מזל שיש לי צלם טוב בסקוטלנד

לפעמים הוא יותר טוב ממני וזה ממש מרגיז. נכון, אני ילדה גדולה ויודעת שלכל אחד הכישרונות שלו, כפי שמקובל בחינוך “כל אחד יחיד ומיוחד”. אבל זה לא הופך את העניין לפחות מרגיז. זה שהוא רופא יותר טוב ממני – לא חכמה! הוא למד בשביל זה 24 שנים. כן, החשבון מאוד פשוט: 12 שנות לימוד לקבלת תעודת בגרות, 6 שנות לימוד ועוד שנת סטאז’ כדי שיקראו לו רופא ועוד 5 שנים כדי להפוך למומחה לרפואת ילדים. (מבין עכשיו, ברוך, את מחאת הסטאז’רים?) ואני רק רופאה עממית – לא למדתי דקה רפואה, אבל מרפאה הכל. לדוגמה – אם כואבת לך הבטן – שתה תה; אם כואב לך הגרון – הכי טוב זה תה…

אבל זה שהוא מצלם הרבה יותר טוב ממני, זה כבר דבר אחר. הרי אני למדתי 3 שנים אמנות. אני ראיתי אין ספור תמונות, פסלים ומייצגים. ישבתי בשיעורים, שיננתי למבחני בקיאות, הצלחתי לראות בציורים של פיקסו את הגיטרה, את העין ולפעמים גם את החזה. אז ברור שאני צריכה להיות בעלת העין החדה, הייחודית, המוצאת את הזוויות הכי טובה על מנת להעביר את היופי והאווירה, והוא – הצלם העממי. אבל – לא!

היינו באדינברו שבסקוטלנד. (כרגיל ברוך, חיפשנו קצת קרירות ומצאנו הרבה גשם) אין פלא שהעיר כולה הוכרזה אתר מורשת עולמי. שני חלקים של עיר – האחד ישן והשני חדש ובאמצע, בלב העיר, יש פרק גדול וכל-כך ירוק, שהלב מתרחב מלראות ונמק בצער כשהוא חושב על איך זה אצלנו. וכך אנחנו עומדים מול גן ירוק ומדהים ביופיו, אני מצלמת והוא מצלם. התמונות שלי לא משכנעות אפילו אותי ואילו שלו, משגעות. מעבירות את תחושת השלווה ורואים את היופי של הצמחייה והמקום. (תסתכל בעצמך ברוך, לחצו על התמונות והגדילו)

כל הירוק המדהים הזה זה לא חכמה כיוון שהגשם לא מפסיק. והירוק כל כך ירוק! לא ירוק כהה חסר חיות ונשמה, אלא ירוק טרי, צעיר, שרק מחכה לכמה פרות או כבשים שיבואו וילחכו אותו, וכאלה יש בשפע. פרות בכל הצבעים: בצבע חום כהה שמהחלב שלהם עושים את השוקולד המריר, בצבע חום בהיר לשוקולד חלב, ואפילו בצבע לבן-שנהב לשוקולד הלבן.

הפוגה של יום בגשם היא חגיגה והופעה של השמש זאת כבר אורגיה ממש. מזג האוויר הגשום בסקוטלנד מפורסם ויש עליו המון בדיחות. בשנה שעברה היה קיץ כל כך גשום עד שהבדיחה אמרה: כן, ביום שבת היה לנו קיץ. הבדיחות היותר רגילות: בסקוטלנד אפשר להרגיש את כל ארבע העונות בשבוע אחד. באזור הצפוני יותר הבדיחה היא שאפשר להרגיש את כל ארבע העונות ביום אחד.

יצאנו לטיול עם סקוטי כשר בשם סקוט מקינטוש, שלא הפסיק להמטיר עלינו מידע מרתק על ההיסטוריה של האזור. באדישות מה הסביר שאנחנו עומדים לעבור ליד הפארק החדש Helix ובו “גרים” גם שני פסלי סוסים מדהימים המכונים קלפיס (Kelpies). הכרתי את הפסלים, שנחשבים לראשי הסוס הגדולים העולם. הזדקפתי במקומי ונדרכתי מוכנה לצלם אותם. ולפתע, בלי אזהרה, הופיעו שני ראשי הסוסים ונעלמו במהירות מאחורי הגדר כשאנחנו המשכנו בדרכנו בכביש המהיר.

הפסלים, שגובהם 30 מטרים ומשקלם 300 טונות עשויים מפלדה ומהווים אנדרטה לסוסי העבודה שהוחלפו על ידי המכונות, ומסמלים את השינויים שחלים אפילו בסקוטלנד. הייתי כל כך מאוכזבת שלא הספקתי לצלם תמונות טובות וישבתי מבואסת. ואז הגיש לי אישי-הצלם את המצלמה שלו ובה תמונות הסוסים!

סייפא: אם רוצים להצטנן מחומו של הקיץ במקום ידידותי למשתמש סקוטלנד היא המקום, גם אם איננה זולה במיוחד!