ניו יורק בספטמבר

The Grey cellsהטייה קוגניטיבית היא תופעה ידועה בפסיכולוגיה ובמדעי ההתנהגות. זו היא נטייה אנושית לטעויות בשיפוט, בזיכרון, בתפיסה. גם אנשים אינטליגנטיים מועדים להטייה ונוטים לבחור בהסקת מסקנות שמתאימה להעדפות שלהם ולא לחשיבה אובייקטיבית. למה, כשגיליתי שהמחירים מרקיעי שחקים בניו יורק בספטמבר ורק עולים ככל שזמן הנסיעה מתקרב, לא חשבתי לבדוק מה יש בניו יורק בחודש ספטמבר, כמו שעשיתי כשרצינו לבקר בקיי ווסט? הרי בדיוק כמו שהסקתי מסקנות נכונות מחוויית המעבר ממלון למלון יכולתי להסיק מסקנות גם מחשיבה על “פסטיבל הפנטזיה” בקיי ווסט. מה לא?

יום אחד הגיע אישי שיחיה, וסיפר שבשיחה עם חבר הוא סיפר לו על הנסיעה שלנו לניו יורק, ו”התבכיין” על מחירי המלונות. החבר אמר לו: “מה, אתה לא יודע? בספטמבר מתקיימת בניו יורק פתיחה חגיגית של עצרת האומות המאוחדות!” אאוריקה! עכשיו הכול ברור, לא רק שככל שמתקרב המועד המחירים לא ירדו, להיפך, הם יעלו עוד ועוד כי למושב החגיגי הזה (70 שנה! ברוך) יבואו ראשי מדינות מכל העולם ומשלחות מיוחדות. (ביבי ושרה?) מה שעוד יותר גרוע יהיה העומס והדוחק, שלא להזכיר את האבטחה חסרת הגבולות למנהיגים. אז מה עושים עכשיו? הטיסה כבר הוזמנה!
new-york4כשהתאוששנו מהשוק – למה לא בדקנו לבד – החלטנו שלא נכנסים לניו יורק, נבקר במדינת ניו יורק. בחרתי במלון בשדה התעופה כדי שבבוקר נצא ישר לדרכנו. בשעה תשע בבוקר יצאנו לדרך כשאנחנו סומכים על חוכמתו של הווייז – העיניים והרגליים שלנו בחו”ל. היו לנו כרטיסים לשעה שתים עשרה לאקדמיה הצבאית ווסט פוינט, מרחק של שעה וחצי, והשארנו זמן להפתעות בלתי צפויות. בשעה תשע בבוקר כל הדרכים המובילות אל ניו יורק וממנה במצור. הווייז, שלא מאכזב אותנו בארץ, שהיה אמור להוציא אותנו דרך אחד מכבישי הצינור המזרחיים מבלי להיכנס אל העיר, לקח אותנו אל תוך לב-לבה של ניו יורק, רחוב 34! השוטרים, שניסו להשתלט על הבלגן, הפנו אותנו לכיוון ההפוך מזה שהצטרכנו. הגענו לווסט פוינט בשעה 14:00. זה מה ששווה התכנון!
משם המשכנו לאחוזתו של פרנקלין רוזוולט, נשיאה ה-32 של ארה”ב, שנבחר לנשיאות 4 פעמים רצופות ובעקבות כך חוקק התיקון המגביל את כהונת הנשיא לשתי כהונות בלבד. לאורך שנות כהונתו התמודד עם המשבר הכלכלי של שנות העשרים ועם מלחמת העולם השנייה, והוא נחשב לאחד משלושת הנשיאים הגדולים של ארה”ב, יחד עם וושינגטון ולינקולן. הסיפור האישי שלו מרתק ועולה על כל דמיון.

A portrait of Franklin Rooseveltכבן למשפחה וותיקה ואמידה גדל בשפע ולמד באוניברסיטת הרווארד. הוא התחיל ללמוד משפטים באוניברסיטת קולומביה, אך פרש ממנה, למד לבד ועבר את מבחני הסמכה של לשכת עורכי הדין של מדינת ניו-יורק. בגיל 28 פתח בקריירה פוליטית, כשנבחר לסנט של מדינת ניו יורק. בגיל 39 חלה בפוליו והיה משותק ממתניו ומטה. הוא הבין שאנשים לא מפרידים בין נכות גופנית לבין נכות מנטלית ולכן לא יוכל להתקדם בקריירה הפוליטית כנכה. לאורך שלוש שנים נלחם רוזוולט כדי לקום על רגליו. הוא השתמש בשחייה ובמים (הידרותרפיה) על מנת להגיע למצב שבו יעמוד ואף יפסע צעד או שניים. כך הצליח להיבחר לנשיאות ובעזרת קומץ עוזרים נאמנים הצליח להסתיר את נכותו: הקפיד שלא להצטלם בכיסא הגלגלים, השתמש בדוכן נאומים שהותאם לו במיוחד ושימוש כמשענת, הופיע בציבור בעיקר ברכב, ואף קבל רציף רכבת מיוחד (צפו בסרט – רציף 61) שלקח אותו עם הרכב שלו מהתחנה המרכזית אל חדרו במלון וולדורף אסטוריה, שבו התאכסן בשהותו בעיר.

סייפא: מדבריו של רוזוולט: “שמרן הוא אדם בעל שתי רגליים בריאות לחלוטין, אלא שהן לא למדו לצעוד קדימה.”

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Are you human ? האם אתה בן אדם *