מי שקוראת בעיון את רשימת המרכיבים שבכל אחד ממצרכי המזון שהיא אוכלת מגלה שברוב המאכלים מורידים את השומן ומוסיפים סוכר (פחמימות) או אחד מתחליפיו. אני יכולה להבין שמוסיפים סוכר ליוגורט; יוגורט אמיתי, טבעי, ללא תוספות נוצר מהוספת חיידקים לחלב והם ניזונים מסוכר החלב, לקטוז, ומפרישים חומצה לקטית, וחומצה – כשמה כן היא – חמוצה ולהרבה אנשים יש בעיה לאכול יוגורט “אמיתי”. קטשופ עם סוכר – מובן, שהרי הוא רסק עגבניות מתוק! אבל איזה הגיון יש להוספת סוכר לרוטב סויה, שאמור להיות מלוח? לרוטב צ’ילי שצריך להיות חריף? לרסק עגבניות שאמור להיות חמצמץ? לחמאת בוטנים?
את התשובה מצאתי במקרה, בטיסה, בזמן הזה שלא מרשים להפעיל את המכשירים האלקטרוניים. דווקא אז צריך משהו שיסיח את דעתנו מהחיכיון האין סופי להמראה/לנחיתה. בירחון של חברת התעופה, זה שנמצא בכיס הכיסא ויש בו גם את רשימת הסרטים או ערוצי המוסיקה, מצאתי כתבה שמספרת על כך שבארה”ב פתחו בספטמבר 2021 את הארכיונים של שנות השישים מהמאה הקודמת. שנים אלה היו סוערות במיוחד ולכן מעניינות מאוד.
בארצות הברית, בשנות השישים, בוצעו תשע התנקשויות פוליטיות; הפגנות יום-יומיות התקיימו נגד המלחמה בווייטנאם; התחילה תנועת הפמיניזם ושריפת החזיות; מרטין לותר קינג צעד בראש הקהילת האפרו-אמריקאית לדרוש שוויון זכויות ונרצח בממפיס; הנשיא קנדי השיק את תכנית החלל ונרצח גם הוא; ורוב ההמצאות הטכנולוגיות מקורן בתקופה זו: השידור הלווייני, הווידיאו הביתי, עכבר המחשב, מעבד התמלילים (תוכנות הכתיבה במחשב, ברוך), ורשת האינטרנט שנקראה ארפה-נט.
אחד החוקרים מצא בארכיונים עדויות, ששלושה מדענים מוערכים מאוניברסיטת הווארד קיבלו שוחד מתעשיית הסוכר כדי לכתוב סקירת מחקרים, ש”טיהרה” את הסוכר מאחריות לגרימת מחלות לב והשמנה ובמקומו האשימה את השומן. הסקירה התפרסמה בעיתון הרפואה החשוב ביותר בזמנו ולכן היתה לה השפעה רבה. המשפט המסכם היה, שהסוכר הוא הבעיה של רופאי השיניים. לימים הפך אחד מה”מדענים” להיות ראש מחלקת התזונה של משרד החקלאות האמריקאי, ובמעמדו זה ניסח את הקווים התזונתיים המנחים של הממשל האמריקאי. לכן, כשמדברים על אוכל דיאטטי הדגש הוא על אחוזי השומן (חלב 1%, ברוך) ולא שמים לב לכמויות העצומות של הסוכר שמוסיפים לחלב, שגרמו בסופו של דבר להשמנה הקיצונית, המכונה גם אוביסיטי (Obesity).
הפרסום ש”קווי היסוד” המנחים את התזונה שלנו שקריים והם תוצאה של שוחד, לא גרם לאמות הסיפים לרעוד למרות שזאת רעידת אדמה, לא פחות, בתפיסת התזונה. כולנו מבינים שהסוכר משמין אך קשה לנו לוותר על הטעם (גם כשהוא תוצר של תחליפיו סטיביה, אספרטיים וכד’) ברוך). הסוכר, הוא מילה נרדפת לפחמימות, והוא ממכר כמו סמים. פחמימות הן קבוצת תרכובות אורגניות שתפקידה ליצר אנרגיה מפירוק הסוכר. הסוכר מעלה את מצב הרוח, וההתמכרות נוצרת כאשר הן “מלטפות” את מרכזי העונג במוח. כמה אנשים טוענים שהם לא יכולים לוותר על לחם או על משהו מתוק? אך הפחמימות משביעות רק לטווח הקצר ומכאן צמחה אופנת ה”לאכול כל שלוש שעות.”
