זמן יש לי, אבל מילים אין לי

 זמןלמה לא כתבתי בלוג קודם? כשעבדתי, לא היה לי זמן. אבל כשיצאתי לפנסיה, פחדתי שלא יהיה לי על מה לכתוב, שלא לדבר – את מי זה מעניין? אבל כשראיתי שאני חוזרת על הסיפורים שלי שוב ושוב הבנתי שבלוג מהווה אפשרות לעדכון מרחוק ומקרוב בזמנו החופשי של המתעדכן, שמירה על קשר עם חברים רבים וגם לא צורך כל כך הרבה זמן. אבל הנה מה שחששתי ממנו קרה: אין לי על מה לכתוב!

על מה אכתוב? על המצב הקשה של המדינה? יש החושבים שמצבה טוב כפי שמעולם לא היה. על הפיות מפיקי המרגליות שגם בטוחים שהם ורק הם צודקים ואין אמת אחרת? על המעשים שלא אמורים להיעשות לפי דין ולפי חוק? יש המוצאים הסברים וצידוקים. על החום הנורא שבודק כל אוגוסט את הסיבולת האנושית?

אני כל כך מעריצה את כותבי הטורים השבועיים בעיתונים. איך הם מוצאים על מה לכתוב כל שבוע? אבל לאחרונהשמתי לב, שכל בעלי הטורים ב- “7 ימים” של ידיעות אחרונות למשל, כותבים סביב אותו נושא, רק מזוויות אישיות. אז הבנתי שהעורך מפיץ בין הכותבים את הנושאים העיקריים שבהם יעסוק הגיליון והם לא באמת צריכים לשבור את הראש ולחפש נושא. לי זה לא ממש עוזר כיוון שאין לי עורך והבלוג הוא בעצם “עיתון” של אדם אחד שרוצה לשתף את חבריו ואת חברי חבריו בסיפורים מחייו.

כתבתי את הטקסט שלמעלה בסוף השבוע שעבר כדי לשלוח אותו ביום שלישי, שבו אני בדרך כלל מפרסמת ורק היום (יום שלישי) הבנתי שבסוף – לא סיימתי את הפוסט וכמובן שגם לא פרסמתי אותו. זה כמובן הביא אותי לחשוב: למה זה קרה? מה, נהייתי כל כך עסוקה? אז זהו – שלא. שום דבר מיוחד לא קרה, הזמן פשוט נוזל לי דרך האצבעות. רק התיישבתי למחשב וכבר עברו 3 שעות! אולי תקומי קצת, אומר אישי שיחיה. ואני רוצה להגיד לו שרק עכשיו התיישבתי ואז אני מגלה בתחתית המסך את השעון. עברו 3 שעות.

הטקסט שלמעלה פורסם לפני שנתיים בדיוק, והנה המצב חוזר על עצמו – נשארתי ללא מילים. האם זה הקיץ הנורא שפוקד אותנו? או אולי סתם העונה המכונה בתקשורת “עונת המלפפונים”? ואגב, שום דבר לא השתנה – השחיתות אותה שחיתות, הפיות ממשיכים להפיק מרגליות וכו’. על כל פנים אשמח מאוד לקבל מכם, קוראים יקרים שלי, רעיונות לכתבות הבאות. בתחתית הפוסט יש סמלון קטן ולידו כתוב: “השאירו תגובה.” זה המקום שלכם לשתף ולשלוח אלי (ולעולם) את ההרהורים והרגשות שלכם והרעיונות לעתיד.

סייפא – תגידו, איך הספקתי את כל העולם ובניו כשעבדתי, למדתי, הייתי עקרת בית, בת, אמא ורעייה? או שאולי קרה משהו לזמן?

 

2 thoughts on “זמן יש לי, אבל מילים אין לי”

  1. איש עסקים ידוע בשיקגו אומר ש”אם אתם רוצים שמשהו יעשה, תנו אותו לאדם עם הכי פחות זמן לעשות אותו.”

    כשאנחנו עסוקים, הזמן הופך למשאב נדיר ואנחנו מנהלים אותו במשמעת חזקה יותר. כשאנחנו לא עסוקים, הוא נזיל. הכל יכול לחכות. אנחנו לא מבינים שבעצם אנחנו אלה שמחכים. לכן כדאי לעשות משהו נוסף, כדי לתת לזמן משמעות נוספת.

    ולגבי הסיפורים – ספרי איך היו הנסיעות ומה חדש לגבי פרסום הספר.

    1. אכן כך הוא, ככל שאנחנו עסוקים יותר יש לנו יותר זמן! למרות שזה נשמע ממש פרדוקסלי.
      ולגבי הסיפורים – רגע, רגע.
      הכל בדרך.
      תודה על התגובה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Are you human ? האם אתה בן אדם *