בשבוע האחרון ראינו סרט אחד והצגה אחת. הרבה תרבות לכל הדעות. שתי היצירות מספרות סיפור. לא סיפור ארוך, לא סיפור מסובך, אלא סיפור קטן, עם מעט דמויות, הנמצאות במעט מקומות. דווקא ה”קטן” הזה מאפשר להתרכז בסיפור עצמו ולא גוזל את תשומת הלב מהדמויות ומהאירועים שעוברים עליהם.
בתחילת השבוע ראינו את הסרט הישראלי “מילים טובות” של הבמאי שמי זרחין. הסרט מביא את סיפורה של משפחה בה האב והאם גרושים ולהם 3 ילדים בוגרים: שני בנים ובת. הילדים קשורים מאוד לאימם וחשים שהאב, שנישא בשנית “נטש” אותם. האם האהובה נפטרת והאב מגלה לילדיו שהוא עקר. מכאן יוצאים כל הארבעה למסע של גילוי – מי הוא האב האמיתי. על מנת שלא לקלקל ולא להרוס, לא אוסיף עוד על העלילה המתמקדת ביחסים שבין האחים ובתגובותיהם השונות לכל גילוי בדרך. בין הדמעות וההפתעות יש גם הומור משפחתי וישראלי המקל את המסע.
בהמשך השבוע ראינו את ההצגה “לחנך את ריטה” של ווילי ראסל בתיאטרון בית לסין. בהצגה שני שחקנים בלבד, רמי הויברגר ומגי אזרזר. שני שחקנים מבריקים שנושאים את ההצגה על גבם ואפילו נראה שהם נהנים ממנה. התפקיד של אזרזר דורש זכרון מופלא לכמויות עצומות של טקסט, שחלקו נאמר במהירות מסחררת ויחד עם זאת – כל מילה ברורה. ממש מדהים. גם כאן – הסיפור “קטן”. ריטה (בעצם סוזן) הספרית מחליטה שיש יותר מאשר עבודה, בעל וילדים בחיים והיא יוצאת למסע של גילוי עצמי בעזרת קורס של האוניברסיטה הפתוחה. למרות שהמחזה בריטי במקורו הוא תורגם והותאם למציאות הישראלית של 2015 וזורם בטבעיות כאילו נכתב כאן ועכשיו. ריטה חיה בינינו וכולנו מכירים אותה. גם היא עוברת מסע, אם כי רוחני ונפשי ומגשימה את החלום ויוצאת לחיים חדשים.
סייפא: רוצו לראות את שתי היצירות. הן קלילות ומתאימות לימי הקיץ ויחד עם זאת – תמשיכו לחשוב עליהם גם לאחר שהסתיימו.