שלכת אדומה – הסמן הראשון להיעלמות חום יולי-אוגוסט

Red foliage in New Hampshireבספטמבר אנחנו מתעייפים מחום יולי-אוגוסט בארץ, ומחפשים מקום ל”נוח” בו בדרכנו למשפחה שבארה”ב. לנוח במרכאות, כי הכוונה לטייל כמובן, ולא לשכב בטן-גב, והדגש הוא על מזג האוויר הקריר. כיוון שאנו מנצלים כל נסיעה כדי לתור מעט את העולם, חשבתי בתחילה לנצל את הקרירות ולהגיע למדינות הדרום בארה”ב. על הדרך שלנו למדינות הדרום נכתב השיר: “הדרך ארוכה היא ורבה.” זמן רב אנחנו מתכננים להגיע למדינות הדרומיות, שבהן ניתן ליהנות קצת ממוסיקת קאונטרי וג’ז ומהאוכל הדרומי המיוחד, שהוא שילוב של המטבח הצרפתי, האפריקאי והמקסיקני.

רגע לפני שהתחלתי להכין את הטיול ברצינות הבנתי, למזלי, שדרום, גם בספטמבר משמעו חום, והרי הכוונה היא קרירות; למזלי, כי הסופה אירמה ביקרה שם לפנינו. איך אני אף פעם לא חושבת לבדוק את נושא ההוריקן כשאני מתכננת נסיעה לארה”ב ממש לא ברור לי. הרי אני מכירה את התופעה, יודעת שהיא מתרחשת בחודשי המעבר, אז לפחות להשתדל שלא להיפגש? אם לא לבקר בדרום אז נפנה לצפון – לקנדה. נצפין אל הערים המזרחיות ונהנה מקרירות יחסית, ואולי, התגנבה לה התקווה, נפגוש שוב את צבעי הסתיו.

שלכת אדומה Red autumnתופעת שינוי צבעם של העלים בסתיו באירופה, בארה”ב, ביפן ובמקומות נוספים מרתקת אותי כבר שנים. כילדה בישראל, שהייתה מדינה מסוגרת ומבודדת משאר העולם (עד היום אני לא יודעת אם מבחירה או מכורח,) לא ראיתי ולא שמעתי על תופעת שינוי הצבע של העלים. את העולם הכרתי דרך הגלויות הצבעוניות ששלחו מי שהיה להם המזל להגיע לחו”ל. התמונות הציגו את האתרים החשובים, הקלאסיים, ונוף מדהים. לכן, כשהתחילו לדבר על הסתיו המיוחד בחו”ל, הייתי בטוחה שמתכוונים לשלכת כפי שאני מכירה אותה בישראל: העלים מצהיבים ומתייבשים. רק בבגרותי פגשתי את תופעת שינוי הצבעים האמתית, שמתרחשת בסתיו, ואז יכולתי לא רק ליהנות מהצבע אלא גם להבין את הגאוניות של הטבע שגורמת לה.

העץ שומר את מזונו בעלים. אך הם מתקשים לשרוד בתנאי הקור; הן בגלל המים שבהם, הגורמים לקיפאונם, והן בגלל משא השלג הכבד עליהם. המסקנה היא שעל העלים לנשור. אך העץ מעוניין לשמר את חומרי המזון שבהם, בדיוק כפי שחיות היער אוגרות מזון לקראת ימי החורף הדלים במזון. לכן העץ “מעביר” את חומרי המזון מהעלים אל הענפים, שם ישמרו עד לאביב ויוכלו לעזור לא רק לגזע לשרוד, אלא גם ללבלוב החדש באביב. על מנת להעביר את המזון מפרק העץ את הכלורופיל הטמון בעלים, ומעניק לעלים את צבעם הירוק, אך מפריע לפעולת ההעברה. כך  נשאר העץ עם הצבעים שהיו חבויים מתחת לשכבת הצבע הירוקה. יש עצים, שבמקום לפרק את שכבת הכלורופיל עוטפים אותה בשכבת צבע וכך נוצרים צבעי הארגמן ואף הסגולים העזים.

מרגע שהבנתי איך נראה הסתיו המפורסם שעליו שרים המשוררים והזמרים רציתי לראות אותו במו עיני. לכן, לפני שנים מספר, נסענו לאחד האתרים המפורסמים ביותר בשלכת המרהיבה שלו, ניו אינגלנד. בארה”ב השלכת היא סיבה לתיירות פנים ענפה, הנודדת בעקבות השלכת לפי “מפות השלכת“. חודש אוקטובר אחד נסענו לניו המפשייר שבארצות הברית, אתר קלאסי ליהנות מצבעי השלכת; ואכן, הצבעים מדהימים, צהובים, כתומים, אדומים וסגולים. נופי היער והעיירות משתנים ונראה כאילו הם עולים בלהבות (הגדילו את התמונות המצורפות). אבל, גם מזג האוויר משתנה והופך לקריר, “קרירות נעימה” כמו שאומר אישי, או קור מקפיא, כפי שאני מרגישה.

