לפעמים חלומות מתגשמים. לא, לא הגעתי לירח, גם לא קבלתי פרס נובל. לא נבחרתי לראשות הממשלה, ואפילו לא שברתי שום שיא אולימפי. אולי כיוון שאלה מעולם לא היו החלומות שלי. כאדם מאוד מעשי החלומות שלי צנועים. אחד מהם קשור לחפץ מהעידן הטרום דיגיטלי, לוח השנה. כל שנה הייתי מחכה בצפייה לראות אילו לוחות שנה יגיעו בערב ראש השנה החדשה. חברות גדולות, סוכני ביטוח, רשתות אופנה ועוד, היו שולחים את היומנים כאמצעי פרסומי. היומנים היו מעוטרים בתמונות אקזוטיות ומרהיבות של אתרים ומקומות מסביב לעולם, כמו הפיורדים בסקנדינביה.
התמונות נצרבו בזיכרוני כמאפיינות את המדינות שאותן הציגו. התמונה למעלה היא משווייץ. כשמתבוננים בה מקבלים את הרושם ששווייץ היא בעיקר נהרות, אגמים והרים גבוהים מאוד (ואכן ברוך, אלה מאפייניה של שווייץ.) התבוננות בתמונה במשך חודש שלם גרמה לי לרצות לבקר ולראות במו עיני את המראות המדהימים. לכן החלומות הצנועים שלי היו לבקר בכל המקומות שאותם הציגו יומני השנה. אכן ראיתי, עד היום, רבים מהמקומות הללו, יותר ממה שהעליתי על דעתי שאבקר בהם. תמונה אחת המשיכה לחיות בזיכרוני שלא הגעתי להגשים עדיין – של הפיורדים הסקנדינביים.
בחורף האחרון החלטתי שהגיע הזמן להגשים את החלום והזמנתי שייט לפיורדים הסקנדינביים, בקיץ כמובן. כיוון שאף פעם לא לקחתי חלק ב”קרוז” הטיול היה לא רק הגשמת חלום, אלא גם חוויה חדשה. היו שאמרו ששייט הוא דרך נוחה מאוד לנסיעות. קצת כמו אצל הצב, המלון נוסע איתך ממקום למקום. היו שאמרו שאינם אוהבים את הים. חלקם ממש מפחדים ממנו. היו שהרגיעו אותי ואמרו שכלל לא מרגישים את טלטולי הגלים כיוון שאוניות הקרוזים הן ענקיות. האמת, לא חששתי מהטלטולים כיוון שכבר ישנתי על אוניה, בטיול שלנו למפרץ הא לונג בווייטנאם. יחי ההבדל הקטן!
בחרנו לעלות לאונייה בקופנהגן מתוך כוונה להגיע לעיר מוקדם יותר ולטייל בעיר, שבה עדיין לא היינו. קופנהגן היא בירת דנמרק. למרות שהיא העיר המאוכלסת ביותר, אוכלוסייתה מונה פחות ממיליון תושבים. לכן, אזור המרכז בה קטן מאוד וניתן לתיור ברגל. בדנמרק קיימת משפחת מלוכה פעילה ואהובה מאוד. יש להם מספר ארמונות במרכז העיר שפתוחים לקהל, שלא לדבר על אוסף התכשיטים המלכותיים (לא כל כך נוצצים כמו בלונדון, ברוך.) הארמונות צנועים יחסית לארמונות מלכי אנגליה וצרפת. אם המלכה נמצאת במעונה מורם הדגל הדני אל על ואז לא ניתן לבקר בכל הארמונות ובכל החדרים מסיבות ביטחוניות כמובן. למשפחה המלכותית יש משמר משלה, המקיים טקס חילופי משמרות מסורתי.
לא פסחנו גם על “העיר החופשית” בשם כריסטיאניה, שהיא רובע האנרכיסטים בקופנהגן. במקור היה זה בסיס צבאי בריטי עזוב. קבוצה של היפים השתלטה עליו בשנות השבעים של המאה הקודמת כדי לבנות על שטחו “עיר חופשית.” הכוונה היא לעיר שבה אין חוקים ואין מיסים וכל אחד יעשה כטוב בעיניו כל זמן שהוא פועל למען בנייתה של העיר. בפועל העיר היא חלק מקופנהגן ומקבלת שירותים ממנה. ייחודה בגידול חופשי של צמח המריחואנה ובמכירת מוצריו. מובן שהפכה לאטרקציה אירופאית עד שנאלצו לקבוע גם בה חוקים. החוק השלישי הוא “לא לצלם את המוכרים ואת הקונים” כי, בסופו של דבר, זה לא חוקי בדנמרק גם אם הוא נמכר במקום בגלוי. החוק השני הוא “לא לרוץ.” הדבר יוצר פאניקה כאילו יש פשיטה משטרתית. החוק הראשון הוא “תהנה!”
