זמן קריאה: 5 דק’
בעידן החדש מקבלים אנשים את המידע החדשותי מ”עטו” של המנהיג ביישום ה”טוויטר'” טראמפ, אילון מאסק, נתניהו. גילוי נאות – אין לי, וגם לא היה… פעם העדפתי לראות את מהדורת החדשות בסופו של יום, כשראשי פנוי לשמוע מה נשמע בעולם. היום גם זה מיותר לי. בדרך כלל, התקשורת מספרת על דברים רעים או קיצוניים שקורים בארץ ובעולם. אני מתחילה להתעניין בחדשות רק כשבני משפחתי מתחילים להודיע שהם בסדר ולשאול אם אנחנו בסדר. גם זה עידן חדש בשבילי, כשהתפקידים מתהפכים, והילדים דואגים להורים!
ביום שלישי, ה- 18.1.2017 נפטר יוסלה ברגנר. שמעתי על כך באוטו בשעת צהריים. לאחר יומיים קלטתי שחוץ מידיעה קטנטנה בעיתון, למחרת היום, לא שמעתי מילה וחצי מילה על מותו. שאלתי את בן זוגי, שיחיה, האם הוא שמע משהו באיזה ערוץ תקשורת. “לא!”, ענה, “באמת משונה”. אז מה אם נפטר אמן יהודי מהגדולים שצמחו פה, בעל סגנון ייחודי. תגידו – אולי לא זכה להוקרה ורק את חושבת כך – אז זהו שלא, הוא חתן פרס ישראל! אז איך יכול להיות שכל כך מעט נאמר?
הדבר המדהים עוד יותר הוא שאם תחפשו בגוגל “יוסל ברגנר” תמצאו בעיקר מאמרים שהתפרסמו לאורך השנים על אומנותו, רעיונות תקשורתיים שקיים, רובן התפרסמו בעיתונות הכתובה, והמון הפניות לאתרי קניות שמוכרים את יצירותיו. ויקיפדיה מעודכנת ותאריך מותו מתנוסס בה בגאון, וזהו. נכון, הוא לא היה זמר ידוע, רק צייר, פסל, מאייר מעצב תפאורות ותלבושות, ואדם מצחיק מאוד למרות היותו “יוצא שואה.” תחת השם יוסל ברגנר יופיעו הפניות לתקשורת הכתובה, שלא התעלמה מהאירוע, אבל גם לא יצאה מגדרה. התקשורת בוחרת לעצמה את הגיבורים – המנהיגים החדשים.
באותו היום בו הלכו האמריקאים לקלפיות לבחור את טראמפ לנשיא, הכריז נרנדרה מודי, ראש הממשלה בהודו (מקרי? ברוך) על הוצאתם מהמחזור של שטרות כסף בסך 500 ו- 1,000 רופי. הוא לא נתן לבני עמו התראה מוקדמת כיוון שרצה להביא לחשיפת הכסף השחור בארצו. מי שרצה להחליף את הכסף שבוטל הצטרך להסביר את מקורו. הכניסה לכיסו של כל אזרח הביאה להכרה בו, (בהודו הענייה והענקית לא בהכרח יודעים מי השליט, ברוך) והציגה לעם מי המנהיג במדינה. בשנת 2017 הגיע מודי לביקור בישראל והתקבל על ידי ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שהודיע “חיכינו לרגע הזה כמעט 70 שנה.” עם הבחירות החוזרות בהודו בשנת 2019, התחילו השמועות על השחיתות בממשלתו של מודי. בינואר 2023 הציג ה- BBC סרט תיעודי על מודי ועל התנהלותו ובתגובה פשטו חוקרי מס על סניף ה- BBC והאשימו אותו בהעלמות מס. הסרט הוחרם על ידי הממשלה ולא ניתן לראות אותו בהודו באופן חוקי. כדוגמה להתנהלותו אציין שהאצטדיון הגדול בהודו נקרא על שמו של נרנדרה מודי. דובר הממשלה האשים את ה- BBC בשיתוף פעולה עם האופוזיציה והודיע ש “הודו מגיעה כיום לגבהים חסרי תקדים הודות למנהיגותו של ראש הממשלה מודי.” נשמע מוכר?
יומיים לאחר מותו של יוסלה ברגנר, ב- 20 בינואר 2017 הושבע בארצות הברית נשיא חדש. “עידן חדש – עידן טראמפ” זעקו כותרות העיתונים, גם בישראל, וכל בעל טור שמכבד את עצמו הוסיף את דעתו – בעד ונגד. המעניינת מכולם הייתה סיון רהב-מאיר, שכתבה על פרשת השבוע בידיעות אחרונות (כן ברוך, העיתון של נוני מוזס). היא חיברה את הבחרו של טראמפ לנשיא ה- 45 עם פרשת “שמות” שמתארת את עלייתו של מלך חדש במצרים ואת תחילת השעבוד של היהודים, שעד אז היו במעמד מכובד וקבלו גיבוי מהמלך. לדעתה אי אפשר לסמוך על מלכים ושליטים אימפולסיביים, שהיום הם לטובתנו ומחר נגדנו, לפי מה שמתאים להם מבחינה פוליטית.
