“המזון הוא הדלק של הגוף,” הסבירו לנו כשהיינו קטנים. כדי שתהיה לגוף אנרגיה, הנוצרת מעיכול המזון, ונהיה בריאים, צריך לאכול. הסבר פשוט וממצה שלא היו עליו עוררין. המזון היה מה שההורים (האימהות בעיקר, ברוך) הגישו לנו. היה גם המשפט האלמותי: “אם לא תאכל יבוא שוטר.” מה בדיוק יעשה השוטר הושאר לדמיונו של הילד, אבל היה ברור שמזון הוא דבר חשוב. הייתה גם דרישה ברורה לגבי הכמות: “ילד טוב משאיר צלחת ריקה.” הילדים שלי פתרו את כל הבעיות הללו כשזרקו לכלב, שישב מתחת לשולחן, כל מה שלא רצו לאכול או לסיים – אבל הצלחת הייתה ריקה (כאילו שהיה לי אכפת). מכאן, להפיכתו של המזון לנושא מרכזי בחיינו הדרך הייתה קצרה.
המזון השתלט על חיינו. זה התחיל בקטן, המתכונים היו עוברים מבשלנית לבשלנית ושימשו מקור לגאווה. אחר כך באו “ספרי האוכל” (חוברות, ברוך) של הקיבוצים, שהיו עוברים מיד ליד, גם בעיר עד שהגיעה הכוהנת הגדולה של ספרי הבישול בישראל, רות סירקיס, שספרה “מהמטבח באהבה” היה הבסיס לכל בני דורי. בזמנו, אמהות רבות לא עבדו מחוץ לבית ולכן אחד העיסוקים שבהם הצטיינו היה הבישול. כך קרה שכיצאתי מהבית לא ממש ידעתי איך לבשל (שניצלים והרבה אורז, ברוך), ואפייה היתה בכלל שיעור בכימיה; העיסוק במזון או בבישול ואפייה היה זר לי. כשהופיע “מהמטבח באהבה” התנפלו עליו בני דורי והתחילו לבשל. כשתבשיל היה מוצלח המיוחד לא היה צורך לתת, אלא רק מציינים את מספר העמוד בספר: סירקיס עמ’ 82, כמו קישור ביבליוגרפי.
ספרה של רות סירקיס פרץ את הדרך לספרים רבים נוספים, כשהמפורסם מכולם היה ספרו של אהרוני, “הבישול הסיני,” שהיה לא רק ספר בישול אלא ממש ספר לימוד. בספר פרקים שונים המסבירים את תורות הבישול הסיניות, את המרכיבים, את הכלים, את השיטות, וכמובן מתכונים. גדולתם של המתכונים הייתה השימוש ברכיבים “ישראליים” כדי להשיג את הטעם והמרקם, הזר כל-כך, של המזון הסיני. מאז ועד היום הקטגוריה של ספרי בישול גדלה והולכת. אחר כך הגיעו תוכניות הטלוויזיה שהציגו איך להכין מזון תוך שהן מעניקות לצופה הנאמן טיפים ומתכונים. הסופרת הבריטית סקרלט תומאס, שהתחביב שלה הוא קריאת ספרי תזונה, אומרת שלאחר 1000 שנות דיאטה “כולם מומחי תזונה כיום.”
מעבר ל”דלק” שהמזון מספק לנו הוא גם מספק צרכים רבים אחרים באופן ישיר או עקיף. המזון הוא אחד ממקורות התעסוקה הגדולים: חקלאים ומגדלי עופות ובקר, חנויות לממכר מזון, פיצוחיות, מזון מוכן, דוכני אוכל, מסעדות, כל אלה מעסיקים עובדים רבים. האסתטיקה של המזון הפכה לנושא בפני עצמו, שבו מתמחים שפים רבים, אך גם צלמים ואנשי סטיילינג. טעמי המזון מהווים משיכה לזר ולמיוחד, וארוחות הן אירועים חברתיים, ועוד.
שתי סיבות עיקריות לעיסוק האובססיבי במזון. הסיבה הבריאותית, הנובע מהרצון להיות בריא, חזק, ולהאריך חיים, מכתיב לנו מה לא לאכול מחד, ומאידך מה לאכול הרבה. לכן, חולי סכרת ישתדלו להמעיט בסוכרים ובפחמימות. ואילו הנשים, שפניהן היפות חשובות להן, ישתדלו לאכול הרבה “פירות אדומים,” המכילים נוגדי חימצון (אנטי-אוקסידנטים, ברוך) ולכן נחשבים למשפרים את עור הפנים. הסיבה השנייה הוא היופי והנראות, או במילה אחת – המשקל (ברור שכולנו רוצים לרדת במשקל, ברוך.) בשמירה על המשקל יש גם פן בריאותי ואין להתעלם ממנו. עלייה במשקל כרוכה גם בסיכון גדול יותר למחלות שונות כגון: סכרת, לחץ דם גבוה, כולסטרול גבוה, בתור התחלה.
