נייר דבק כחומר המדביק את העולם – או הזמניות כמשל

tape-job.previewזמן קריאה משוער: 3 דקות

דור הולך ודור בא. זוהי דרכו של העולם. כל דור צריך להיות שונה מקודמו ולהשאיר את חותמו. ולכן אנו ממציאים לכל דור שם ייחודי – דור ה-X, דור ה-Y (הוא דור המילניום) וכו’. לדור ה-Y הודיעו שהם באים ל”עולם ללא נייר”, עולם דיגיטלי מהיר ונקי. בינתיים אנו חיים בעולם שמדפיס את עצמו לדעת; הצורך לקרוא כל דבר “בנייר”, לשלוח כל טופס בפקס, לא להסתפק בסריקה או באימייל גורם לכך שצריכת הנייר ממשיכה לעלות. אבל הנבואות הללו ישנות. מה שהתחדש בעולמם של ילידי דור ה-Z, והוא “הצעקה האחרונה”, הוא השימוש ב”נייר דבק,” לסוגיו השונים, כחומר שמחזיק את העולם.

מנייר אחד לנייר אחר, נייר הדבק. כשהיינו באיטליה, (בעולם של פעם, ברוך) שמתי לב לראשונה לתופעה מעניינת, שהדהימה אותי – רכבים, שבמקום לתקן אותם, הדביקו אותם בעזרת נייר דבק. לדוגמה – טמבון ש”נקרע” עקב תאונה  – מודבק למקומו בעזרת נייר דבק (התמונה שלמעלה). הסתכלתי ולא האמנתי – מה חושב לעצמו בעל הרכב על ה”תיקון”? שזה באמת בסדר? הוא באמת מאמין שזה יחזיק? לאחרונה פגשתי גם בארץ את סוג ה”תיקון” הזה. כשניסיתי להבין מה הרעיון חיפשתי באינטרנט, וגיליתי לתדהמתי שלא רק מכוניות מדביקים בנייר דבק.

Easyjet engineer taping up his aircraft’s engine coverאדם ווד, נוסע שישב ליד החלון במטוס איזיג’ט שעמד להמריא, ראה את אחד מעובדי החברה מדביק בנייר דבק את מעטפת אחד המנועים במטוס בו הוא יושב. הוא צילם והעלה את התמונה לחשבון הטוויטר שלו. החברה מיהרה להרגיע אותו (בטוויטר) שזו רק פעולה “קוסמטית” ואין שום מקום לדאגה, הטיסה בטוחה. על כך כתב הנוסע בחיוך: “מזל, כי כבר המראנו ושכחתי לארוז את המצנח שלי.” ואכן, בכל העיתונות הזרה מסבירים ש”נייר הדבק” הזה הוא נייר מיוחד ומשמש בתעשייה האווירית ואין זה אותו נייר הדבק שבעזרתו הילדים מדביקים תמונות במחברת. (יש עוד מחברות, ברוך?)

את ה”מציאה” האחרונה לשימוש בנייר דבק פגשתי בכביש, על אוטובוס דן (התמונה למטה). חברת דן לא רק חוסכת בתיקון הרכב ועלויותיו, אלא גם בנייר דבק. למה לא להשתמש במודעה דבקית שתחזיק את הטמבון של האוטובוס? ואם מאמצים מספיק את העיניים ניתן לראות, שהמודעה שמדביקה את הטמבון, מעדכנת את הקורא לגבי אמצעי התשלום באוטובוס – באמצעות יישומון (אפליקציה, ברוך) או רב קו!

נושא המכוניות, האוטובוסים, והמטוסים המודבקים בנייר דבק לא נותן לי מנוח, ואני לא מצליחה להבין למה אכפת לי אם כל העולם יהיה מודבק בעזרת נייר דבק. חשבתי שאולי הטראומה של הפעם האחרונה שבה השתמשתי בנייר דבק ברצינות היא זו שמנקרת במוחי – במלחמת המפרץ. התכוננו למלחמה בהדבקת החלונות בנייר דבק עבה כדי שבמידה וישברו לא יעופו רסיסי זכוכית לכל עבר (המסקינג טייפ, ברוך). זה כשלעצמו כבר היה ממש חידוש מהפכני ועדכני, כי כשהדבקנו את החלונות במלחמת ששת הימים (אין חדש תחת השמש), השתמשנו בתחבושות, שאותן טבלנו בדייסת אורז חמה – “נייר דבק” ביצור עצמי.

אוטובוס שהטמבון שלו מודבקהאסימון ירד לי רק כשראיתי בעיתון את התמונה של הנשיא הארבעים וחמישה של ארצות הברית, כשעל העניבה האדומה שלו מודבק נייר דבק, שאמור לדאוג שלא תזוז ממקומה. פעם היו משתמשים בסיכה מעוצבת פחות או יותר, שהייתה חלק מתכשיטי הגברים. בעצם לא נייר הדבק מציק לי אלא מה שהוא מסמל. אין לי בעיה עם המושג של ארעיות, כולל הארעיות האנושית. אלא שבעבר, תיקון המטוס או הרכב התבצע על ידי החלפת החלקים, הלחמתם או הברגתם למקום באופן מכני, כחלק מהעולם היציב, הקבוע והבטוח, בו עובדות הן עובדות, האמת איננה גמישה וזמנית, והיה כבוד לכלי רכב. הרי כלי הנסיעה השונים שלנו אמורים להיות בטיחותיים!

נייר הדבק מערער על תחושת הבטחון ועל המציאות בדיוק כמו ה”עובדות האלטרנטיביות” של יועצת הנשיא לשעבר. איך ניתן להאמין למשהו או למישהו אם הכול ניתן להטיה, אם הכול גמיש, זמני, וניתן לשינוי לפי הצרכים המידיים? ואולי הדוגמה העדכנית ביותר היא ראש הממשלה שלנו, שאמור להיות סלע איתן, יציב, האיש שבו בטחנו. הוא, שהתבכיין שהתקשורת נטפלת לאשתו על מנת לפגוע בו, אך ברגע האמת, כשהיה הוא צריך להגן עליה, במחיר הפגיעה בו – הודיע ש”היא אישה עצמאית” ומה אני יודע?

סייפא: לא כל הנוצץ זהב הוא! (מלטינית)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Are you human ? האם אתה בן אדם *