לחיזוק היא מצטטת מדבריו של הרב נתנאל אלישיב שכתב לתלמידיו שאסור לשמוח יתר על המידה על הבחירה בנשיא, שעל פניו, נשמע אוהד הימין הישראלי. הוא אומר שיש צורך בבחינה לפי המוסר והמידות. לדעתו, ההיבטים המאפיינים את טראמפ היא השטחיות, תרבות הריאליטי, העובדות הלא נכונות שהוא מפזר, והחשיבות המועטה שהוא נותן לשכל ולהגיון, השימוש הילדותי בקללות וגינויי גנאי, והיחס המחפיר לנשים. נאמן לדבריו אלה יש לציין שהרב הוא אחד ממבקריו החריפים של נתניהו.
עם “הכתרתו” של טראמפ לנשיא הודיעה התקשורת שכמות הקהל שנכחה בטקס ההכתרה הייתה מועטה לעומת טקסי הכתרה אחרים, מה שגרם לדובר החדש של הבית הלבן להודיע בהופעתו הראשונה שהקהל שצפה בטקס “היה הגדול ביותר אי פעם“. כאשר העיתונאים העמידו את היועצת הבכירה של טראמפ על טעותה היא הסבירה, שהוא וציוותו אינם “שוגים” (משקרים, ברוך, בישראליות טהורה), אלא מציגים “עובדות אלטרנטיביות!” ואם אתם עדיין בעניין העובדות, ראו הסרט המשווה. טראמפ רץ גם לבחירות בשנת 2021 והפסיד בהם, אך זה לא מנע ממנו להודיע שזכה בהן, וגם לאיים על מדינות שישנו את תוצאות הבחירות. מאז זרמו קצת מים בירקון ואנחנו התרגלנו לשקרים. “איך השקר מנצח? הוא מרגיל אותנו אליו לאט-לאט,” כתב הרב אלישיב בדף הפייסבוק שלו.
כל המנהיגים ה”דמוקרטיים” האלה גרמו לי להרים גבה. האם יש סוגים שונים של דמוקרטיה? בדקתי בויקיפדיה ובה מוגדרת הדמוקרטיה כ”שיטת ממשל בה רצונם של האזרחים בא לידי ביטוי בדרך של הצבעה. לאזרחי מדינה דמוקרטית זכות חוקית להשפיע על המדיניות הציבורית. לדוגמה, באמצעות הבעת דעות בפומבי, הצבעה בבחירות או במשאלי עם, השתתפות בדיונים לפני ההחלטות ובהחלטות עצמן, התמודדות בבחירות או הצטרפות אל מפלגה המתמודדת בהן. ההחלטות מתקבלות לפי דעת הרוב.” אמנם הכרעת הרוב היא תנאי הכרחי לקיומה של דמוקרטיה, אך אין זה מספיק. בנוסף לעקרון הכרעת הרוב, על הדמוקרטיה לכלול גם ערכים של זכויות אדם כגון שוויון, חופש ביטוי, כבוד האדם, הפרדת רשויות ועליונות המחוקק.
בשיטה זו אין מעמד כלל לראש הממשלה אלא רק לאזרחים, שהם בעלי הדעה ואותם הוא אמור לשרת. אז איך הגענו ל”דמוקרטיות” מסוגן של תורכיה או של הודו, שבהן ראש הממשלה הוא הקובע? לכך הומצא המונח “דמוקרטיה חלולה,” משמעותו היא “צורת שלטון שבה קיימות פרוצדורות בעלות סממנים דמוקרטיים, כמו בחירות כלליות, אולם דה פקטו לא מתקיימים בה יסודות הדמוקרטיה המודרנית, כגון הפרדת רשויות. גם בתורכיה וגם בהודו מתקיימות בחירות, אך שאר הרשויות כפופות לרצונותיו של המנהיג. וזה נשמע לי כל כך מוכר!
כל הבדיקה הזו העלתה בפי טעם מאוד מריר. האם גם ישראל בדרך להיות דמוקרטיה חלולה? חלוקת המשאבים, כפי שבאה לידי ביטוי בתקציב 2023-2024 שמה ללעג את הזכות לשוויון, אחד העקרונות הבסיסיים של הדמוקרטיה, שלא לדבר על עמדת חלק מחברי הכנסת והשרים לגבי זכויות המיעוט ומעמד הרשות השופטת.
סייפא: “עם כל הכבוד, אנחנו צריכים להצמיח מנהיגות יותר טובה” (הרב נתנאל אלישיב)