היום, מגוון ספרים וסרטים עוסקים בהשפעות המזון, במזון בריא ושאיננו בריא, ומציגים לנו מקרים מופלאים של ריפוי ואריכות חיים בעזרתו. לכן, לא פלא הוא שכמות סוגי התזונה המיוחדים רבה מאוד וקשה מאוד לבחור את התזונה המיטבית באופן אישי; כל תזונה מתהדרת בהיותה התזונה הבריאה. אכן, יש סוגי תזונה שנמצאו שמתאימים למחלות שונות. לדוגמה, לסובלים ממחלת הנפילה, אפילפסיה, ממומלצת התזונה הקטוגנית. אך לאנשים בריאים יש אפשרויות בחירה אינ-סופיות. יש הנשבעים בתזונה צמחונית, יש המעדיפים תזונה טבעונית, ויש המדברים נכבדות בתזונה הקטוגנית המאפשרת שליטה בסכרת.
כל תזונה מגייסת לטובתה את ההיסטוריה, או את המדע, או את מקרי המבחן. תזונת הפליאו מגייסת לעזרתה את ההיסטוריה. פליאו היא גישה המבוססת על תזונת אבותינו מלפני אלפי ומיליוני שנים, המתבססת על אוכל לא מעובד. חוץ מאשר לאכול אוכל טרי, שגם סבתא הייתה מזהה אותו – בוטנים לעומת במבה, הפליאו דוגלת גם באורח החיים העתיק: תנועתיות רבה, שהיה בשמש, שינה מוקדמת, עם רדת השמש וארוכה, ואכילה רק כאשר חשים רעב ולא לפי השעון. תזונה מסוג שונה היא התזונה הקטוגנית. תזונה זו, המבוססת על שומנים, חלבונים ודלת פחמימות עוזרת מאוד לירידה במשקל וגם להורדת ערכי סוכר, אך מעלה מאוד את הכולסטרול. התמונות של לפני ואחרי המככבות בתזונה הזו ממש מדהימות.
התזונה הטרייה מבוססת הצמחים (Raw Food Plant Based), שבה אני דוגלת היום, מגייסת לטובתה גם את המדע וגם את מקרי המבחן, מתוך הבנה שלכל מחקר בעד יש מחקר נגד. איך ניתן להישאר אדישים לסיפור של ד”ר מייקל גרגר (כתוביות בעברית), רופא במקצועו, שהתמחה בתזונה קלינית, המתאר איך הרפואה שלחה את סבתו הביתה למות, כיוון שלא הייתה לה תשובה למחלת הלב שלה. בכיסא הגלגלים שלה הגיעה אל מרפאתו של ד”ר נתן פריטיקין, אחד מחלוצי רפואת הלייף סטייל. פריטיקין הוכיח, הלכה למעשה, שבעזרת תזונה לא מעובדת, מרובת ירקות ופירות טריים, פחמימות מלאות, וללא בשר, דגים, ביצים, חלב ומוצריו, ניתן לרפא מחלות שנחשבו כמחלות כרוניות. כמובן שמקומה של הפעילות הגופנית, המותאמת לגיל אזור לשכוח. הסבתא קמה מכיסא הגלגלים והחלה לצעוד כ- 16 ק”מ ליום תוך שלושה שבועות. היא זכתה לחיות עוד 31 שנים ונפטרה בגיל 96.
התרשמותו של הנכד הייתה כה גדולה שהוא הלך למוד רפואה והתמחה בתזונה קלינית כדי להציל חולים בעזרת תזונה נכונה. ספרו של ד”ר גרגר “איך לא למות” תורגם לעברית וזמין גם בדפוס וגם כספר דיגיטלי. ד”ר גרגר מתחזק אתר אינטרנט (באנגלית), המציג מחקרים, מאמרים, סרטי וידאו, ומתכונים המסבירים את התזונה, המכונה באנגלית Whole Food Plant Based, ובתרגום לעברית – תזונה טרייה (בניגוד למעובדת) מבוססת צומח.
סייפא: “הטבע הוא הרופא הטוב ביותר. הוא מרפא שלושה רבעים מכל המחלות, ולעולם אינו מדבר סרה בחבריו למקצוע” לואי פסטר