המקום שוקק חיים, המוני תיירים, תושבי קופנהגן, ותושבי המקום. על הגדרות והבתים ציורי גרפיטי. לאורך הדרך דוכני ממכר הקנביס. עם הופעתם של צמד שוטרים ברחוב (שוטרת ושוטר) נעלמת הסחורה כבמטה קסם למקום מסתור. הדוכנים הריקים נשארים במקומם. עם התרחקותם השוטרים, הסחורה חוזרת ומוצגת בגלוי. במקום מתחם של מסעדות המגישות סוגים שונים של מזון. הישיבה היא בחוץ בשולחנות גדולים ומשותפים, תחת שמשיות ענקיות שמשמשות כמחסה מהשמש וגם – מהגשם. מעל המקום שורה עננה של עשן ואין צורך לעשן, רק לנשום.
נהנינו לטייל בקופנהגן בעיקר לאור העובדה שמזג האוויר היה קריר וגשום מעט. כמי שבא מהמזרח התיכון הרותח (תרתי משמע, ברוך) הקרירות בקיץ היא משאת נפש. אנשי קופנהגן מאוד מודעים לשינוי האקלימי ולנושאים “ירוקים.” התחבורה הציבורית מאוד מגוונת זולה ונגישה, אך בעיר התושבים רוכבים על אופניים. יש מספר רב של מסעדות צמחוניות וטבעוניות. מסעדה אופנתית ושיקית היא מסעדת Cofoco, ששמה מורכב משתי האותיות הראשונות של כל אחת מהמילים Copenhagen Food Collective והיא קולקטיב של מספר מסעדות בקופנהגן. למסעדה תפריט צמחוני לצד התפריט הרגיל. המסעדה מאוד אהובה על ידי המקומיים, כפי שסיפרו לנו מספר ישראלים שחיים במקום ו”ירדו” למסעדה בתקווה שיהיה להם מקום (טעות גדולה לא להזמין מראש, ברוך.) האוכל היה מתוחכם ומעוצב ומאוד טעים.
ואז עלינו על האונייה. עיר ענקית! חמש עשרה קומות, 2,000 אנשי צוות ו- 3,000 אורחים. בכל קומה יש חדרי מגורים ברמות שונות של גודל ונוחיות: ללא חלון, עם חלון, עם מרפסת, חדר קטן, סוויטה וכד’. כמו כן ברוב הקומות לובי ובר. באונייה אולמות משחקים כולל קזינו, אולם הופעות, חדר כושר, ספא, בריכות, מסלול ריצה. פשוט ענק! הטיול שלנו היה קצר – 7 לילות בלבד, שמתוכם רק שניים היו הפלגה ללא ירידה לחוף. לא הרגשתי את טלטולי הגלים עד שלא יצאנו לים הצפוני הפתוח. ביום הארוך של ההפלגה התפתחה בים סערה מלווה בגשם. הטלטול לא היה חזק ולא היה מפחיד אבל כדור נגד בחילה עשה פלאות. בבוקר, הסטנו את הווילון והמראה שנגלה לעיננו היה של כפר מהאגדות.
הרים גבוהים וירוקים, שהמפלים חרצו בהם דרכים, הם המאפיין העיקרי של כל פיורד. ההסבר לתופעת הטבע “פיורד” לפי וויקיפדיה היא: ” פיורד נוצר כאשר קרחון אשר הטמפרטורה בו נמוכה מאפס מעלות צלזיוס, מעצב את צורת ה-U הטיפוסית של העמק, פוגש במי הים ומפשיר. התוצאה היא עמק בעל שוליים תלולים המוצף על ידי מי הים.” כלומר, פיורד היא אצבע של מים בתוך ההרים. ישנם פיורדים רבים בעולם. חלקם צרים וחודרים עמוק לתוך היבשה, חלקם רחבים ו”קצרים” ויש את הפיורדים הסקנדינביים, רחבים ועמוקים ומהם מתפצלים פיורדים נוספים. הפיורדים מתאפיינים בהרים גבוהים סביבם כאשר הקירות ניצבים למים בזווית כמעט ישרה.
האונייה נכנסה לחלק מהפיורדים, וחלק אחר היה צר מדי בשבילה. אנחנו טיילנו בסירת מרוץ בתוך אחד הפיורדים הצרים והתחושה הייתה של מקום קדומים עוטה הוד. ניתן לראות על קירות ההרים את המפלים היורדים גם באמצע הקיץ וגם סימנים למפלים שפעילים רק בחורף. בסופם של הפיורדים נמצאים מקומות יישוב קטנים, שמשמרים מסורות והם נראים כמו אבני לגו, ממבט מהאונייה בגלל גובהה. לא טיפסנו על ההרים כדי לצפות מלמעלה על הפיורדים ועל המפלים. אולי צריך לחזור לטיול ממנוע?
סייפא: “אנשים שאין להם פנטזיה, לא עושים דברים פנטסטיים.” שמעון פרס