שלכת אדומה באי אורליאנס ליד קוויבקכשהגענו בספטמבר לקנדה ומזג האוויר שקבל את פנינו היה חמים ממש התבאסתי. ידעתי שבחום כזה אין לי סיכוי למצוא את השלכת האהובה. אך למרות החום ששרר בשבוע בו בקרנו במדינה, הצלחנו ליהנות גם מקצת קרירות בקוויבק, בעיקר בשעות הערב והלילה. זה הספיק כדי שהעלים ישנו את צבעם ושוב פגשנו את הצבעים המרהיבים של השלכת. לראיה, אני מצרפת תמונה מהאי אורלינס, שליד קוויבק העיר. אתם מוזמנים להוסיף בהערות מקומות נוספים שבהם פגשתם וכדאי לבקר כדי לראות את השלכת הצבעונית הזו.

וכמו בכל דבר, אנחנו לא רואים את מה שיש לנו מתחת לאף. כשהגענו לאוניברסיטת אילינוי, שאליה היו מועדות פנינו מלכתחילה, גילינו את הסתיו בכל הדרו. היערות והחורשות הופכים להיות עמודי אש צהובים וכתומים. אך לא כל העצים הופכים להיות צהובים או אדומים, חלקם נשארים ירוקים וחלקם חומים, ולכן המגוון הוא פשוט מדהים. לא צריך ללכת לשום מקום מיוחד, הרחובות נצבעים בצבעים שונים ואפילו המקומיים עומדים נפעמים. לכן, אין פלא שיש תיירות סתיו בעקבות השלכת האדומה. לדוגמה ביפן, לא רק פריחת הדובדבן היא גורם משיכה לתיירים, אלא גם השלכת הצהובה-אדומה המאפיינת את חודשי נובמבר ודצמבר.

עונת הסתיו היא מקור לא אכזב ליצירות אמנות, המנסות להנציח רגע אחד ממאפייני העונה המיוחדת הזו וממצב הרוח שהיא מייצגת, עצבות. בגלל שינוי הטמפרטורה, התקצרות שעות האור, והקדמת החשכה חלה ירידה בכמות הסרוטונין שהגוף שלנו מייצר ותופעת “דיכאון הסתיו” היא תופעה מוכרת בספרות הרפואית. הסתיו נתפס כעונת מעבר עצובה, בגלל הרוח המנשבת ו”מייללת” ותופעת השלכת. העצים, המשילים את עליהם, מתחילים להיראות ערומים לקראת החורף. העלים, מרשרשים מתחת לרגלינו ונשחקים, ומזכירים לנו ששום דבר לא נמשך לנצח והכל בר תמותה. התחושה היא של הזדקנות, ריקבון, והתנוונות.

שלכת, מנשה קדישמן
מיצג “שלכת” של מנשה קדישמן

יצירת אמנות ייחודית בשם “שלכת” נמצאת במבנה החדש של המוזיאון היהודי בברלין, שתוכנן על ידי האדריכל דניאל ליבסקינד. באחד החללים מוצג על הרצפה המיצג של מנשה קדישמן, “שלכת.” הרצפה מרוצפת בכ- 10,000 פרצופים שטוחים וקטנים חסרי גוף, חתוכים בלייזר מלוחות פלדה חלודה. פיותיהם פעורים בזעקה אילמת, והחלודה נראית כדם. הדימוי של פנים חסרי גוף כייצוג של קורבנות המלחמה מופיע רבות אצל קדישמן. בין השנים 1982 – 1985 יצר קדישמן את מיצג “עקידת יצחק,” הנמצא ברחבת מוזיאון תל אביב ומורכב משלושה חלקים: האיל – פנים גדולות ומרשימות, יצחק – פנים ללא גוף השרועות על הרצפה, והנשים המקוננות – גוש עטוי שחורים ועליו הפנים חסרות ההבעה.

במיצג ה”שלכת,” המבקרים מתבקשים לעבור דרך/על היצירה כי הדריכה היא חלק מהאינטראקציה של הצופה עם היצירה, הצופה האקטיבי. “האנשים רומסים אותם ברגליהם, כבקבר אחים המוני, כמין קניבלים מתורבתים,” מתאר עוזי צור במאמרו על המיצג של קדישמן בברלין. כאשר דורכים על היצירה היא משמיעה קולות/צרחות חריקה צורמים. חלק מהמבקרים נרתעים מלדרוך על ערמות הפרצופים, כפי שהעידה ציפי ליבני: “הבקשה של קדישמן הייתה שהציבור שמגיע יצעד וידרוך על פני המתכת המפוזרים שם, כך שהצליל הנורא של צעדי האנשים החיים על פני המתכת יזכירו את החלל שנותר ממיליוני המתים. תחושה בלתי נסבלת. לא באמת יכולתי לעשות את הצעדה הזאת.” כיוון שהיצירה מוצגת בברלין האזכור האוטומטי הוא כמובן ליהודים שנרצחו בשואה, אך היא יכולה לייצג כל אירוע של רצח המוני כמו מלחמה או רצח עם. סביב היצירה קיים מערך של חללים ריקים המשקיפים עליה ומדמים את החלל שהותירה אחריה יהדות אירופה ומותירים אחריהם כל הנרצחים.

סייפא: “ימים חולפים וכבר הסתיו / עלים מתים ישאיר אחריו.” ג’ורג’ מוסטאקי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Are you human ? האם אתה בן אדם *