מרטין לותר קינג, הגיבור ההיסטורי ב”מוזיאון זכויות האדם” בממפיס

Martin Luther King in Washingtonכתלמידה, אף פעם לא אהבתי היסטוריה. יתכן והדבר נובע מהזיכרון הבעייתי שממנו אני סובלת, כדי לזכור אני צריכה להתאמץ. תמיד מצאתי לי צידוקים למה אני לא צריכה לזכור (כדי לא להתאמץ, ברוך). לדוגמה: מה אכפת לי מה קרה בעבר? בטח היו מלחמות ומלא אנשים מתו. אז למה אני צריכה לזכור את זה? לדעת שמות של מקומות של פעם? של תאריכים? אני בטוחה שגם היום תלמידים רבים שואלים את עצמם את השאלות הללו. והאמת היא שבלימודי ההיסטוריה לא הרבה השתנה, גם אם יש לנו תוכנות שעוזרות לחקור אישים ואירועים (בסיסי נתונים) וגם אם יש לנו אטלס היסטורי דיגיטלי שיכול לעזור בהבנת המרחב, עדיין צריך לזכור המון!.

להמשיך לקרוא מרטין לותר קינג, הגיבור ההיסטורי ב”מוזיאון זכויות האדם” בממפיס

פחד, גזענות ואלימות

ה"מראה האחורית" של מרשל מקלוהןהאפיגרף (ציטוט) שבראש עבודת הדוקטורט שלי הוא של החוקר הקנדי מרשל מקלוהן שאמר: “אנחנו מתבוננים בהווה דרך המראה האחורית. אנחנו צועדים אחורה אל העתיד.” זאת בדיוק הייתה ההרגשה שלי בשבוע האחרון. ההרגשה שכל התקדמות שהושגה – הולכת פתאום לאחור.  להמשיך לקרוא פחד, גזענות ואלימות

איך הפכו הסיפורים לכלי איבחוני, טיפולי, הסברתי בכל התחומים

מחברת ריקהלפעמים נגמרים לי הסיפורים ואז אני עוברת לקריאה, שהיא חומר הגלם לכתיבה. בדואר מצאתי קישור למאמר, מתוך מוסף עיתון “כלכליסט,” שכותרתו: “פסטיבל מספרי סיפורים: פרופ’ רון שחר מציג את הכלי הניהולי המפתיע של העידן הנוכחי. אינני מכירה את פרופ’ שחר אך נראה לי שהוא לא מתחום הספרות ולכן התעוררה סקרנותי. הסיפורים הם חומר הגלם של תורת הספרות לדורותיה, אך מזה זמן שאני רואה שבתחומים רבים מאמצים את מונח ה”נרטיב” עד שזלג גם לשימוש היום-יומי והפוליטי. לדוגמה, טענותיו של התובע בבית המשפט הן נרטיב, סוג של סיפור.

להמשיך לקרוא איך הפכו הסיפורים לכלי איבחוני, טיפולי, הסברתי בכל התחומים

מדוע ולמה הימים טסים במהירות הסילון

quick-coffeeסתם יום ראשון. תחילתו של שבוע חדש. זה שהימים עוברים במהירות הסילון, כולם מסכימים. באמת, קשה להבין את התופעה הזו. למה הימים עוברים בקצב יותר מהיר מהקצב של פעם? להבנתי, היה צריך להיות הפוך – כשהייתי עסוקה עם ילדים, תלמידים, לימודים, השתלמויות וישיבות, חברים, הורים ומשפחה הקצב היה צריך להיות הרבה יותר מהיר. ולא כך הוא, דווקא היום, כשאני בפנסיה, חופשיה (סוף-סוף, ברוך) לעשות ככל העולה על רוחי, דווקא היום הימים טסים להם, אולי כמו בני האדם שהתחילו לטוס בתדירות מדהימה.

להמשיך לקרוא מדוע ולמה הימים טסים במהירות הסילון

הכישורים שנעלמו בעולם הדיגיטלי ואלה ש”נולדו”

"The Persistence of Memory" by Salvador Dalí, 1931,MoMA
“The Persistence of Memory” by Salvador Dalí, 1931,MoMA

אחד הכישורים שנעלמו בעולם הדיגיטלי הוא כישורי הריכוז. פעם שיעור היה נמשך כ- 50 דקות וכולו היה עוסק בנושא אחד. לעומת זאת, היום, מומלץ לשנות אחרי 20 דקות, משך הזמן בו אדם מתרכז באופן משמעותי. פעם יכולתי לשבת שעות מבלי להרים ראש ולקרוא, לכתוב, לתכנת, ואפילו לחשוב. היום, גם ללא כל הפרעה, אני ממש צריכה להתאמץ כדי להישאר מרוכזת בדבר אחד לאורך זמן, ובעיקר אם הוא לא מעניין אותי במיוחד. מה נשתנה היום מאז?

