פחד, גזענות ואלימות מועצמים על ידי המדיה

ה"מראה האחורית" של מרשל מקלוהןהציטוט (אפיגרף) שבראש עבודת הדוקטורט שלי הוא של חוקר התקשורת הקנדי מרשל מקלוהן, שנחשב למייסד מחקר אמצעי התקשורת ועתיד הטכנולוגיה. הוא אמר ש”אנחנו מתבוננים בהווה דרך המראה האחורית. אנחנו צועדים אחורה אל העתיד.” זאת בדיוק הייתה ההרגשה שלי בשבוע האחרון. ההרגשה שכל שינוי שהושג בהתנהגות הישראלית, הפחתת האלימות ההדדית, היעלמות גזענות בין מגזרים שונים, הולך פתאום לאחור ונעלם.

מאז שעם ישראל יוצא בהמוניו לחו”ל ואף נוהג ברכב בכבישי חו”ל, חל שיפור עצום בתרבות הכביש והנהיגה. נהגים אומרים תודה האחד לשני בתנועת ראש או בתנועת יד, מאפשרים להשתלב, לחנות ואפילו הצפירות פחתו. אבל בשבוע האחרון, נסעתי לתומי בדרך נמיר, הירוק התחלף לצהוב ואני עצרתי. הרכב שמאחורי עבר למסלול שלידי והנהג פצח בצרחות. כשפתחתי את החלון כדי לשמוע מה הוא רוצה, הסתבר שהוא צורח עלי, בגרון ניחר ובפנים מעוותות מכעס, “למה עצרת?” “היה צהוב”, אמרתי. “אז מה, יכולת לעבור!” הוא המשיך וצווח באלימות גוברת. מזל שהאור ברמזור התחלף.

הרבה זמן לא שמעתי אנשים צורחים האחד על השני. אבל בשבוע האחרון מצאתי כל יום צועק תורן. היינו בהצגה והגברת שישבה לפני הוציאה טלפון נייד ופתחה אותו. הבוהק הבלתי נסבל מפריע מאוד, והוא הוציא את הגברת שישבה לידי מדעתה. היא פרצה בצעקות שבר תוך שהיא מנופפת באצבעה: “תכבי אותו, עכשיו תכבי אותו, מיד!” מבלי לחשוב שאולי היא בעצמה מפריעה להצגה. היא חזרה וצעקה כל כך הרבה פעמים עד שהאולם כולו היסה אותה.

גם נושא הגזענות בין המזרחים והאשכנזים והקיפוח, שהיה חם מאוד בשנות השישים והשבעים עם הקמתה של תנועת “הפנתרים השחורים” ודעך ונרגע לקראת סוף שנות התשעים הוקם לתחייה, למרות שכל כך הרבה מזרחיים נשואים לאשכנזיות וכל כך הרבה מזרחיות נשואות לאשכנזים. הפוליטיקאים מסרבים להניח לנושא כיוון שהוא פורט על המיתרים ההיסטוריים של האנשים, הוא “עושה להם נפשות.” בראש המפלגה, המצהירה על עצמה כנציגת המגזר המזרחי המסורתי, עומד אשכנזי, גם אם לא טהור: אביו נולד בוורשה ואימו בת למשפחה ליטאית. בבדיקת רוק שעשה אחיו נמצאה שארית דם ספרדי, שכנראה עבר עם גירוש יהודי ספרד לליטא.

ביומו הראשון של בני הצעיר ב”גימנסיה העברית הרצליה”, בארוחת הצהריים, שאל אותי בהיסוס: “אמא, אנחנו מזרחיים?” (כתה ז’, ברוך!) עד אז הנושא לא עלה על דעתו ועל דעת חבריו, שגדלו בשכונה שבה, כמובן, חיים בשלווה ונחת אשכנזים וספרדים, עשירים מאוד ואנשי המעמד הבינוני והנמוך (זוג הורים וארבעה בנים ב- 60 מ”ר מרובע זה לא נמוך? ברוך). מה שהביא לשאלה הזו הוא ה”אינטגרציה החינוכית” שהיתה נהוגה אז, ובעזרתה הונצח נושא הגזענות בין המזרחיים והאשכנזים לעתיד. תלמידים מדרום העיר, ספרדים לפי הגדרת העיריה, ותלמידים מצפון העיר, אשכנזים לפי אותן ההגדרות, הוסעו לבית ספר מרוחק, כדי ללמוד ביחד, להכיר אחד את השני וליצור את “כור ההיתוך” המפורסם. בסוף יום הלימודים חזר כל תלמיד לשכונתו ולחבריו והאינטגרציה הסתיימה.

