המאכל האופייני ביותר לפולין הוא הפירוגי, ובעגה ישראלית – פירושקי או קרעפאלך. בעצם הוא בצק מבושל ממולא בבשר קצוץ או כבד קצוץ, ובגרסה מודרנית גם בפטריות קצוצות. את הפירוגי אוכלים על יבש – שש חתיכות בצלחת מרוחה היטב בשמן עם רוטב בצד, או בתוך מרק. טעמנו אותו בכל הצורות והוא טעים להפליא ונחשב לאוכל רחוב זריז – הפלאפל הפולני. גם את הבורשט, או “חמיצת הסלק” ניתן למצוא במגוון אפשרויות: כמשקה קר, כמרק חם וכד’. האוכל הפולני טעים להפליא ונותן הרגשה של בית וזול מאוד.
בוורשה מצאתי בקרבת מקום למלון מסעדת שף, Bistro de Paris Michel Moran. אחרי כל תוכניות האוכל שפורחות כאן לאחרונה, שלא לדבר על “מאסטר שף”, חשבתי שזה יכול להיות מעניין, לאכול במסעדת שף! בדקתי את המחירים – כ- 200 ₪ לסועד לארוחה מלאה. כן, אני חושבת שאני יודעת מה אתם חושבים. אז שלחתי אימייל והזמנתי מקום. ליתר בטחון גם הסברתי שזה הערב היחיד שלנו בוורשה (מה שהיה נכון). קבלתי מכתב תשובה אדיב שמבטיח לי שמחכים לי. ואכן, קבלת הפנים בעקבות המכתב, היתה כאילו הגיעה הבת האובדת. הרגשה, שהיתה מאוד נעימה, אני חייבת לציין.
המנה ה”לפני ראשונה”, באדיבות השף, היתה מרק סלק (שלוש כפות על הצלחת, ראו התמונה למעלה), כדי לפתוח את התיאבון. לעומת זאת מרק הבצל הטעים והמעודן, שהיה גם מאוד אסתטי היה בכמות יפה (ראו בתמונה למטה). כפי שהסבירו לנו, על מנת ש”לא לערבב טעמים”, קבלנו כוסית שמפניה עם סורבט, לניקוי הפה מטעמים קודמים. ואז הגיעו שתי מנות הבשר שהזמנו, צלעות כבש מעוצבות וגליל פילה עם תפוחי אדמה מתובלים בשמן כמהין. הטעם מדהים והמחיר – שווה לנסוע במיוחד! כשסיימנו הסיעו לעברנו עגלה גדולה של גבינות מסוגים שונים ומשונים. בחרנו מתוכה שלוש מנות לאדם והתענגנו. השף יצא מהמטבח ועבר בין השולחנות לברר אם הכל טעים ובסדר ומכל השולחנות שמענו רק דברי שבח והלל.
ואז הגיעו הקינוחים. בהמלצת המלצרית בחרתי בטירמיסו, שטעמו היה מדהים וחד פעמי. אישי היקר בחר בקינוח אגסים שהיה בעצם “פרוייקט על צלחת”. הגיעה צלחת מאורכת ובה היו שלוש קבוצות: אגסים מבושלים, נטיפי ג’ל אגסים וסורבה אגסים. צריך היה לקחת בכל ביס משלושת הקבוצות ביחד (ממש עבודה). לקינוח של הקינוח, כמו ברוב המסעדות בפולין, קבלנו משקה דיז’סטיף פונקציונלי (שאמור לסייע לפעילות העיכול בסוף הארוחה) שטעמו כטעם סירופ לשיעול של קופת חולים כללית והוא מכיל כ- 40% אלכוהול.
סייפא: אני מוכנה לשתות שוב דיז’סטיף אם מבשלים לי שוב ארוחה כזאת!
וואו המאכלים מזכירים את ימי הילדות ברומניה הקרה המושלגת והאפורה.
את מרק הסלק החם אכלנו לא תמיד מבחירה אלא לפעמים זה מה שהיה.
היום בביתי ביום חורף קר אני מכינה לי מנה קטנה שהרי ברור אף אחד מבני ביתי לא “מסתכן”.
כופתאות אני זוכרת מבית הורי בטעמים שונים עם גבינה ושזיפים בחג השבועות.
מסעדות כשרות לאוכל רומני אמיתי לדעתי אין . ובני משפחתי אוכלים אוכל רומני שנעשה בבית תימני….