קופנגן, מסע אל תוך עצמך בתאילנד האחרת

קופנגן - ים ובריכה Kohpangan - sea and poolsזמן קריאה: 6 דק’
קופנגן, הוא שמו הישראלי של האי פנגן, שנמצא בים סין הדרומי, במפרץ תאילנד (קו היא המילה התאית לאי בעברית, ברוך.) האי מפורסם במסיבות ה”פול מון.” כשהירח מלא מגיעים לאי תיירים מכל העולם וחוגגים באווירה חגיגית ומשוחררת, במוזיקה אלקטרונית ובריקודים עד אור הבוקר. אבל, האי הוא גן העדן של הישראלים ה”רוחניים.” כבר הייתי בתאילנד, בטיול סטנדרטי כזה. נוסעים לצפון, מטיילים בצ’יאנג מאי, בשווקים הפתוחים, הסגורים, והצפים; מתלהבים מהמקדשים ושפע פסלי הבודהה. המהדרין גם נוסעים לראות את שדות האורז, בתנאי שהם בעונת הצמיחה של האורז. ואז חוזרים לבנגקוק ועושים בה קניות.

הפעם, נסעתי רק לקופנגן. מתי הפכתי לרוחנית? בהגייה יש להדגיש את ההברה “רו.” האשם, כמובן, הבן שלי, זה שהעביר אותנו לתזונה מבוססת צומח. הוא נסע לשם למצוא את עצמו, את רצונותיו האמתיים, בלי הסחות הדעת של החברים, המציאות הישראלית, ולחצי היום-יום. אז באתי בעקבותיו, לבקר אותו, והוא רצה שאטעם את כל מה שיש לאי להציע להתפתחות אישית. אקדים ואומר, שחזרתי משם רגועה יותר עם הרבה מאוד תובנות, וגם תחומי עניין חדשים.

קופנגן הוא מקום מדהים, שמזכיר את תל אביב של שנות החמישים. רוב האנשים שפגשנו הם צעירים, שמחפשים חיים פשוטים. במקומות הלינה אין היסטריה לנעול את הדלתות. לרוב התושבים והאורחים אין מכוניות, הם נוסעים באופנועים, כמו בווייטנאם. הכבישים הרוסים, חוטי החשמל תלויים בחבילות בלתי נתפסות שמכערות כל דבר, מדרכות הן בגדר המלצה לחניית אופנועים, להוצאת דוכנים, וסתם סחורה, שמונחת בחוץ. שאלתי למה לא מתקנים את הכבישים, ובני ענה לי שאם יתקנו ויורידו את חוטי החשמל המקום יהפוך להיות עוד אתר תיירות ויאבד את האוטנטיות. אני חושבת שבאמת יש בזה משהו, גם אם הנסיעה בכבישים קשוחה והבורות מהווים סכנה בטיחותית (תיירת, ברוך.)

בקופנגן, כמו בתאילנד חם מאוד ולח, ממש לח. בבקשה אל תשאלו על מזגן. (מזגן זה רק בלילה, ברוך, כדי שתישן טוב.) בדרום תאילנד, החופים טרופיים וחמים, הטמפרטורות בין 28 ל-33 צלזיוס, והלחות מעלה את החום עד 40 מעלות, בדומה לאפקט הרוח (wind shield) שיש באזורים הקרים בעולם. החום והלחות הופכים את ההליכה בשמש למאוד מאתגרת, ולמרות זאת, רוב המסעדות אינן ממוזגות. התאילנדים משתמשים במאווררים, כי כשיש טיפת רוח, זה עוזר. רוב המקומות פתוחים לאוויר. הפתיחות הזו לאוויר, למרות שלעיתים היא מאתגרת כי חם, יוצרת תחושה של חופש, רווחה. יש אמנם מקומות סגורים וממוזגים, אבל הם מעטים, הרוב פתוח לאוויר.

שירותים בקופנגן A bathroom in Kohpanganבקופנגן עושים שימוש אקולוגי באוויר הפתוח ובעובדה שתמיד חם. הדוגמה היפה ביותר היא מבנה השירותים. במלונות ובאתרי הנופש השירותים, גדולים, מרווחים, ופתוחים לאוויר. (לא ברוך, לא רואים אותך מבחוץ.) בחלק העליון, בחיבור שבין התקרה לקיר יש מרווח שמאפשר לאוויר להיכנס ולאוורר את השירותים, אם זה מריחות או מהלחות. בדרום תאילנד לא זורקים את נייר הטואלט לאסלה, אלא לפח, שנמצא בכל שירותים. לצד הניאגרה מחובר צינור עם ברז, המופעל בלחיצה, כמו צינור גינה. את הצינור ניתן להכניס לאסלה ולשטוף את הישבן כך שנייר הטואלט נקי והפח לא מסריח. כמובן שניתן להשתמש בצינור גם לניקוי השירותים. הכבוד לטבע משפיע גם על עיצוב השירותים – ראו את הסלע שנכנס לשירותים ונשמר כאלמנט עיצובי בתמונה למעלה.