באחרונה רבו מגמות התזונה (אופנות) החדשות: תזונה אינטגרטיבית, תזונה יוגית, תזונת פליאו ועוד. מכיוון שאינני יכולה לאכול מוצרים שיש בהם עמילן מצאתי תזונה שמתבססת על הפחתת פחמימות: תזונה קטוגנית. ככל שהתעמקתי בנושא הבנתי שלמרות שהשם זר לי לחלוטין זו הייתה התזונה הנהוגה בעבר בבתים רבים, לפני שהגיעה אופנת ה”ללא שומן” מארה”ב. (חמאה מרוחה בשכבה עבה על פרוסת לחם, זוכר ברוך?) השוחד ששולם לחוקרים האמריקאים והתפשט בעולם כולו, הגיע גם אלינו והרס את התזונה הנבונה שלנו.
באינטרנט יש מידע רב בנושאי תזונה וגם קבוצות תמיכה לרוב. אחת מהקבוצות הללו בפייסבוק היא קבוצת דלי הפחמימות שמנהלת רותי פינק, תזונאית קלינית, שגם התנסתה בתחושה ש”זה לא יורד”, לא משנה מה עושים. כאשת מקצוע היא יצאה לחפש פתרון והגיעה לתזונה הקטוגנית. לאורך השנים היא זנחה את התזונה הקטוגנית אבל לא את התזונה דלת הפחמימות. היא מציעה באתר שלה סרטונים המסבירים את הנושא, מה לאכול ומתי, ועונה גם לשאלות. הסרטונים מתפרסמים גם בקבוצת הפייסבוק שלה ומאפשרים דיון בנושאים שמעסיקים אותנו.
באיטיות, מתחילה להתגבש ההכרה שכמות גדולה מדי של פחמימות גורמת להשפעה שלילית במוח, עד כדי התפרצות של אלצהיימר. מאחורי הרעיון עומד דר’ דויד פרלמוטר, נוירולוג מפילדלפיה, שספרו “Grain Brain” הפך לרב מכר ברשימות הניו יורק טיימס. הספר תורגם לעברית בידי קטיה בנוביץ’ בשם “מוח לבן“. הוא מתאר מקרים של החלמה, למשל במקרי בעיות קשב וריכוז או סכרת, בעקבות שינוי התזונה והפחתה דרסטית של פחמימות.
ניסיתי את התזונה הקטוגנית והיא דורשת מעקב דקדקני אחרי כל דבר אוכל שמכניסים לפה. תזונה זו מתאימה במיוחד לסובלים ממחלת הסכרת. כיוון שאינני סובלת מסכרת לא היתה לי המוטיבציה להמשיך ולדקדק במזוני. עברתי לתזונה דלת פחמימות. במסגרת תזונה זו יש פחות הגבלות וניתן לאכול מעט יותר פחמימות ולכן קל יותר להשתמש בה לאורך זמן. (כן ברוך, אני בודקת מהי תכולת הפחמימות בכל מזון שנכנס לי לפה). בקבוצות רבות ובבלוגים רבים באינטרנט יש מתכונים ובהם תחליפים לסוכר, לדגנים ולמרכיבים עתירי פחמימות. לדוגמה – סופגניות דלות פחמימות לחנוכה או “הכל זהב – בלוג של גולדי”, ששופע מתכונים.
כיוון שהסקרנות היא אחד המאפיינים שלי, כך הפכתי לחוקרת ספרות, המשכתי לעסוק בנושא התזונה גם כשכבר ירדתי במשקל. כך הגעתי אל התזונה הלא מעובדת ממבוססת על הצומח (הסברים בקישור, ברוך). לא הפסקתי לספור פחמימות אבל הפסקתי לאכול מוצרים מן החי: בשר, דגים, ביצים, חלב ומוצריו. אחת התוצאות המיידיות כמעט היתה שיפור עצום במדדי הבריאות, והמשך הירידה במשקל. אני ממליצה מאוד על תזונה זו ויש לי רק אזהרה אחת לגביה. יש לקחת תוסף B12 במידה ואינך צורכת בשר כי ויטמין חשוב זה איננו מיוצר על ידי צמחים.
סייפא: אין דבר העומד בפני הרצון.
