האם עתידו של הספר כמכשיר קריאה נחרץ, או שיש לו עתיד?

A kindleמזה שנים מאיימים עלינו שגורלו של הספר נחרץ והוא עתיד להיעלם מהעולם. בעידן האלקטרוני של היום האנשים קוראים בעזרת הכלים האלקטרוניים. ישנם הכלים הכלליים שנמצאים אתנו כל היום, כמו הטלפון, שאצל רבים משמש גם לקריאת חדשות ומאמרים. ישנם הכלים הייעודיים, שמטרתם הראשונית הוא לשמש כ”ספר אלקטרוני”, לדוגמה ה”קינדל” של חברת אמזון או ה”נוק” של חברת ברנס ונובל. תלמידים קוראים היום את ספרי הלימוד ממסך המחשב וגם ספרי האקדמיה נקראים מהמסך. לאחרונה הופיעו ספרים שאינם מצריכים קריאה כלל, הספרים הקוליים, לדוגמה, מספרי האוניברסיטה הפתוחה. אז הספר לא מת, רק אמצעי הקריאה השתנו. במקום מהנייר, מהדף, אנחנו קוראים מהמסך.

בכל פעם שממוצאת טכנולוגיית תקשורת חדשה יש המכריזים על מותן של כל הטכנולוגיות הקודמות. כאשר הגיע הרדיו לכל בית, הכריזו על מותם של עיתוני החדשות. אלה אבדו את האקטואליות שלהם, כיוון שעד שאנו מקבלים את העיתון החדשות המודפסות בו הן החדשות של אתמול. העיתונים לא מתו, גם אם מעמדם רעוע בגלל סיבות אחרות. כשהומצא הקולנוע מיד הספידו את הספרים, שהיו אמצעי לסיפור סיפורים, מעבר לעיתונים, שבועונים וירחונים. הספרים לא מתו, למרות שהקולנוע שגשג.

כשהגיעה הטלוויזיה לכל בית נבאו את מותו של הקולנוע. מי צריך לקום מהכורסה הנוחה בביתו וללכת לקולנוע כשהוא יכול לראות סרטים וסדרות בטלוויזיה. הקולנוע לא מת, למרות כל חברות הכבלים ושפע הערוצים. ואז הגיע האינטרנט. הוא אמור היה להעביר מהעולם את כל כלי התקשורת האחרים כיוון שהוא מכיל את הכול. יש בו קול, יש בו תמונות, אנימציה ווידאו, ויש בו גם טקסט. אז הוא מספיק בשביל הכול. למרות זאת, העיתונים, הרדיו, הקולנוע והטלוויזיה מלבלבים יחדיו בעולם של היום.

Old-printing-press
מכבש דפוס עתיק המוצג בספרייה הציבורית בבוסטון

גם הטענה שאנשים הפסיקו לקרוא נשמעת כבר שנים רבות. תחילה היו אלה הילדים שלא אהבו לקרוא והיה צריך לגרום להם לקרוא בכל דרך אפשרית. מספר ה”שיטות” שהומצאו על מנת להביא את הילדים לקרוא היה כמספר המורים וההורים, לדוגמה, לכל ילדה וילד יש בתיק ספר ובתחילת כל שיעור, עם הכניסה לכתה, עוד לפני שהמורה נכנס לכתה, התלמידים יושבים במקומם וקוראים. כך, כשהמורה נכנס מקבל את פניו שקט מוחלט של ילדים שקוראים. שיטה אחרת הייתה “שעת סיפור.” לשיטה זו היו אין ספור גיוונים, החל מקריאה של המורה בפני התלמידים מספר דקות ועד לקריאה עצמית של התלמידים במשך שעה שלמה, בפיקוח המורה. המפורסמת מכל השיטות היא הכנת “יומן קריאה”. שיטה שאמורה הייתה לגרום לתלמיד גם לקרוא וגם להגיב, בין אם זה לענות על שאלות שונות, ובין אם לכתוב סיכום או תיאור דמות.

גם הספר לא מת, הוא שינה את צורתו החיצונית, את כוחו ומעמדו, ואת סוגותיו (ז’אנרים). הספר, כעמודים מודפסים, נולד באמצע המאה ה- 14, עם המצאת מכבש הדפוס על ידי יוהאן גוטנברג. יש המשתמשים בתאריך הדפסתו של “תנ”ך גוטנברג” כתאריך תחילתה של מהפכת הדפוס, 1455. המצאתו של גוטנברג הייתה אותיות מרובעות ומגולפות שעל ידי סידורן זו ליד זו ניתן ליצור שורות ישרות. כך נוצרו עמודים. על האותיות מרחו דיו, הניחו דף נייר והדקו במכבש. ניתן היה לפרק את האותיות ולבנות במהירות דף חדש. התהליך היה מהיר יותר ולכן גם זול יותר. הדפים נמסרו למזמין ועליו היה לכרוך אותם. היום, אין דפים ואין כריכה, הכול הופך לאותות דיגיטליים היוצרים את צורת האותיות, וניתן לצפות בהם ממסך.

A partial picture of a scrollרוב הטקסטים העתיקים השתמרו בצורת מגילות. הן היו כבדות מאוד ועסקו בעיקר בכתבי הקודש. הן נשמרו במנזרים, בכנסיות, ומאוחר יותר גם באוניברסיטאות. כשהגיעה המצאת הנייר לאירופה, נוצרו הספרים העתיקים.  הם היו אוסף של דפים, שנכתבו בכתב יד על ידי סופרים מומחים, שזה היה מקצועם. “שכפול” של ספר דרש שעות עבודה רבות ומכאן שהיה יקר מאוד. רק העשירים יכלו לרכוש לעצמם ספרים, והם גם היו היחידים שידעו לקרוא ולכתוב. שליטה בספרים הייתה שליטה פוליטית ועמדת כוח. הדפוס החליש את מעמדה של הכנסייה, האצילים והאוניברסיטאות והיה הזרז למהפכת האוריינות.

בעבר הרחוק היו הספרים כולם ספרי קודש ותיעוד ארכיוני. לאורך השנים נוצרו סוגות שונות והסופרים הפכו ממעתיקים לכותבים. בתחילה שני סוגים בלבד: ספרות יפה, שהייתה בעצם ספרות בדיונית, וספרות עיונית, שהייתה ספרי מידע כדוגמת אנציקלופדיה או ספרות אקדמית. אך היום, מגוון הסוגות בכל אחד מהסוגים גדל עד שבכל אחד מהם יש קטגוריות משנה רבות. לספרות הבדיונית נוספו ספרי פנטזיה, ספרי הקומיקס, ספרי מתח, אימה וריגול ועוד. כך גם בספרי העיון, ספרים אוטוביוגרפיים, ספרים המתארים הצלחה, ספרות רוחנית וכדומה.

הניסיון שלי מלמד שילדים שראו בבית את ההורים קוראים, גם אם לא אהבו לקרוא כתלמידים, יגדלו להיות קוראים. אך לא ניתן להתכחש למלחמה ההולכת גוברת על הזמן. אם פעם אנשים היו קוראים מדי יום, היום הזמן הזה מתחלק בין שפע עיסוקי פנאי אחרים קולנוע, טלוויזיה, מחשב, טלפון והאזנה למוסיקה.

סייפא: “אם תאכל שלוש ארוחות ביום תהיה שמן, אם תקרא שלושה ספרים ביום תהיה חכם.” שמעון פרס

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Are you human ? האם אתה בן אדם *