כשהגענו לקופנגן שהינו ב”וונדרלנד (Wonderland),” שהוא אתר מרפא, כשהמיקוד הוא בעיקר בנפש, גם אם לא מזניחים את הגוף ואת השפעותיו על הנפש. המקום נמצא בליבו של ג’ונגל, ובנוי בצורה שמתחשבת שלא לקלקל אותו. במקום פזורים חדרי מגורים, אולמות פעילות וחדר אוכל טבעוני, הפתוח שעות רבות ביום. נדהמתי מכמות הפעילויות שיש, ואם חסר – ניתן למצוא מסביבו כל סדנה או פעילות שחשקה נפשך: וואטסו, סדנת צלילים, סדנת נשימות, סדנאות טנטרה. כל סדנה ניתן לעשות גם באופן פרטי.

וונדרלנד שבקופנגן שייך לקבוצה של ישראלים ולכן הוא מושך אליו ישראלים רבים המחפשים מרפא לנפש, למצוא את עצמם, ולהשתתף בקורסים למדריכי יוגה. השפה המדוברת העיקרית בו היא עברית, אך גם שפות אחרות נשמעות בשטח. הפעילות הכללית מתבצעת באנגלית וגם והעובדים דוברי אנגלית. המקום מכיל את כל מה שאדם צריך למחייתו: אוכל טבעוני, חדר ממוזג עם שירותים ללינה וללא טלוויזיה, כביסה בתשלום קטן ושפע של פעילויות, שאמורות להיטיב את המצב הנפשי: צום מיצים או מים, מדיטציה, סוגים שונים של יוגה, שיחות עם מדריכים, סאונה חמה ובריכת מים קרים, וכד’.

חדר האוכל בוונדרלנד שבקופנגן Kohphangan's Wonderland dinning salaאנשים שבאים למקומות אלה, בדרך כלל, כמעט ולא יוצאים מהם כי הם עונים על כל הצרכים. האווירה במקום מזכירה מאוד את הקיבוץ של פעם. כל אחד דואג לכלים שלו, לכיסא שאותו משך ויחזיר למקום, משאיר את הנעליים בכניסה לחדר האוכל, גם אם הוא מקום פתוח (ראי התמונה.) חדר האוכל, שמזכיר את המרכז החברתי בקיבוצים, מהווה גם כאן את מרכז הקהילה. אמנם, המקום משמש לאכילה, אך יש בו וי.פי. מעולה ולכן הוא משמש גם לעבודה. כתוצאה, אנשים רבים נמצאים במקום כל הזמן. האנונימיות מחד, אף אחד לא שאל אותי מי אני או מה הייתי, וההשתתפות בסדנאות מאידך, מזמנים מפגשים ושיחות פתוחות בין האנשים שלומדים להכיר האחד את השני.

אנשי הצוות והמדריכים נגישים לאורחים וניתן לפנות לכל אחד ולהתקבל במאור פנים. השיחות יכולות להיות לגבי אירוע, סדנה או ידיעה חדשותית שנסחפה לאזור בטעות, או סתם הגיגים. התחושה הייתה תחושת שוויון מחבקת. האנשים במקום, צוות ואורחים, מחבקים אותך, את האני שאתה ברגע זה ולא את העבר שלך או את המעמד שלך. התחושה הזו השרתה עלי שלוות נפש בלתי רגילה. אני חושבת שיש איתי עדיין חלק קטן מקופנגן.

אין לי שום דבר נגד פסיכולוגים (נכון ברוך, גם לא בעדם) אבל לפעמים שיחה עם אדם, שעבר את מה שאתה מרגיש או חווה, ומצא את הדרך שלו, יכולה לעזור גם לאחרים למצוא את דרכם. מזה זמן אני חשה שהרפואה הקונבנציונלית פשטה את הרגל. היא עוסקת בכיבוי שריפות לאחר שאלה פרצו, היא איננה משקיעה במניעה או הדרכה כיצד לדאוג שהשריפות לא יפרצו. ואם יש תרופות פורצות דרך נכנס אלמנט המחיר והופך את הריפוי למסחר בחיי אדם. המפגש שלי עם תורות רפואה אלטרנטיביות הביא אותי להכרה שיש עולם שלם של ידע עתיק, שאנחנו מבטלים בהינף יד, כי הוא רוחניקי, אך הוא חכם, מתאים לחיים של היום, או ניתן להתאמה, ומונע את השריפות, אם רק היינו מקשיבים לו. הפעילות המעצימה המתרחשת בקופנגן איננה קונבנציונלית. התפיסה השלטת היא שלכל אדם יש יכולות, וניתן להעצים את היכולות האלה דרך הפעילויות והקהילה שנוצרת במקום, ובעזרת אינטראקציות טבעיות.

סייפא: “תאמין שאתה יכול ואתה כבר באמצע הדרך לשם” תיאודור רוזוולט

2 תגובות בנושא “קופנגן, מסע אל תוך עצמך בתאילנד האחרת”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Are you human ? האם אתה בן אדם *