המוח והזיכרון – איך לשמר, לשפר ואפילו להציל אותם

המוח והזיכרוןהמוח הוא האיבר החשוב ביותר בגופנו וגם האיבר הקסום ביותר. הוא מנהל את מערכות הגוף מצד אחד, ומצד שני אחראי להתנהגות שלנו הנובעת מהמידע החושי שהוא מקבל. הקסם שלו נובע מכך שהוא חבוי. לא ניתן לגשת אליו כדי לבחון אותו. הוא צפון בתוך הגולגולת, המגינה עליו. כעבר חשבו שהלב הוא האיבר החשוב ביותר. עם השנים הבינו שהמוח הוא זה שמנהל את הגוף ולכן, על פי חוק יכולים הרופאים לקבוע את מותו של אדם במידה ומוחו איננו פועל.

במבנה, המוח דומה להיפרטקסט, אוסף של עמודים או דפים המחוברים ביניהם בעזרת קישורים (אלה שאנחנו לוחצים עליהם באינטרנט, ברוך). המוח הוא אוסף של תאים המתקשרים ביניהם בעזרת אותות חשמליים. הרס תאי מוח או פגיעה בפעילות החשמלית שלו יוצרים שלל של מחלות כגון: שבץ מוחי, דלקת קרום המוח, אפילפסיה, הפרעות נפשיות והפרעות תפקודיות. פעילות לא תקינה של המוח איננה נחלתם של המבוגרים בלבד. ילדות וילדים, נערות ונערים ואפילו הבוגרים הצעירים סובלים גם הם מפעילויות לא תקינות של המוח. התסמונות המפורסמות מכולן הן תסמונות הקשב והריכוז, שמהן סובלים ילדים רבים וגם מבוגרים (לא כולם מאובחנים, ברוך.)

אך ככל שעולה הגיל עולה גם הדאגה מפני פגיעה או ירידה בתפקודו של המוח. הפגיעה השכיחה ביותר נגרמת כתוצאה משטף דם במוח או משבץ מוחי המשבשים את הפעילות המוטורית והחשיבתית. הפגיעה ניכרת ולא ניתן להתעלם ממנה לאורך זמן. אך הירידה בתפקוד המוחי, היא תהליך מתמשך שפעמים רבות איננו מורגש עד שהוא צף על פני השטח. התהליך המתמשך המפחיד מכולם הוא זה של אובדן הזיכרון, הדמנציה. התהליך מתחיל בשכחה רגעית, עובר לבעיות שליפה של מילים שפעם היינו שולפים במהירות ובדייקנות ופתאום – נעלמות. מי לא מכיר את “נו, זה, איך אומרים? רגע זה יבוא לי.”

הגיל המתקדםהדאגה לבריאותו של המוח היא כלל עולמית ובעת האחרונה אנו עדים לחקר אינטנסיבי של הנושא, שהיה מוזנח לאורך שנים רבות. תוחלת החיים ההולכת ועולה מביאה איתה הרבה מאוד חולי מוח ברמות שונות של תפקוד, המהווים מעמסה כבדה על התא המשפחתי, על מערכות הבריאות ועל המדינה. לכן, בשנים האחרונות, כל חברות התרופות, מרכזי מחקר אוניברסיטאיים ומרכזי בריאות ממשלתיים עוסקים בחיפוש אחר התרופה שתאיט את אובדן הזיכרון ואולי, אפילו, תמצא את הגורמים לו ותמנע אותו. (מתושלח? ברוך)

אבל בינתיים הזמן מתקתק, והאנשים המתבגרים רוצים לשמר את הזיכרון ואפילו לשפר אותו. אחד מהאנשים המתמחים בנושא המוח ואיננו חוקר או רופא הוא רון ווייט. האיש זכה שנתיים רצופות באליפות ארצות הברית לזיכרון, הנערכת בכל אביב בניו יורק (החל מ- 1997). מטרת התחרות היא בחינת יכולות המוח האנושי: ללמוד בזמן הקצר ביותר את כמות המידע הגדולה ביותר. לפני מספר שנים, למד ווייט בעל פה את השם הפרטי, שם המשפחה, והדרגה של כל חללי מלחמת אפגניסטן האמריקאיים, 2,300 במספר, כמחווה של הוקרה. ביום הזיכרון לחללי ארצות הברית הוא יצר “לוחות זיכרון” תוך שהוא כותב במשך 10 שעות את השמות בעל פה. הוא מציע טיפים שבעזרתם ניתן לאמן את הזיכרון ולשפר אותו.

