עבודת יד או קונפקציה – זאת השאלה

dressmaker modelמי לא זוכר את “יום תופרת”, שהיה נהוג לפני שנים, כשהתופרת הייתה באה הביתה והבגדים נתפרו בעבודת יד? קודם היה צריך ללכת לקנות בדים; היקרים היו ברחוב דיזנגוף, והזולים היו ברחוב נחלת בנימין (חלק מהחנויות עדיין קיים). היינו קונים את כל הבדים וחוזרים הביתה בידיים עמוסות. אמא הייתה מתקשרת  לתופרת וקובעת “יום”. התופרת הייתה מתייצבת בבוקר, אמא הייתה מכינה לה ארוחת בוקר, מראה לה את הבדים ומסבירה לה מה כל בד אמור להיות. לקראת שעות אחר הצהריים היה הבית מלא בחוטים ובפיסות בד קטנות, והבדים עצמם הפכו, באורח פלא, להיות בגדים.

כמובן שהיה צורך באינסוף מדידות (- אאוץ! – לא לזוז! – אבל זה דוקר!) אבל התוצאה הייתה כל כך מדויקת ומחמיאה על הגוף שכל הדקירות היו שוות. לפתע פרצו חנויות הבגדים לחיינו, הורידו את מחירי הבגדים והתופרת הפכה להיות מאוד יקרה. שלא לדבר על היתרון שלא צריך לדמיין איך יראה הבגד, אלא ניתן היה להיכנס לחנות הבגדים למדוד במידות שונות, בצבעים שונים ולהחליט. קראו לזה קונפקציה – הבגדים תפורים מראש על פי מידות שונות. כמובן שהמידות ואנחנו תמיד בחוסר הרמוניה – צר למעלה, רחב למטה, ארוך מדי, קצר מדי, אבל כשפער המחירים הלך וגדל נעלם לו לאיטו מוסד “התופרת” ואנחנו השלמנו עם חוסר השלמות.

A shoemaker clipartכך נעלמו להם מקצועות ובעלי מלאכה שונים; נפץ הכותנה שהיה מחדש כרים ושמיכות פוך, הכדרים שהיו יוצרים כלים לפי דרישה וגם לפי עיצוב שלהם, נפחי הזכוכית שיצרו כוסות, צלחות, גביעי יין ועוד. ואכן, למה לקחת את הנעליים לסנדלר כשבמחיר של תיקון קונים חדשות? יחד עם התרבות התעשייתית שהשתלטה על חיינו השתלטה גם תרבות ה”כמעט”. הדוגמה הבולטת מאוד והמציקה היא דווקא בנעליים. כשמנסים לקנות נעליים פעמים רבות הן “כמעט מתאימות”; רגל ימין מרגישה נהדר, אבל זה קצת גדול ברגל שמאל. “אפשר למדוד זוג נוסף?” אני מנסה את מזלי. וכשמגיע הזוג הנוסף – ברגל שמאל זה מאוד גדול. איך יתכן, אני שואלת את עצמי, הרי אלה נעליים תעשייתיות, מכונה חותכת ותופרת/מדביקה אותן? גם המכונות, שפעם היינו בטוחים שהן מדויקות לחלוטין, הצטרפו לתרבות ה”כמעט”.

עבודת יד וקונפקציה נמצאות על שני קצותיו של ציר; בקצה של עבודת היד נמצא האישי, היצירתי, הייחודי והעצמאי ובקצה השני, הקונפקציה, היא הייצור התעשייתי, ההמוני, המשוכפל, חסר הייחוד. בעבר, לא ניתן היה לבחור ביניהם אלא להודות על מה שיש, אך כשהשתלט הייצור התעשייתי על העולם נעלמו בעלי המקצוע – תנועת המטוטלת, מקצה לקצה, הושלמה. לאחר שמיצינו את שני הקצוות אפשר לחזור לאמצע, לגוונים הנמצאים על הציר. לדוגמה, שיעור פילטיס בו מדריכה אחת מאמנת שש מתעמלות הוא כמו שמלת קונפקציה שתופרת עשתה לה התאמות ותיקונים. באתר Etsy ניתן לקנות בגדים, כלים, רהיטים ועוד, שמיוצרים בכמות קטנה, בעבודת יד תוך תשומת לב לפרטים ויצירת דגמים ייחודיים.

pendulumגם בפוליטיקה התהפכה המגמה ומבחירה במנהיג המלומד, הידען והמשדר סמכותיות, עברנו ל”עבודת יד”, בחירה בייחודי, ביצירתי ובלא צפוי. הסנונית הראשונה למגמה המתהפכת הייתה ביוון עם בחירתו של ציפראס הצעיר, חסר הניסיון לראש הממשלה. כך בחרו האנגלים במשאל העם, הברקזיט (Brexit), לצאת מהחיבוק החם והמנחם של הקהילה האירופית ולהסתגר בד’ אמות ולהתבדל מאירופה. כך גם בחרו האמריקאים בטראמפ כנשיא הנבחר, שיירש את אובמה, הנשיא המלומד והמיושב, גם אם הוא שחור. טראמפ האימפולסיבי, הלא “פוליטיקלי קורקט”, הבור, גס הרוח, שהאמת לא ממש מעניינת אותו.

סייפא: לעולם אל תפחד ללכת אחרי הזרם ולעולם אל תפחד לקחת את הזרם אחריך. ( וינסטון צ’רצ’יל)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Are you human ? האם אתה בן אדם *