האדם איננו “עץ השדה”, הוא יכול לקום וללכת למקום אחר

לקרוא מכתב? A flowing mailboxהאינטרנט יצר תחרות מטורפת על הזמן שלנו. אני לא מספיקה לקרוא את כל מה שאני רוצה (אימייל, פייסבוק, אנסטגרם) וכבר נופלים דברים חדשים ומסקרנים. אבל, שוב, לא מספיקה וכבר. . .  צריך לבדוק דואר – הרבה עיתונים אלקטרוניים, רובם בחינם וכולם לפי תחומי העניין שלך, מה לא תירשם? אז כל יום נופלים עלי שניים שלושה עיתונים כאלה ובהם רשימות של המוני מאמרים מעניינים. להמשיך לקרוא האדם איננו “עץ השדה”, הוא יכול לקום וללכת למקום אחר

חילופי המיומנויות או עתידו הלא ברור של כתב היד

יו"ר הדירקטוריון מאשר את הדוח השנתיבעוד שפעם חשבו שמיומנות “הבנת הנקרא” היא המיומנות החשובה מכל, היום שולטת הדעה שכתיבה היא המיומנות החשובה ביותר. היא לפחות המיומנות המצויה בשימוש הרב יותר בחיים המקצועיים והפרטיים שלנו. בחיים המקצועיים שלנו אנחנו מחברים אימיילים, פוסטים, הודעות טקסט, מאמרים, דוחות מצב ועוד. גם בחיים הפרטיים שלנו אנחנו כותבים אימיילים והודעות טקסט. נכון, אנחנו צריכים גם לקרוא את כל הטקסטים האלה ולכן קשה קצת לקבוע שהכתיבה חשובה יותר מהקריאה. הכתיבה והקריאה הן למעשה שני צדדים של אותו המטבע. הויכוח היום הוא לגבי כתב היד. האם יש חשיבות לכתב היד על פני ההקלדה. להמשיך לקרוא חילופי המיומנויות או עתידו הלא ברור של כתב היד

דברים שרואים רק בווייטנאם ובשבילם כדאי לבקר בה

"חנות המוזיאון" של המאוזוליאום בהאנוי, ווייטנאם“יש דברים שרואים רק בווייטנאם” אמר לי המדריך כשראה את עיני מתעגלות בתדהמה כשיצאתי ממאוזוליאום הו צ’י מין הענק ומעורר הכבוד, וראיתי את חנות המוזיאון שנראית כמו דוכן ארוך בשוק. המאוזוליאום, המתנשא לגובה של כעשרים ואחד מטרים, הוא דוגמה לייחוד הווייטנאמי. הו צ’י מין, דוד הו בפי המקומיים, נחשב לאבי האומה. חלומו הגדול היה להגיע לשלטון עצמאי. הוא הצליח לגרש את הצרפתים ולהקים את הרפובליקה הדמוקרטית בחלקה הצפוני של המדינה. הוא היה אדם צנוע וביקש שלאחר מותו ישרפו את גופתו ויחלקו את העפר בשלוש גבעות: בצפון, במרכז ובדרום. אך, במאוזוליאום חנוטה דמותו של הו צ’י מין ומוצגת לראווה. אין לדעת האם זו דמות שעווה, או האיש עצמו. ביציאה מהאתר ממוקמת חנות המוזיאון, חנות ווייטנאמית אופיינית! להמשיך לקרוא דברים שרואים רק בווייטנאם ובשבילם כדאי לבקר בה

תאילנד – שילוב בין עתיד לעבר

Floating market

בתאילנד, המשלבת בין העבר לבין העתיד, נושא השווקים הוא אחד הדברים המדהימים. אפשר לחשוב שתאילנד היא כולה שוק. בבוקר הרחובות נקיים, מדרכות לא אחידות, אפורות ורותחות, ובערב, כמו במטה קסמים, לאורך קילומטרים על גבי קילומטרים, משני צדי הכביש, מסודרים להם דוכנים ועליהם פרושה לראווה הסחורה. תארו לעצמכם עשרות מחרוזות חרוזים – כל לילה לארוז אותן וכל ערב לסדר אותן מחדש, בלתי נתפס. בדוכנים אפשר למצוא הכול: בגדים, תמרוקים, נעליים, חגורות, תיקים, צעיפים, אוכל שמבושל במקום, שתיה לסוגיה ואפילו שיקים שנרקחים במקום.

להמשיך לקרוא תאילנד – שילוב בין עתיד לעבר

האם עתידו של הספר ככלי קריאה נחרץ, או שיש לו עתיד?

מכשיר הקינדל של אמזון - כלי הקריאה המודרנימזה שנים מאיימים עלינו שגורלו של הספר נחרץ והוא עתיד להיעלם מהעולם. בעידן האלקטרוני של היום האנשים קוראים בעזרת הכלים האלקטרוניים. ישנם הכלים הכלליים שנמצאים אתנו כל היום, כמו הטלפון, שאצל רבים משמש גם לקריאת חדשות ומאמרים. ישנם הכלים הייעודיים, שמטרתם הראשונית הוא לשמש כ”ספר אלקטרוני”, לדוגמה ה”קינדל” של חברת אמזון או ה”נוק” של חברת ברנס ונובל. תלמידים קוראים היום את ספרי הלימוד ממסך המחשב וגם ספרי האקדמיה נקראים מהמסך. לאחרונה הופיעו ספרים שאינם מצריכים קריאה כלל, הספרים הקוליים, לדוגמה, מספרי האוניברסיטה הפתוחה. אז הספר לא מת, רק אמצעי הקריאה השתנו. במקום מהנייר, מהדף, אנחנו קוראים מהמסך. להמשיך לקרוא האם עתידו של הספר ככלי קריאה נחרץ, או שיש לו עתיד?

