אחד מהנושאים שצריך לזכור כשעושים שיפוץ הוא תיקון עוולות העבר. לפני שנים, כשעשינו מיזוג מרכזי, לא הצלחנו למזג בצורה רצינית את המטבח, שהוא, כידוע, המקום הכי חם בבית (תרתי משמע). אז כל הזמן אנחנו מבשלים, מזיעים, מקללים וחושבים איך כשנעשה שיפוץ נפתור את הבעיה. הפעם נעביר תעלה במיוחד אל המטבח, גם אם היא עוברת בסלון. יש אפשרות לעצב תעלה יפה מגבס, שתהפוך להיות אלמנט דקורטיבי בסלון. בהזדמנות זו נחביא גם את כל הכבלים הגלויים סביב הקירות, הכבלים של חברות התקשורת והטלפוניה.
פרשת המזגן
הזמנו שני מומחי מיזוג אויר שייעצו לנו איך לפתור את בעיית המזגן כחלק מהשיפוץ ויציעו הצעות מחיר. שניהם אמרו שלא כדאי להעביר תעלה רחבה יותר, אלא להשתמש בפתרון הכי פשוט – להתקין בחדר מזגן קטן, 1 כ”ס, ולהפעיל אותו כשמבשלים. נשמע כל כך פשוט שבעטנו בעצמנו – איך לא חשבנו על פתרון כזה לבד? החלטנו להתקין את המזגן במיידי כדי להרוויח את חום יולי אוגוסט. כל מי שנכנס וראה את המזגן החדש שאל – אבל לא כדאי היה להמתין לשיפוץ? ואנחנו ענינו בשאלה: בעוד שלושה חודשים? ובינתיים נמשיך להצלות?
אז נהנינו עד ראש השנה שאז יום אחד, הפעלנו את המזגן וריח של גווייה התפשט בבית. מיד סגרנו את המזגן והתקשרנו לטכנאי. הוא אמר שהמזגן תחת אחריות אז כדאי לפנות לחברה, אבל כיוון שאנחנו לפני שיפוץ אז כדאי לחכות עד אחרי השיפוץ. כשהשיפוץ הסתיים התקשרתי לשירות של חב’ אלקטרה שתאמו לי טכנאי לעוד יומיים. יפה, חשבתי, זריז. למחרת היום התקשר איש משירות הלקוחות של אלקטרה ושאל אם הייתי מעוניינת להקדים את הביקור של הטכנאי. ברור שהייתי מעוניינת. כל הכבוד! איזה שירות. ואז הגיע הטכנאי. הדליק את המזגן וישר הבין.
– “כל פעם שאת מבשלת ומדליקה את המזגן,” הזהיר, “הריחות של הבישול יכנסו למזגן. אז כדאי לבשל בלי מזגן!”
– “אבל,” אמרתי, “לא בשלתי גווייה!” (למרות שבשלתי בשר ויש המחשיבים זאת כגווייה)
– כן,” הוא אמר “זה קורה במזגנים חדשים שעוד לא הספיקו לשטוף את עצמם. בשימוש של עד שנה זה יעלם, לא לדאוג.”
– “ובינתיים?” שאלתי.
– “בינתיים,” הוא ענה “כדאי פעם בשבועיים לשים על המסננים ספריי נגד ריחות, כמו בשירותים!” ושם ספרי על המסנן.
מקץ ארבע שנים: המזגן מקרר כשמבשלים, מחמם כשקמים בבקרים קפואים ושום ריח של בישול לא דבק בו.
פרשת הכבלים
כבלי הטלוויזיה של חברת הכבלים הוכנסו בצינורות מתחת לרצפה ולכן, מיד כשחזרנו, יצרנו קשר עם שירות לקוחות של חב’ הוט (25 דק’ של חיכיון). בקשנו מהם לבוא ולחבר אותנו מחדש. המוקדנית אמרה לנו שקודם צריך לבוא מפקח ולקבוע מה צריך לעשות. שאלנו מתי הוא יכול להגיע? והיא ענתה: “מחר”. אז קבעו לנו ביקור של המפקח למחרת היום. מדהים! איזו מהירות! איזה שירות!
למחרת הגיע המפקח, ואמר שנכון, אנחנו צריכים טכנאי. הוא בדק ומצא שיש “תור” פנוי לטכנאי בעוד 3 שבועות. אבל, אמרנו, אין לנו טלוויזיה ואין טלפון שלא לדבר על אינטרנט! אז הוא אמר שהוא ממש מצטער אבל זה התור הראשון הפנוי. התבוננו בו חסרי מילים ואמרנו לו שאם כך אולי זה הרגע לעבור ליס. אז הוא אמר בבקשה, אני לא יכול למנוע את זה. אני אציין במחשב, שאם יתפנה תור יותר מוקדם יצרו אתכם קשר.
לא הספקנו להתאושש מהשוק של שבועות ללא טלוויזיה, טלפון או אינטרנט כשקבלנו שיחת טלפון (בנייד כמובן) מחברת יס שמציעה לנו להתחבר אליה. איך הם ידעו? ממש מדהים!
סופו של הסיפור – הזמנתי טכנאי פרטי שאמר שרק צריך לחבר מחדש את השקעים והמכשירים והכל יעבוד. ואכן כך היה. חברתי את הממיר והייתה טלוויזיה, חברתי את החוט של הטלפון והיה לנו טלפון, חברתי את הראוטר והיה לנו אינטרנט – בעצם לא נזקקנו כלל לטכנאי!
מקץ ארבע שנים: לאור השירות המסור, המהיר והמחיר בהוט, שהגיע ל- 480 ₪ כולל ספורט, עברנו לפרטנר. המחיר, שעלה לאחרונה, וכולל נטפליקס (בתשלום) הוא 220 ₪ כולל ספורט.
סייפא: “ובמקום שאין אנשים, השתדל להיות איש.” משנה, אבות, ב’, 5
חברה שלי
את כותבת ואני מתפקעת מצחוק- כל אחד מאיתנו עובר חוויות שירות כאלו או אחריות, אבל את יודעת לתאר זאת בהומור ועל כך -שאפו
תודה רונית.
הדבר היחיד שמציל אותי בעולם המטורף הזה הוא הצחוק.
צחוק, מסתבר, יפה לבריאות!