להמשיך לקרוא הכישורים שנעלמו בעולם הדיגיטלי ואלה ש”נולדו”

עבודת יד או קונפקציה – זאת השאלה

dressmaker modelמי לא זוכר את “יום תופרת”, שהיה נהוג לפני שנים, כשהתופרת הייתה באה הביתה והבגדים נתפרו בעבודת יד? קודם היה צריך ללכת לקנות בדים; היקרים היו ברחוב דיזנגוף, והזולים היו ברחוב נחלת בנימין (חלק מהחנויות עדיין קיים). היינו קונים את כל הבדים וחוזרים הביתה בידיים עמוסות. אמא הייתה מתקשרת  לתופרת וקובעת “יום”. התופרת הייתה מתייצבת בבוקר, אמא הייתה מכינה לה ארוחת בוקר, מראה לה את הבדים ומסבירה לה מה כל בד אמור להיות. לקראת שעות אחר הצהריים היה הבית מלא בחוטים ובפיסות בד קטנות, והבדים עצמם הפכו, באורח פלא, להיות בגדים. להמשיך לקרוא עבודת יד או קונפקציה – זאת השאלה

שתי הערים המרכזיות של פורטוגל – ליסבון הבירה ופורטו

קטנוע בר-יין שתי הערים המרכזיות של פורטוגל הן ליסבון הבירה בדרום, ופורטו בצפון. את המרחק ביניהן ניתן לעבור בנסיעה של שלוש שעות. פורטוגל נראית כמדינה קטנה במפות, בעיקר כשהיא צמודה לספרד הענקית. אך, היא המדינה השלישית באירופה בקוטנה, למרות ששטחה גדול פי 4.5 מישראל. נופה הגיאוגרפי הררי ברובו, פרט לרצועת החוף. לפורטוגל שייכים גם האיים האזוריים ואיי מדיירה. אנחנו לא ניסינו לתפוס ככל יכולתנו. העדפנו טיול איטי שמשאיר טעם של עוד.

להמשיך לקרוא שתי הערים המרכזיות של פורטוגל – ליסבון הבירה ופורטו

3 משחקי מחשב ללא ירייה אחת אפילו

computer_love1מיום שהכרתי את המחשב נקשרה נפשי בנפשו ובמשחקי המחשב שבו – עוד יותר. הוקסמתי מהמהירות והקלות שבה הוא מבצע דברים שנחשבו לעבודת פרך עד שהגיע. למשל, הכתיבה במחשב, השימוש ב”מעבד התמלילים”. התייסרתי רבות כשהדפסתי עבודות סמינריוניות במכונת כתיבה. למי שלא היה בסביבה בתקופה ההיא, או שלא התנסה בתהליך, אסביר. להמשיך לקרוא 3 משחקי מחשב ללא ירייה אחת אפילו

המסע בעקבות נהר הסנט. לורנס לקוויבק

Quebec - A bridge over the Saint Lawrence River.בדרך מטורונטו לקוויבק נסענו לאורך הנהר, נהר הסנט. לורנסהנהר ענק ברוחבו ובאורכו, מימת אונטריו ועד לשפך באוקיינוס האטלנטי לאורך כ- 1,200 ק”מ. הנהר זורם מדרום לכיוון צפון מזרח ומנקז אליו כרבע מעתודות המים המתוקים של כדור הארץ. קנדה עצמה ענקית ולכן היא מחולקת ל- 10 פרובינציות ו- 3 טריטוריות, אך 80% מהתושבים חיים ב- 4 מהפרובינציות: אוטווה, קוויבק, קולומביה הבריטית ואלברטה. אוטווה וקוויבק בצד המזרחי, קולומביה הבריטית ואלברטה בצד המערבי. באמצע ישובים מעטים, בעיקר קרובים לגבול האמריקאי.

להמשיך לקרוא המסע בעקבות נהר הסנט. לורנס לקוויבק

לחיות בהיפרטקסט מבלי להבין מה זה – העידן החדש

A colorful photo of the Kindle book Literary Hypertext - by Hava Ritter Cohenלחיות בהיפרטקסט” הוא התיאור של האתר שלי והוא גם העיסוק שלי בשנים האחרונות. מי שפוגש אותי ושומע שעבודת הדוקטורט שלי עוסקת בהיפרטקסט שואל מיד מה זה. כשאני מסבירה שהיפרטקסט הוא שילוב בין ספרות לבין מחשבים נפערות העיניים בתדהמה. התפיסה המקובלת היא שבעוד שספרות היא תחום הומניסטי, מחשבים הם תחום ריאלי ומדויק. ובאמת כך הוא: מחשבים עוסקים בחישובים, ומכאן שמם. ואילו הספרות עוסקת ברגשות, מעשים ובעיקר באנשים ובאירועים. אבל מאז ומתמיד שאפו שני התחומים להיעזר זה בזה.

להמשיך לקרוא לחיות בהיפרטקסט מבלי להבין מה זה – העידן החדש