איך להכין את התלמידים למחר – מהי המיומנות החשובה ביותר?

העולם על פי אסימוב - רובוטיםבית הספר איננו מכין את התלמידים להתמודד עם העולם של המחר! מי לא שמע את הטענה הפופוליסטית הזו? חזור והשקם טוענים כלפי בית הספר כי הוא מלמד את התחומים והנושאים של העבר. שר החינוך טוען שמתמטיקה היא חזות הכול. ואילו, אחרים, טוענים שלימודים בכלל אינם המפתח לעתיד. בבקשה דוגמאות: ביל גייטס, מיסד מיקרוסופט חברת התוכנה הגדולה, נשר מאוניברסיטת הרווארד בשנה הראשונה; מרק צוקרברג נשאר “רשום” באוניברסיטת הרווארד, אך עסק בענייניו האישיים ולא סיים אותה; דוד עזריאלי הישראלי עזב את לימודיו בטכניון, אם כי מאילוצים חיצוניים (מלחמת העצמאות), והרשימה ארוכה. להמשיך לקרוא איך להכין את התלמידים למחר – מהי המיומנות החשובה ביותר?

מרטין לותר קינג, הגיבור ההיסטורי ב”מוזיאון זכויות האדם” בממפיס

Martin Luther King in Washingtonכתלמידה, אף פעם לא אהבתי היסטוריה. יתכן והדבר נובע מהזיכרון הבעייתי שממנו אני סובלת, כדי לזכור אני צריכה להתאמץ. תמיד מצאתי לי צידוקים למה אני לא צריכה לזכור (כדי לא להתאמץ, ברוך). לדוגמה: מה אכפת לי מה קרה בעבר? בטח היו מלחמות ומלא אנשים מתו. אז למה אני צריכה לזכור את זה? לדעת שמות של מקומות של פעם? של תאריכים? אני בטוחה שגם היום תלמידים רבים שואלים את עצמם את השאלות הללו. והאמת היא שבלימודי ההיסטוריה לא הרבה השתנה, גם אם יש לנו תוכנות שעוזרות לחקור אישים ואירועים (בסיסי נתונים) וגם אם יש לנו אטלס היסטורי דיגיטלי שיכול לעזור בהבנת המרחב, עדיין צריך לזכור המון!.

להמשיך לקרוא מרטין לותר קינג, הגיבור ההיסטורי ב”מוזיאון זכויות האדם” בממפיס

Yes, we can – האם נצליח לאחד ולהבטיח חיי בטחון למשפחה?

תמונה של משפחת אדיסון ומנהל בית הספרלעתים אנחנו לא מסכימים עם החלטות של הממשלה, של ההורים, של הבוסית, של הילדים, אבל חוץ מאשר לשנות את ההצבעה פעם בכמה שנים (במקרה של הממשלה), או לקטר (על הבוסית), או לנסות להתווכח (עם ההורים או הילדים) אין לנו הרבה מה לעשות ולכן אנחנו מושכים כתף, מתעלמים וממשיכים הלאה. אני רוצה לשתף אתכם במעשה עוולה, שאותו אנחנו כן יכולים לתקן במעט. להמשיך לקרוא Yes, we can – האם נצליח לאחד ולהבטיח חיי בטחון למשפחה?

למה אנחנו כל כך לחוצים בזמן ומרגישים חסרי אנרגיה?

חוסר אנרגיהלפעמים אנחנו חשים ללא אנרגיה. אנחנו לא רוצים לדבר עם אף אחד, אנחנו לא רוצים לקרוא ולא רוצים לראות או לשמוע שום דבר. התחושה הכללית היא כאילו נשארנו קליפה. אף אחד לא גר בפנים. כאילו שמנו שלט: “יצאנו לחופשה.” מי לא זוכרת איך קמה מהמיטה אחרי מחלה טובה והרגישה שאין לה כוח להתמודד עם שום דבר, רק תעזבו אותה בשקט, באמא’שלה. בדרך כלל חוסר האנרגיה בא לאחר התמודדות עם אירועים קשים או מחלות. אבל, לאחרונה אני מרגישה כך בסופו של כל יום. שלא לדבר כמה מהר מגיע סופו של היום! להמשיך לקרוא למה אנחנו כל כך לחוצים בזמן ומרגישים חסרי אנרגיה?

האם כולנו “נשים קטנות?” או אולי הן לא היו קטנות באמת?

נשים קטנותהחודש מציינים מאה וחמישים שנים לפרסום ספרה של לואיזה מיי אלקוט “נשים קטנות”. לאור קמפיין “me too#” שהתחיל לפני שנה וממשיך גם היום, למרות תגובות הנגד מגברים ונשים כאחת, נשאלת השאלה האם אנחנו הנשים עדיין אותן “נשים קטנות?” להמשיך לקרוא האם כולנו “נשים קטנות?” או אולי הן לא היו קטנות באמת?