רוזה פארקס כשברקע מרטין לותר קינג מפעילי השחורים נגד הגזענות
רוזה פארקס כשברקע מרטין לותר קינג

כך גם בארה”ב. נראה היה שהישגיהם של מרטין לותר קינג ורוזה פארקס הגיעו לשיאם עם בחירתו של אובמה לנשיא ארה”ב והחל ה”אביב” ונעלמה הגזענות ביחסים שבין “שחורים” ל”לבנים,” “העבדים והאדונים,” כפי שהיטיבה להגדיר מישל אובמה. אבל הידיעות המחרידות על רצח מתמשך של “שחורים” על ידי שוטרים “לבנים”, היד קלה על ההדק, והרצח של שוטרים “לבנים” על ידי אנשים “שחורים” שלוקחים את החוק לידיהם מספרים סיפור אחר. לא זאת ועוד, היבחרו של טראמפ לנשיא ארה”ב, המוסבר כריאציה לשלטונו של אובמה, חזרה לשלטון הלבן, ואין צל של ספק שהוא העלה את רמת הגזענות כלפי כל המיעוטים, כולל יהודים, לשיאים חדשים.

צרוף כל המקרים גרם לי לעצור ולחשוב, מה קרה לאנשים? מה מוציא אותם מדעתם? הגעתי למסקנה, שהזרימה התמידית של מידע על האלימות והגזענות הבלתי פוסקים, מלבה את האווירה ומשפיעה על כולנו מבלי שאפילו נרגיש, ולאט-לאט מרעילה אותנו, מוציאה את האנשים מדעתם, וגורמת להם להתנהג בהתאם. קו אחד של פחד ושנאה אל האחר עובר בין ההתלהמות של האשכנזים והמזרחיים בארץ, לבין האירופאים והפליטים באירופה, לבין ה”לבנים” וה”שחורים” בארה”ב. מה שעצוב הוא הפרסום והמקום הרב שהתקשורת מעניקה לאירועים אלה. בכל פעם שאני “פוגשת” את מהדורות החדשות אני מתכווצת קצת. התקשורת מדגישה את הזר, המוזר, הסנסציוני והופכת את האירועים הביזריים לעיקר!

תמונה של קוד בינארי היוצר את המדיה שאליה מתכוון מרשל מקלוהן, שמעצימה אלימות וגזענותמרשל מקלוהן היה הנביא שחזה את מהפיכת הטכנולוגיה הדיגיטלית. הוא היה חוקר קנדי, ראש המרכז לתרבות וטכנולוגיה באוניברסיטת טורונטו. הוא עסק בנושאי תקשורת ואחד מרעיונותיו הבולטים היה שהטכנולוגיה מאפשרת לאדם להרחיב את יכולותיו וחושיו. לדוגמה, הרדיו הוא הרחבה של חוש השמיעה, הטלוויזיה היא הרחבה של חוש הראיה, המחשב הוא הרחבה של המוח, וכד’. מקלוהן טבע את המונח “הכפר הגלובלי”, שבו אנו חיים היום. הוא טען שהמדיה גורמת לכך ש”יותר מדי אנשים יודעים יותר מדי האחד על השני”. דבר זה לדעתו, הופך אותנו ערבים ואחראיים יותר האחד לשני! אנחנו רואים בדיוק את ההפך. המדיה מעצימה דווקא את הרגשות השליליים – פחד, גזענות ואלימות.

סייפא: האמת היא שאנחנו מזרחיים! מזרח אירופה, ברוך!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Are you human ? האם אתה בן אדם *