מן המפורסמות הוא שאצל הפולנים הכבוד מעל לכל, לא רק הכבוד העצמי, אלא גם כבודו של הזולת. לכן, גם אם התספורת החדשה של החברה הכי-טובה הייתה איומה ונוראה, שלא לומר מכוערת, היינו אומרים לה כמה היא מחמיאה לצבע העיניים, למבנה הפנים, לבוהק של השיניים, כיד הדמיון הטובה עלינו. כי מה יכולנו להגיד? שזה מכוער? הייתה אפשרות שהיא תדביק את השיער בחזרה? רק עוגמת נפש יכולנו לגרום ומזה ניסינו להימנע. “שקרים לבנים” קראו להם והצידוק שניתן לשימוש ב”שקר הלבן” הוא צידוק ערכי, ולכן זימן דיון ערכי, שבדק מה יותר חשוב – האמת, שעלולה להיות פוגענית, או התחושה והמצב הנפשי של מי שלו משקרים.
השימוש ב”שקרים לבנים” הגיע גם לחינוך וקבל שמות חדשים: חיזוק הילד, טיפוח הביטחון העצמי, שימוש בפסיכולוגיה חיובית, גישה הוליסטית ועוד. בעצם המורה אמור רק לשבח ולעודד, להאדיר את תכונותיו הטובות של התלמיד את היכולות, את המיומנויות שבהן הוא שולט והמקצועות שבהם הוא מצטיין (ברור שמצטיין, ברוך) על מנת שלא להעליב אותו, לא לגרום לו לתחושה של חוסר מסוגלות. אין מקום לביקורת כי היא פוגעת בביטחון העצמי. אבל, זועק אביב גפן בתכנית “דה וויס”, מרוב שאתם אומרים לזמרים כמה שהם נהדרים ונפלאים, אתם לא נותנים להם שום משוב אמתי שיעזור להם לתקן ולשפר. כך גם התלמיד, הוא מקבל את ההרגשה שהוא כליל השלמות ואין לו דבר שצריך להתייחס אליו, לעבוד עליו או סתם להשתפר בו.
כשהייתי תלמידה היה מאוד ברור שאני חייבת להכין שיעורים, להקשיב בכתה, ללמוד למבחנים, ובמידה ולא עמדתי בסטנדרטים העירו, וביום הורים התייחסו למצוין, לטוב וגם לטעון שיפור, וכך ידעתי בדיוק מה מצופה ממני והיכן להשקיע מאמץ. אך כשהתלמידים הפכו להיות מצוינים, נפלאים, תותחים וכו’ התלמיד לא ממש בטוח בנדרש ממנו, כי לעיתים קרובות התלמיד עצמו יודע מה לא טוב, אבל אם המורה אומר שהוא נהדר למה להתאמץ?
מ”שקרים לבנים”, שכוונתם טובה, קל מאוד לעבור ל”בלוף”, הלוא היא המרמה, שנועדה לעזור להסתדר. כבר בשנת 1974 זיהה יוסי בנאי את תופעת הבלופים, או מה שאנחנו קוראים היום ה”עובדות האלטרנטיביות“, עובדות שלא רק שאינן מדויקות אלא הן פשוט שקר. הוא כתב לגשש החיוור את השיר עובדים עלינו בעיניים ואת המערכון “השליח בבנק“. מנהל בנק “ישראבנק” וסגנו מציעים למועמד להיות שליח לקבל משכורת קטנה אמנם, אך כתוספת יקבל כל מיני הטבות אלטרנטיביות: תקציב לקניית ספרות מקצועית (הוא איננו יודע לקרוא), אחזקת רכב (אין לו רכב ואת השליחויות יבצע באופניים) וכיוצא באלה. המועמד מסכם את המשא ומתן על המשכורת במילים: “הכל זה כאילו, יענו ישראבלוף”.
השר דרעי, מצטער צער רב על לכתו של רבו, הרב עובדיה, אך לא מצליח להפיק דמעות כנדרש בקליפ, ואנשי ההפקה מגישים לו בצל כדי לביים דמעות. וזו היא הרמאות האישית. הרמאות הפוליטית מתבצעת בריש גלי. הממשלה מעלה את “חוק ההסדרה” להצבעה כשהיא יודעת שהחוק לא יעמוד במבחן בג”ץ. אבל למראית-עין השרים, אנשי הליכוד, יכולים להיות ימניים בדיוק כמו אנשיו של בנט ולהציג את עצמם כתומכי החוק. ה- Fake news, השקר הגס ביותר שייך לראש הממשלה שביום הבחירות טען ש”המצביעים הערבים נעים בכמויות אדירות לקלפי”. היה זה שקר שנועד להבהיל את מצביעי הימין שלא רצו ללכת להצביע מחמת המיאוס ממפלגתם ומדרכי מנהיגיה בגלגולם הנוכחי. וכך גם עולה השאלה האם היסטריית הקורונה היא לא סוג של שקרים לבנים שנועדו לשמר את מצביעי הליכוד בארץ. או אולי בסקרים התגלה שכאשר עם ישראל בהיסטרייה הוא מחבק ומחזק את המפלגה השולטת?
סייפא: “היה זה הטוב בזמנים, היה זה הרע בזמנים; היה זה עידן החוכמה, היה זה עידן הטיפשות.” הפתיחה של “בין שתי ערים”, צ’ארלס דיקנס.
