פחד, גזענות ואלימות

ה"מראה האחורית" של מרשל מקלוהןהאפיגרף (ציטוט) שבראש עבודת הדוקטורט שלי הוא של החוקר הקנדי מרשל מקלוהן שאמר: “אנחנו מתבוננים בהווה דרך המראה האחורית. אנחנו צועדים אחורה אל העתיד.” זאת בדיוק הייתה ההרגשה שלי בשבוע האחרון. ההרגשה שכל התקדמות שהושגה – הולכת פתאום לאחור. מאז שעם ישראל יוצא בהמוניו לחו”ל ואף נוהג ברכב בכבישי חו”ל, חל שיפור עצום בתרבות הכביש והנהיגה. נהגים אומרים תודה האחד לשני, מאפשרים להשתלב, לעשות חניה ואפילו הפסיקו לצפור כל הזמן. אבל בשבוע האחרון, כשנסעתי לתומי בדרך נמיר, הירוק התחלף לצהוב ואני עצרתי. הרכב שמאחורי עבר למסלול שלידי והנהג פצח בצרחות. כשפתחתי את החלון הסתבר שהוא צורח עלי, בגרון ניחר ובפנים מעוותות מכעס, “למה עצרת?” “היה צהוב”, אמרתי. “אז מה, יכולת לעבור!” הוא המשיך וצווח.

הרבה זמן לא שמעתי אנשים צורחים האחד על השני. אבל בשבוע האחרון מצאתי כל יום צועק תורן. היינו בהצגה והגברת שישבה לפני הוציאה טלפון נייד ופתחה אותו. הבוהק הבלתי נסבל מפריע מאוד, והוא הוציא את הגברת שישבה לידי מדעתה. היא פרצה בצעקות שבר תוך שהיא מנופפת באצבעה: “תכבי אותו, עכשיו תכבי אותו, מיד!” מבלי לחשוב שאולי היא בעצמה מפריעה להצגה. היא חזרה וצעקה כל כך הרבה פעמים עד שהאולם כולו היסה אותה.

גם נושא המזרחים והאשכנזים והקיפוח, שהיה חם מאוד בשנות השישים והשבעים עם הקמתה של תנועת “הפנתרים השחורים” ודעך ונרגע לקראת סוף שנות התשעים הוקם לתחייה, למרות שכל כך הרבה מזרחיים נשואים לאשכנזיות וכל כך הרבה מזרחיות נשואות לאשכנזים. הפוליטיקאים מסרבים להניח לנושא והוא “עושה להם נפשות”. ביומו הראשון של בני הצעיר ב”גימנסיה העברית הרצליה”, בארוחת הצהריים, שאל אותי בהיסוס: “אמא, אנחנו מזרחיים?” (כתה ז’, ברוך!) עד אז הנושא לא עלה על דעתו ועל דעת חבריו, שגדלו בשכונה שבה, כמובן, חיים אשכנזים וספרדים בשלווה ונחת. מה שהביא לשאלה הזו הוא ה”אינטגרציה החינוכית” שהיתה נהוגה אז, ובעזרתה הונצח הנושא לעתיד. תלמידים מדרום העיר, ספרדים לפי הגדרת העיריה, ותלמידים מצפון העיר, אשכנזים לפי אותן ההגדרות, הוסעו לבית ספר מרוחק, כדי ללמוד ביחד, להכיר אחד את השני וליצור את “כור ההיתוך” המפורסם. בסוף יום הלימודים חזר כל תלמיד לשכונתו והאינטגרציה הסתיימה.

רוזה פארקס כשברקע מרטין לותר קינג
רוזה פארקס כשברקע מרטין לותר קינג

כך גם בארה”ב. נראה היה שהישגיהם של מרטין לותר קינג ורוזה פארקס הגיעו לשיאם עם בחירתו של אובמה לנשיא ארה”ב ונראה היה שהחל האביב ביחסים שבין “שחורים” ל”לבנים”, העבדים והאדונים, כפי שהיטיבה להגדיר מישל אובמה, ונעלמה הגזענות. אבל הידיעות המחרידות על רצח מתמשך של “שחורים” על ידי שוטרים “לבנים”, היד קלה על ההדק, והרצח של שוטרים “לבנים” על ידי אנשים “שחורים” שלוקחים את החוק לידיהם מספרים סיפור אחר. הבחרותו של טראמפ לנשיא ארה”ב מוסברת כריאציה לשלטונו של אובמה, חזרה לשלטון הלבן, ואין צל של ספק שהוא העלה את רמת הגזענות כלפי כל המיעוטים, כולל יהודים, לשיאים חדשים.

צרוף כל המקרים גרם לי לעצור ולחשוב, מה קרה לאנשים? האם זה החום שמוציא אותם מדעתם? הגעתי למסקנה, שהזרימה התמידית של המידע על האלימות הבלתי פוסקת, מלבה את האווירה ומשפיעה על כולנו מבלי שאפילו נרגיש, ולאט-לאט מרעילה אותנו. האלימות לה אנו עדים בכל העולם היא שמוציאה את האנשים מדעתם וגורמת להם להתנהג בהתאם. קו אחד של פחד ושנאה אל האחר עובר בין ההתלהמות של האשכנזים והמזרחיים בארץ, לבין האירופים והפליטים באירופה, לבין ה”לבנים” וה”שחורים” בארה”ב.

תמונה של קוד בינארי היוצר את המדיה שאליה מתכוון מרשל מקלוהןמרשל מקלוהן היה הנביא שחזה את מהפיכת הטכנולוגיה הדיגיטלית. הוא היה חוקר קנדי, ראש המרכז לתרבות וטכנולוגיה באוניברסיטת טורונטו. הוא עסק בנושאי תקשורת ואחד מרעיונותיו הבולטים היה שהטכנולוגיה מאפשרת לאדם להרחיב את יכולותיו וחושיו. לדוגמה, הרדיו הוא הרחבה של חוש השמיעה, הטלוויזיה היא הרחבה של חוש הראיה, המחשב הוא הרחבה של המוח, וכד’. מקלוהן טבע את המונח “הכפר הגלובלי”, שבו אנו חיים היום. הוא טען שהמדיה גורמת לכך ש”יותר מדי אנשים יודעים יותר מדי האחד על השני”. דבר זה לדעתו, הופך אותנו ערבים ואחראיים יותר האחד לשני! אנחנו רואים בדיוק את ההפך. המדיה מעצימה דווקא רגשות שליליים – פחד, גזענות ואלימות.

סייפא: האמת היא שאנחנו מזרחיים! מזרח אירופה, ברוך!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Are you human ? האם אתה בן אדם *