היצע המלונות בימינו מתחלק ל”מלונות בוטיק” ול”מלונות תעשייתיים“. בעבר היו המלונות מסווגים על ידי כוכבים ומחירים; ככל שמלון היה בעל יותר כוכבים הוא גבה יותר כסף והחשיב את עצמו כיוקרתי יותר. עם הפריחה בתיירות החלו הרשתות הגדולות להציע גם מלונות בוטיק, תחת מותגים שונים. לדוגמה, רשת היאט הפכה להיות “העולם של היאט” ויש לה מלונות תעשייתיים רגילים, אך גם מלונות בוטיק: יוקרה, פרימיום, בריאות, לייף סטייל וכד’. מעבר לנושא הכוכבים והמחיר (חשוב, ברוך, חשוב) צריך לקחת בחשבון גם את השירותים הניתנים (חינם או בתשלום) במלונות, את המיקום וגם את הסוג.
בפוסט הפעם אתרכז בנושא הקטגוריה של המלון, לאיזה סוג הוא שייך. בעבר מלון הילטון בטיימס סקוור בניו יורק נחשב למלון יוקרתי כיוון שיש לו ארבעה כוכבים, הוא יקר מאוד ושייך לרשת הילטון המיוחסת. היום הוא שייך ל”מלונות התעשייתיים” שגם אם יש בהם שירותים מיוחדים, העיצוב אחיד, מבנה החדר ידוע מראש עד כדי כך שלפעמים, כשמתעוררים בבוקר, לא ניתן לדעת באיזו עיר נמצאים, ובאיזה מלון בדיוק. ברשת מלונות קרלסון לדוגמה, העיצוב והריהוט אחיד בכל מלונות רדיסון השייכים לה. “מלונות הבוטיק” מקבלים את שמם מהמלונות הקטנים, הפרטיים, שלא היו שייכים לרשת גדולה, לעיתים הם קטנים יותר, אינטימיים, בבניינים פרטיים ומשוחזרים, מעוצבים ושונים מהמלונות הרגילים. הרשתות הגדולות זיהו את הנהירה למלונות הבוטיק על ידי הציבור והחלו גם הם להציע מלונות בקטגוריה זו, לעיתים תוך טשטוש השייכות לרשת גדולה. גם לרשת קרלסון יש כבר תת רשת בשם “רדיסון בלו”, שהמלונות בה נחשבים ליוקרתיים ותת רשת בשם “רדיסון רד”, שבה יש לרדיסון מספר מלונות המעוצבים לפי נושא (אין שטיח! ברוך)
הפעם הראשונה שבה הבנתי את מהות הריח הנורא שיש בבתי מלון הייתה בטיול לפלורידה, בה הגענו לבית מלון שרצפתו הייתה מחופה בפרקט עץ (התמונה למעלה). כשפתחנו את הדלת ואני כבר התכוננתי למכת הריח הנורא, קבל את פנינו ריח נפלא של ניקיון. רק אז הבנתי שהריח איננו חלק מעניין המלונאות, אלא הוא נובע מהשטיחים המודבקים לרצפה, שאינם ניתנים לניקוי מחד, ומאידך הדבק המתיישן, מוסיף גם הוא לריח.
במלון בקוויבק, מלון בוטיק בבניין אחוזה משודרג, בקשתי באי-מייל שחדרנו יהיה בקומה נמוכה כדי שלא נצטרך לעלות ולרדת מדרגות כל היום. הם אכן נענו לבקשתי וקבלנו חדר רחב ידיים, שהיה פעם סלון עם יציאה לגינה. החדר היה מעוצב בטוב טעם והשרה אווירה של רוגע ונעימות, נהנינו ממנו מאוד. אבל, כדי להגיע אליו הצטרכנו לרדת כ- 12 מדרגות. לפי העיקרון שמה שיורדים גם עולים, לא הצלחנו להימלט מבעיית המדרגות באופן מוחלט.
סייפא: “קל לעשות את הדבר הנכון. קשה יותר לדעת מה נכון.” לינדון ג’ונסון