איך להתגבר על הפחד מהיציאה לפנסיה?

יש אנשים שחולמים על היציאה לפנסיה ויש אנשים שמתים מפחד ממנה. אלה שחולמים, חושבים על השחרור מהצורך לקום בוקר-בוקר להתפרנס. אלה שהמילה “פנסיה” גורמת להם להתכווץ בחרדה, שואלים את עצמם מה יעשו עם כל הזמן שמתפנה. לפני יציאתי לפנסיה נשאלתי – ומה את מתכננת לעשות? והייתי עונה: “כלום!” הרי כל ההיגיון שבפנסיה הוא שלא צריך לעשות כלום. כל החיים עבדת קשה; היית צריכה ללכת לעבודה, היית צריכה להתפרנס ולפרנס. במקרה שלי, העבודה גם חזרה איתי הביתה בצורת מחברות לבדוק, מבחנים להכין ולבדוק, שיחות טלפון עם ההורים ועם המורים. עבודה אינסופית וכל הזמן הייתי עסוקה ב”צריך.” אז העניין הוא שבפנסיה אין צריך! לא צריך, פשוט לא!

הפתאומיות שבה אין דבר שצריך לעשות יוצרת תחושה של חלל ריק. אנשים מפחדים מהריק הזה. כל חייהם קמו בבוקר כי צריך והמשיכו את יומם בעומס של מטלות ועיסוקים. פתאום, בבת אחת, הכל יגמר. יהיה להם המווווון זמן. ומה יעשו בכל הזמן הזה? אין פלא שיש המגיעים לגיל הפנסיה כשהם אחוזי חרדה. וחרדה היא דבר מאוד לא בריא. בדור של הורי, הגברים יצאו לפנסיה בגיל 65. רבים לא הגיעו כלל לגיל זה, או נפטרו מספר שנים לאחריו. לכן, היה מקובל לחגוג את היציאה לפנסיה. הורי הזמינו את החבר שזכה לצאת לפנסיה לחגוג את הגיעו לגיל “מופלג” זה. היו מאכלים אהובים, עוגות ושתיה, בדיחות וצחוקים ולקינוח התיישבו לשחק רמי.

בשעת חצות לערך, שיחקו את המשחק האחרון וחתן השמחה ניצח את המשחק כאשר סיים את המשחק בבת אחת עם כל הקלפים. לאחר שהניח את כל הקלפים מסודרים על השולחן, הניח גם את ראשו על השולחן וכולם מסביב הריעו לו. עברו כמה דקות עד שהסובבים הבינו שזאת איננה הצגה וגם לא חגיגת ניצחון, אלא הוא פשוט איננו. נפטר מדום לב! לא עזרו אנשי העזרה הראשונה שהוזעקו למקום, האיש מת ערב יציאתו לפנסיה. אשתו, אגב, נפטרה כארבעים שנים אחריו.

נראה שהיציאה לפנסיה כרוכה במשבר הנובע ממספר גורמים. ראשית, הדאגה הכלכלית. העבודה הינה מקור הפרנסה ועם סיומה עלולים הפנסיונרים למצוא את עצמם במצב כלכלי מעורער ואפילו קשה. העבודה, מהווה גם מקום למפגש חברתי, מסגרת וסדר יום. כשמקום המפגש החברתי הרגיל נעלם הבדידות משתלטת. תחושות אובדן החשיבות והביטחון מתגברים כאשר נפרצת המסגרת הקבועה וסדר היום הקבוע, והעולם שהכרנו ממשיך בדרכו בלעדינו. לפתע יש לנו גם המון זמן פנוי, שעלינו למלא. (יש הבדל בין פנאי לבין זמן פנוי, ברוך.)

יש אנשים שהעבודה מגדירה את עצם זהותם העצמית ויוצרת תחושת שייכות. אני מורה, בנקאי, מנהל. אנשים מסוג זה חרדים מאוד מהיציאה לפנסיה ובצדק רב. אם אני כבר לא מנהל, אז מי אני בכלל? או במילותיו של משה סחר למחזמר היידי, שנכתב על ידי אברהם גולדפדן, קוני למל: “אומרים כי אני, אינני אני /  על כן אני נבהל / כי אם אני אינני אני / אז מי אני בכלל?” אחת הבעיות מאיבוד הזהות בעקבות היציאה לפנסיה היא הידרדרות במצב הבריאות הפיסית והקוגניטיבית. לעיתים ההתדרדרות הייתה כבר קודם, אבל כל תעצומות הנפש התגייסו כדי להתגבר עליה. עכשיו, כשאין עוד צורך לאסוף את הכוחות, הנפילה תהיה גדולה מאוד.