קריאההטיפ הראשון הוא לדעתו גם הפעולה החשובה ביותר לאימון הזיכרון והיא הקריאה. לדעתו, יש לקרוא מדי יום כיוון שהקריאה עובדת עלינו בכיוונים מנוגדים: מצד אחד, הקריאה מעוררת את המוח לחשיבה, ומצד שני, עוזרת להורדת הלחץ ושכחת טרדות היום-יום על ידי המעבר לעולם הבדיוני. כמו כן, הקריאה מקנה לנו ידע שמתרגל את הזיכרון שלנו והופך אותנו לאנשים בעלי תחומי עניין רבים יותר ולכן גם מעניינים יותר.

הטיפ השני לאימון הזיכרון היא הכתיבה. הרבה פעמים, דווקא כשאנחנו מתקלחים, נוהגים, או דקה לפני שנרדמים, צצים לנו רעיונות טובים או דברים שעלינו לעשות. על מנת לזכור את הבלחות הזיכרון הללו כדאי להחזיק פנקס, יומן, כלי כתיבה וקריאה (אני כותבת בטלפון, ברוך.) מצד אחד הכתיבה מפעילה מרכזים רדומים במוח ומצד שני היא עוזרת גם לזכור, כיוון שתצוגה חזותית עוזרת מאוד לזכירה. הכתיבה עוזרת גם ל”נקות” את הזיכרון כיוון שהרעיון שמור איתנו ואיננו תופס מקום בזיכרון. מוח שאיננו עמוס מתפקד הרבה יותר טוב וזוכר טוב יותר.

פעילות גופניתהטיפ השלישי הוא לבצע פעילות גופנית, כל סוג של פעילות שמסבה לכם מעט נחת. זה יכול להיות ריצה, אבל גם שחיה, הליכה או טאי צ’י. פעילות שאוהבים, שהופכת לחלק מהשגרה היומית. הפעילות מחדדת את המחשבה ועוזרת לריכוז. היא גורמת לכך שאנחנו נראים טוב יותר ומרגישים טוב יותר ואז אנחנו מרגישים שמחים ואנרגטיים יותר.

הטיפ הרביעי הוא היצמדות לשגרה, המונעת “עייפות מהחלטות.” ככל שעושים יותר החלטות ביום כך גם מתעייפים מהן והן נעשות פחות טובות. לדוגמה – מרק צוקרברג וסטיב ג’ובס לבושים תמיד בחולצות שחורות זהות. כך אין צורך בקבלת ההחלטה – מה נלבש היום? אך גם בשגרה, צריך לקבוע סדר עדיפויות לעשות את הדברים החשובים תחילה. כך תעזור השגרה להשיג את המטרות שלנו.

הטיפ החמישי היא הימנעות מהסחות דעת. כבו את הטלפון, שימו אוזניות כדי שלא ידברו אתכם אפילו אם אינכם מקשיבים לשום דבר. כך תוכלו להתרכז וגם להיות יותר יעילים.

מדיטציההטיפ השישי הוא לעשות מדיטציה. המדיטציה יוצרת רוגע. היא מתגברת על ההשפעות השליליות של הורמון הקורטיזול, (הורמון המתח, ברוך) והופכת את המוח לצלול יותר. הצלילות והשלווה יעזרו לקבוע את המטרות החשובות, לזכור ולממש אותם.

טיפ חשוב נוסף, לדעתי, הוא נושא התזונה. תזונה מאוזנת, המבוססת על אוכל לא תעשייתי ללא תוספת סוכר לבן, מספקת למוח את המזון החיוני לו. ניתן לנהל דיון לגבי צמחונות, טבעונות, תזונה מבוססת צומח, תזונה קטוגנית ועוד (את הדיון ננהל בפעם אחרת, ברוך.) דבר אחד ברור בכל התזונות, המזון המתועש, זה שיש בו המון מרכיבים שאנחנו לא יכולים לזהות, מזיק לגוף, למוח, ולנפש.

ואם אנחנו מחפשים גם קצת אימון קוגניטיבי, בהחלט ניתן להיעזר בתשבצים, משחקי קופסה, ובמשחקי מחשב. ליד המיטה שלי נמצא הספר “זוכרים שש שש” של המאמן הקוגניטיבי, אהוד שפירא. זה איננו ספר רגיל – קוראים, מבינים, מיישמים או לא. זהו ספר שיש ללגום לאט-לאט, לתרגל, ולהתנסות, ולהתאמן. שמו של הספר הוא פראפרזה על הביטוי “רואים שש שש.” שפירא מציג את ספרו ואומר “זהו ספר ‘בלתי נשכח’… לאנשים שרוצים להפסיק לשכוח שמות, פגישות, מטלות, פרצופים, זיכרונות ועוד…  ”

סייפא: “שכל בלי זיכרון הוא כמו מבצר בלי חיילים.” נפוליאון בונפרטה

One thought on “המוח והזיכרון – איך לשמר, לשפר ואפילו להציל אותם”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Are you human ? האם אתה בן אדם *