זמן קריאה: 5 דק’
מן המפורסמות הוא שאצל הפולנים הכבוד מעל לכל, לא רק הכבוד העצמי, אלא גם כבודו של הזולת. לכן, גם אם התספורת החדשה של החברה הכי-טובה הייתה איומה ונוראה, שלא לומר מכוערת, היינו אומרים לה בחיוך מלאכותי כמה היא מחמיאה לצבע העיניים, למבנה הפנים, לבוהק של השיניים, כיד הדמיון הטובה עלינו. כי מה יכולנו להגיד? שזה מכוער? הייתה אפשרות שהיא תדביק את השיער בחזרה? רק עוגמת נפש יכולנו לגרום, ומזה ניסינו להימנע. “שקרים לבנים” קראו להם והצידוק שניתן לשימוש ב”שקר הלבן” הוא צידוק ערכי, ולכן זימן דיון ערכי, ששאל מה יותר חשוב – האמת, שעלולה לפגוע, או התחושה והמצב הנפשי של מי שלו משקרים?
השימוש ב”שקרים לבנים” הגיע גם לחינוך וקבל שמות חדשים: חיזוק הילד, טיפוח הביטחון העצמי, שימוש בפסיכולוגיה חיובית, גישה הוליסטית ועוד. בעצם המורה אמור רק לשבח ולעודד, להאדיר את תכונותיו הטובות של התלמיד את היכולות, את המיומנויות שבהן הוא שולט והמקצועות שבהם הוא מצטיין (ברור שמצטיין, ברוך) על מנת שלא להעליב אותו, לא לגרום לו לתחושה של חוסר מסוגלות. אין מקום לביקורת כי היא פוגעת בביטחון העצמי. אבל, זועק אביב גפן בתוכנית “דה ווייס,” מרוב שאתם אומרים לזמרים כמה שהם נהדרים ונפלאים, אתם לא נותנים להם שום משוב אמיתי שיעזור להם לתקן ולשפר. כך גם התלמיד, נוצר בו דימוי עצמי מלאכותי ומסרס, הוא מקבל את ההרגשה שהוא כליל השלמות ואין לו דבר שצריך להתייחס אליו, לעבוד עליו או סתם להשתפר בו.
כשהייתי תלמידה היה מאוד ברור שאני חייבת להכין שיעורים, להקשיב בכתה, ללמוד למבחנים, ובמידה ולא עמדתי בסטנדרטים העירו, וביום הורים התייחסו למצוין, לטוב וגם לטעון שיפור, וכך ידעתי בדיוק מה מצופה ממני והיכן להשקיע מאמץ. אך כשהתלמידים הפכו להיות רק מצוינים, נפלאים, תותחים וכו’ התלמיד לא ממש בטוח מה נדרש ממנו. לעיתים קרובות, התלמיד עצמו יודע במה הוא צריך להשתפר, אבל אם המורה אומר שהוא נהדר למה להתאמץ?
מ”שקרים לבנים,” שכוונתם לפחות הייתה טובה, קל מאוד לעבור ל”בלוף,” הלוא הוא המרמה, שנועדה לעזור “להסתדר” בחיים. כבר בשנת 1974 זיהה יוסי בנאי את תופעת הבלופים, או מה שאנחנו קוראים היום ה”עובדות האלטרנטיביות“, עובדות שלא רק שאינן מדויקות אלא הן פשוט שקר. הוא כתב לגשש החיוור את השיר עובדים עלינו בעיניים ואת המערכון “השליח בבנק.” מנהל בנק “ישראבנק” וסגנו מציעים למועמד להיות שליח לקבל משכורת קטנה אמנם, אך כתוספת יקבל כל מיני הטבות אלטרנטיביות: תקציב לקניית ספרות מקצועית (הוא איננו יודע לקרוא,) אחזקת רכב (אין לו רכב ואת השליחויות יבצע באופניים,) וכיוצא באלה. המועמד מסכם את המשא ומתן על המשכורת במילים: “הכול זה כאילו, יענו ישראבלוף,” משפט שהפך עם הזמן למטבע לשון ולאחרונה למציאות חיינו.
השר דרעי, מצטער צער רב על לכתו של רבו, הרב עובדיה, אך לא מצליח להפיק דמעות כנדרש בקליפ, ואנשי ההפקה מגישים לו בצל כדי לביים את הדמעות. וזו היא הרמאות הרמאות הפוליטית האישית, המתבצעת בריש גלי. הממשלה מעלה את “חוק ההסדרה” להצבעה כשהיא יודעת שהחוק לא יעמוד במבחן בג”ץ. אבל למראית-עין השרים, אנשי הליכוד, יכולים להיות ימניים בדיוק כמו אנשיו של בנט ולהציג את עצמם כתומכי החוק. ה- Fake news, השקר הגס ביותר שייך לראש הממשלה, שביום הבחירות הודיע ש”המצביעים הערבים נעים בכמויות אדירות לקלפי.” היה זה שקר שנועד להבהיל את מצביעי הימין שלא רצו ללכת להצביע מחמת המיאוס ממפלגתם ומדרכי מנהיגיה בגלגולם הנוכחי. וכך גם עולה השאלה האם היסטרית הקורונה היא לא סוג של שקרים לבנים שנועדו לשמר את מצביעי הליכוד בארץ. או אולי בסקרים התגלה שכאשר עם ישראל בהיסטריה הוא מחבק ומחזק את המפלגה השולטת?