אך יש אנשים, בעיקר נשים, כשמצבן הגופני והמנטלי מאפשר, הן פשוט נהנות מהחיים. היציאה לפנסיה שחררה אותן לעשות את הדברים המעניינים אותם בקצב שלהן. יש להן זמן לדבר עם החברות, ללכת ללמוד נושאים שתמיד עניינו אותן והן הבטיחו לעצמן שכשיצאו לפנסיה . . .  יש להן זמן גם לטפל בנכדים, להביא ולהוציא מהגן, לשמור כשהילד חולה או בחופש (מחק את המיותר, ברוך), להיות הנהג שלהם, ועל הדרך גם לטפל בילדים ובני זוגם. גם הטיולים בארץ ובחו”ל תופסים נתח נרחב בסדר היום; הן טיולים בארץ, תוך ניצול מסגרות שונות המוזילות את המחירים לפנסיונרים, והן טיולים לחו”ל, בין אם הם מודרכים או יוזמה אישית. כל היום הן עסוקות, עוד יותר משהיו עסוקות כשעבדו, ונסו לקבוע איתן פגישה!

אז מה אפשר לעשות אם אין לך מה לעשות, כדי שתהיה סיבה לקום בבוקר? ראשית, צריך לדאוג לבריאות. היא המפתח בכל נושא הפנסיה. מה שהיה מובן מאליו בגיל עשרים הופך להיות בעייתי ודורש תשומת לב בגיל שבעים. שני דברים הם המפתח בבריאות, המזון שאנו צורכים (ואיתו המשקל) והספורט שאנו עושים. במילה “ספורט” אני לא בהכרח מתכוונת לפעילות הרמת משקולות כבדות או הכנה לטריאתלון. אני מתכוונת לספורט “עדין,” המתאים לגיל: חוגי התעמלות כמו פלדנקרייז, פילטיס, התעמלות במים, הליכה, טי צ’י וכדומה. חוגי ההתעמלות מהווים גם מקום למפגש חברתי, להכרת אנשים חדשים ויצירת חברויות חדשות. חוגי הספורט מהווים עוגנים בסדר היום החדש שלנו ונותנים גם תחושת שייכות, שאותה אבדנו עם היציאה לפנסיה.

ואחרי שיש בריאות אפשר למצוא עבודה המתאימה לפנסיונרים – במידה ויש בעיה כלכלית, או להתנדב לטובת נזקקים. כדי למצוא עבודה המתאימה לפנסיונר, ניתן לחפש בלוחות התעסוקה. למשל, בחברת  Alljobs כאשר בסוג משרה בוחרים “מתאים גם לפנסיונרים.” כך גם בלוחות דרושים אחרים, לדוגמה לוח Indeed. מקבץ לוחות עבודה ומקומות המסייעים לפורשים ניתן למצוא באתר “מעגלי חיים +60  שנות הזהב.” במידה ורוצים להתנדב גם אז, מספר האתרים והמקומות הוא אינסופי. לדוגמה, עמותת “רוח טובה,” הנתמכת על ידי קרן אריסון, מהווה מאגר עצום של אפשרויות התנדבות. באינטרנט ניתן למצוא גם אתרי גמלאים מקצועיים כמו אתר “גמלאי סולל בונה.” גם באתרים העירוניים של הערים השונות קיים אזור ייעודי לפנסיונרים כמו אתר עיריית תל אביב “אזרחים וותיקים בקהילה.”

סייפא: “יש יומיים בשנה שבהם אי אפשר לעשות כלום. אחד מהם נקרא אתמול והשני נקרא מחר. היום הוא היום הנכון לאהוב, להאמין, לעשות ובעיקר לחיות.” דלאי לאמה