזכות אסתר, שהיתה המאהבת היהודיה שלו – נשמע מוכר?), שאליו הגיעו יהודים מכל קצוות אירופה, ובו אף קבלו אוטונומיה דתית.

בשתי הערים נעזרנו במדריכים מקומיים. בברלין בילינו יומיים עם ד”ר דב גלמור-גייר ובקרקוב בילינו יומיים עם פאולינה פיידאש. השמות של שני המדריכים מעידים כי האחד הוא ישראלי ויהודי, שהעביר את מרכז חייו לברלין, העיר שבו גרה אימו, ואילו השניה היא ילידת קרקוב, פולניה קתולית דוברת אנגלית צחה. פאולינה ידעה על הקשר שלנו לקרקוב כפי שדב ידע על הקשר של החברים שליוו אותנו בטיול לברלין ואולי לכן שמו שניהם דגש על נושא הזכרון וההנצחה. ברלין עושה מאמץ עליון להנציח את חיי העיר והיהודים תחת השלטון הנאצי וקרקוב עושה מאמץ רב להנציח את החיים היהודיים כפי שהתנהלו בעיר לפני הכיבוש הנאצי ועד “לניקוי העיר”.

רבים מכירים את האנדרטאות הגדולות שהוקמו בוורשה ובברלין לזכר אירועי השואה. אך מעטים מכירים דווקא את מקומות ההנצחה החבויים, אלה שאתה פוגש בהם במקרה, על הדרך, במבט שגורם להסטת הראש ועצירה. גם בקרקוב וגם בברלין קיימים אתרים כאלה ורק מדריך מנוסה או חקירה ודרישה יביאו אתכם בדיוק לאתר.

gvirtig_detailבבוקר הראשון בקרקוב יצאנו לטייל בעזרתה של פאולינה, עברנו את הכביש בדרכנו לרובע היהודי, שמונצח בעיקר בשמות יהודיים של מסעדות (אריאל, קלעזמער, מלון אסתר), במאכלים יהודיים ובבר שתופס שטח של שלוש חנויות יהודיות של פעם. על כל חנות שמרו את השלט המקורי והבר הזה ממחיש את החיים היהודיים העתיקים ברובע. הלכנו לתומנו ברחוב כשלפתע אמרה פאולינה: “הסתכלו שמאלה”. משמאלנו היה בניין רגיל לגמרי, בעל קומת מרתף עם חלונות מסורגים שהיו פתוחים. הצצנו פנימה כשלפתע שמענו מנגינה. התקרבנו אל החלונות הפתוחים וראינו ששני החדרים שלהם הם מיצג על המשורר מרדכי גבירטיג (התמונות שלמעלה), שגר שם. הוא היה נגר באומנותו ומשורר של שירי עם באמנותו. שירו המפורסם ביותר ידוע לכל ישראלי – “העיירה בוערת“. גבירטיג נורה למות ברחובות גטו קרקוב ב- רביעי ביוני 1942 על ידי הגרמנים.

באחד הלילות בברלין עברנו דרך כיכר בבל, שבעבר נקראה כיכר האופרה, לראות את המבנה הגדול והמרשים של הספריה העירונית. הכיכר עצומה בגודלה וברצפה, בחזית הספריה, טמונים שני לוחות נחושת המנציחים את שריפת הספרים ב- 10 במאי 1933 על ידי סטודנטים ופרופסורים בעקבות יוזמתו של יוזף גבלס. בליווי מוזיקלי של מקהלות הושמדו 20,000 ספרים של יהודים, קומוניסטים ומתנגדי המשטר, ביניהם תומאס מאן, היינריך היינה, קרך מרקס, זיגמונד פרויד, אריך קסטנר ועוד. על אחד מלוחות הזכרון מצוטטת אמירתו הנבואית של המשורר הגרמני-יהודי היינריך היינה:
“Das war ein Vorspiel nur. Dort wo man Bücher verbrennt, verbrennt man am Ende auch Menschen (הייתה זו רק הקדמה. במקום שבו שורפים ספרים, ישרפו בסוף גם בני אדם).”

The libraryהכיכר היתה חשוכה, אך בפינה אחת ראינו חלון מואר הטמון במרצפות. האור בקע דרך רצפת זכוכית המכסה על קוביה בגודל חמישה מטר, חדר שאת קירותיו מכסים מדפים של ספרייה והם שקטים וריקים. עמדנו גם אנחנו בדממה. זוהי אנדרטת הזכרון “הספרייה” של האמן הישראלי מיכה אולמן. המראה מדהים בעוצמתו וממחיש את הריק התרבותי, שהשאירו הנאצים באירופה.

סייפא: דווקא המפגש הפתאומי, הלא צפוי, עם הזכרון גורם לזעזוע, המחשה ותדהמה.

2 thoughts on “בין ברלין לקרקוב”

  1. כשאומרים לי סעי לפולין,כשמדברים בתקשורת על מצעד החיים,
    מתחזקת בי הקביעה .
    לשם איני נוסעת.בעקבות הפוסט שלך מתעורר הרצון הסקרנות כן להצטרף לקבוצה ולצאת
    למקומות שהשפעתם על חיינו ליוותה מלווה ותלווה אותנו תמיד.
    לראות את קרן האור בכל מקום שחשוך היה.
    האתרים הם הוכחה לעוצמתם של החיים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Are you human ? האם אתה בן אדם *