לא יכולתי לסבול יותר את החום וחלמתי על אירופה הקרירה. פראג נראתה לי מה זה מתאימה! מזג האוויר קריר בתחילת ספטמבר אבל לא קפוא, ואנחנו לא הספקנו לראות את העיר. כשהיינו שם לפני שנים בחודש יוני, היה חמסין של 40 מעלות. זקני פראג לא זכרו כזה מזה 60 שנה, ואי אפשר היה ללכת ברחובות. אז בספטמבר – יהיה נהדר. וחוץ מזה, מפראג נקפוץ לקרקוב, שאותה לא ראיתי כלל, כי רק אני מכל משפחתי הקטנה לא עשיתי את המסע לפולין.
התחלתי לבדוק חבילות, טיסות, מלונות, ושכירת רכב כדי להגיע לקרקוב. גיליתי, שזה לא כל כך זול, שפראג התמסחרה, ואת רוב המוזיאונים עשינו למרות החום, כי שם היו מאווררים (כדי לשמור על הריהוט ויצירות האמנות, אלא מה?). תחושה של אי נוחות השתלטה עלי והחלטתי לערוך התייעצות עם שותפי למסע, הלוא הוא אישי שיחיה. פתחתי על המסך הגדול שלו את המפות של גוגל והתחלתי להסביר לו את הרעיונות המרכזיים. תוך כדי דיבור, אני מבינה שרוב הדברים שאנחנו רוצים לראות נמצאים בקרקוב ולא בפראג, והנסיעה מפראג לקרקוב לוקחת בין שש לשבע שעות שעות. אז למה לנסוע לפראג אם רוצים להיות בקרקוב? הרי מזג האוויר בפולין בספטמבר הוא מאוד נעים למי שבא מארץ ישראל הלוהטת. אז נסענו לקרקוב.
מצאתי דיל ממש נחמד: מלון ארבעה כוכבים מדהים בשם Metropolitan Boutique Hotel (גם אחרי שהיינו בו אני אומרת שהוא מדהים, אבל אל נקדים את המאוחר) וטיסות עם חברת התעופה לופטהאנזה, שמגיעות לקרקוב לאחר עצירה קצרה בגרמניה. לא לדאוג, העצירה קצרה אמנם אבל הלקח מרומא נלמד ובדקתי שיש מספיק זמן לעבור משער נחיתה לשער המראה. הבעיה היחידה בטיסות לופטהאנזה היא שאין בהן שום בידור – אין סרטים ואפילו מוסיקה אין! הכנתי מראש את רוב הדברים ועשיתי תכנון מאוד מפורט כדי להספיק את כל מה שרצינו לראות ובסוף אפילו ויתרנו על זקופנה (סיבה טובה לחזור?) כדי לפנות לנו עוד קצת זמן לקרקוב.
הגענו לקרקוב באישון לילה (12 בלילה זה מספיק אישון?). בטיולינו בעולם גילינו ולמדנו, שאם מגיעים למלון בשעה מאוחרת כדאי להודיע למלון מראש. היום, כשבעזרת האימייל ניתן ליצור קשר עם כל העולם בקלות ובמהירות זה ממש חובה.
ננוח לרגע, ואספר איך הגעתי לתובנה הזאת ואת תיאור המסע לפולין נמשיך בפעם הבאה. לפני מספר שנים נסענו עם בני הצעיר לקליפורניה שבארצות הברית. ממנה המשכנו ללאס ווגאס למספר ימים, וממנה לניו יורק – ביקור ראשון בניו יורק. הזמנתי חדר לשלושה אנשים במלון קראון פלזה, שבטיימס סקוור. למה טיימס סקוור? כי הרי זה מרכז העולם לא? למה קראון פלזה – כי היה מבצע וזה מלון טוב, לפחות בארץ, לא?
למלון הגענו באישון לילה, 12:00 בלילה כמובן. שלושה אנשים, הרוסים מעייפות (לאחר שהטיסה, שאורכה שש שעות בשגרה, התעכבה למשך שעה וחצי כיוון “שהמים בשירותים לא יורדים.”) את פנינו קבלה פקידת קבלה מחוקה מעייפות והודיעה לנו שלא שמרו לנו את החדר שהזמנו כיוון שלא התקשרנו להודיע שאנחנו מגיעים מאוחר. “איפה לדעתך נישן?” אנחנו שואלים. והיא עונה: “יש לי רק חדר של מעשנים. אל תפרקו את המזוודות ומחר נעביר אתכם לחדר אחר, ללא עישון.” כמובן שהסכמנו, איזו אפשרות אחרת היתה? ללכת לחפש מלון אחר באישון לילה? הגענו לחדר מצחין בצורה שלא תאומן. ולהזכירכם – היינו שלושה מעשנים לשעבר. אבל זוועה כזו לא פגשנו. את החלונות בקומה ה- 23 אי אפשר לפתוח (ניו יורק אמרנו) ויחד עם זאת אי אפשר לנשום בחדר. רק בעזרת העייפות הנוראה שלנו, השעה המאוחרת וכוח “האין ברירה” הצלחנו להירדם. ואז, בשעה שבע בבוקר מצלצל הטלפון ליד המיטה שלנו – מהקבלה, מזכירים לנו לארוז את המזוודות כדי שיוכלו להעביר אותנו לחדר אחר! טוב, יופי, אבל למה בשבע בבוקר!!!
סייפא – אין דבר העומד בפני הרצון, אך כדאי ליצור קשר עם המלון לפני שמגיעים.
אחלה פוסט! מחכה לעוד!