ואם לא הספיקה לנו כל הדיסאינפורמציה והמיסאינפורמציה הופיעה בחיינו הבינה המלאכותית. אז מה זה, והאם זה מפחיד? בינה מלאכותית היא תחום במדעי המחשב שעוסק בפיתוח ובמחקר של מערכות ותוכניות מחשב שיכולות לבצע משימות שבהן (הייתה) נדרשת אינטליגנציה אנושית. ההגדרה הזו אומרת בראש ובראשונה, שהבינה המלאכותית איננה ישות או רובוט שעלולים להחליף את האנושות, אלא היא קוד שיוצר אפליקציה, בדיוק כמו וואטסאפ, ווייז, זום או כל תוכנה אחרת. כמו שבכל תוכנה ניתן להשתמש למטרות “רעות,” כך ניתן גם בתוכנה זו להשתמש למטרות שליליות. קשה היום לתאר עולם ללא וואטסאפ על התקשורת הכתובה והוידאו שהיא מאפשרת בין אנשי משפחה וחברים. אבל כמה פעמים אנחנו מקבלים הודעות לא רצויות, מוספים לקבוצות שלא בחרנו, מקבלים קישורים מפוקפקים? יכולות היצירה של הבינה המלאכותית גבוהות מהיכולות של וואטסאפ ליצר קשר בין אדם לאדם או בין קבוצות של אנשים.
אפליקציית הבינה המלאכותית הנפוצה היום משתמשת בשאלות, שאותן שואל המשתמש, והתוכנה מספקת תשובות. את התשובות מספקת התוכנה על ידי סריקה מהירה של המידע הקיים ברשת במקום שהמשתמש יחפש את המידע במו ידיו. מהירות הסריקה של תוכנת הבינה המלאכותית חוסכת שעות רבות בחיפוש מידע. מכאן עולה שהיא אחד היישומים הנהדרים שיש. אך מכיוון שהבינה מלאכותית איננה אדם חושב ניתן לשאול אותה גם כיצד לייצר פצצת אטום, והיא תסרוק את המידע הקיים במאגרי המידע הגדולים ברשת, ותענה על כך בצורה מפורטת ומדויקת. מכאן גם הפחד הגדול והשליליות שמתלווים לתוכנה – חוסר המוסריות ושיקול הדעת של התוכנה. לכן התחילו קולות בעולם לדרוש את הגבלת הפעילות האפשרית, לדוגמה שילוב המילים “פצצה” ו”אטום.”
מעבר לפחד מהקלות המפתיעה שבה התוכנה נותנת תשובות לרעיונות הרסניים נוספה הקלות “היצירתית” של התוכנה. לא צריך לטרוח היום בכתיבת מכתבים; צריך רק לבקש מכתב, לדוגמה מכתב תלונה לחברת ישראבלוף לגבי אי אספקת המוצר בזמן המובטח בחוזה, ודרישה לפיצוי הולם. תוך 3 דקות יופיע על המסך המכתב המבוקש וכל מה שנשאר לעשות – לשלוח לחברה (התוכנה טובה יותר באנגלית, ברוך.) כך ניתן לבקש מהתוכנה לצייר ציור, לכתוב שיר, מאמר או סיפור, ובעצם להחליף את אנשי היצירה, לדוגמה הקליפ של עפרה חזה וזוהר ארגוב בדואט חדש – “כאן לעולם,” שלא היה ולא נברא, שנוצר תוך שימוש בבינה מלאכותית. תמונת ה”פיקאסו בלוף” שלמעלה, צוירה גם היא על ידי הבינה המלאכותית לפי ההוראות שנתתי לה. האם זאת נחשבת ליצירה מקורית שלי? האם אני יכולה למכור אותה כפיקאסו? כך ניתן גם בקלות להציג מציאות שקרית, כי תמונה אחת טובה מאלף מילים! האם התמונה מייצגת עובדה? אז מה ההבדל בין בדיון לבין מציאות? טווח-רחב ידיים של בעיות נפתח בעקבות התוכנות החכמות הללו.
סייפא: “היה זה הטוב בזמנים, היה זה הרע בזמנים; היה זה עידן החוכמה, היה זה עידן הטיפשות.” הפתיחה של “בין שתי ערים”, צ’ארלס דיקנס.
