היעילות של שוק התקשורת התחרותי

אוטוסטרדת האינטרנטבוקר אחד בהיר, חם ולח, קם הבן-אדם, ומגלה שהאינטרנט שלו, שהיה סוס דוהר הפך להיות עגלה זוחלת. כל מספר שניות יש ניתוק, המהירות – לא קיימת, במילה אחת – מחריד. עושה הבן – האדם בדיקת מהירות ומגלה שהמהירות היא 0.3 מגהבייט. (ברוך, ב- Wi-Fi מהירות 30 זה סביר) אי אפשר לעבוד! מחליט הבן-אדם לעשות מעשה. מתקשר להוט, זוכה למענה די מהר (הפתעה טובה, ברוך) ונותן מנה טובה למוקדנית על המהירות, הניתוקים, החום ועל החיים בכלל. להמשיך לקרוא היעילות של שוק התקשורת התחרותי

החדר הכי חשוב בבית – נושא קליל לימים לוהטים

נשים בשמלות קרינולינותכשאנחנו קוראים ספר, צופים בהצגה, בתכנית טלוויזיה ואפילו בסרט, אף אחד מהגיבורים או השחקנים לא הולך לשירותים. הפעם הראשונה שתשומת לבי הופנתה לנושא הייתה בביתה של הנסיכה דיאנה בארמון קנסינגטון שבלונדון. באחד מהביקורים שלנו בלונדון הגענו לארמון שבו תערוכה הממחישה את חיי האצולה הבריטית במאה ה- 18. בכל חדר קבל את פנינו מדריך אחר והסביר למה שימש החדר בחיי היום-יום של משפחת המלוכה. להמשיך לקרוא החדר הכי חשוב בבית – נושא קליל לימים לוהטים

פשוטי העם והלורדים (או משרתים ואדונים)


House_of_Commonsביום שבת בבוקר, עם הקפה של ארוחת הבוקר (כן ברוך, בשביל הבריאות חייבים לאכול ארוחת בוקר) אני קוראת את “7 לילות” ומחפשת לאיזה אירוע כדאי ללכת השבוע. לפחות פעם בשבוע אני משתדלת ללכת לאירוע תרבותי. כל הליכה לשם הנאה ולא לסידורים, לעבודה, לרופא או למרפאה (לא ברוך, ביקור במס הכנסה לא נחשב, גם אם החזירו לך כסף) נחשבת.  
להמשיך לקרוא פשוטי העם והלורדים (או משרתים ואדונים)

החלום ושברו

Omayra Sanchezבשנותיו האחרונות אמר אבי, שזכה לעבור את גיל 90, “לא זו הארץ שהתכוונו להקים לכם”. הורי לא ברחו מאירופה, הם הגיעו כחלוצים, “לבנות ולהיבנות בה”. אכזבתו מהמתרחש בארץ היתה גדולה והוא לא חדל מלדבר על החלום ושברו. אני, שהייתי כל כך עסוקה בלהתמודד עם גידול הילדים, גידול ההורים, העבודה התובענית, ואפילו מעט ספורט שהצלחתי לדחוס ללו”ז העמוס (באולינג מישהו?), לא כל כך הבנתי למה הוא מתכוון ולא היה לי זמן להשקיע מחשבה בדבריו.  להמשיך לקרוא החלום ושברו

האשה ששנתה את חיי הנשים

Shnirer_tombהמדריכה שליוותה אותנו היתה פולניה קתולית שלומדת ומתמחה בלימודי יהדות. היא ספרה לנו שחמותי באה ממשפחה מאוד חרדית, ממש כמו במאה שערים. היא למדה ברשת “בית יעקב“, רשת של בתי ספר יהודיים לבנות בלבד. למרות החרדיות הרבה של המשפחה והיותה נצר לרמ”א (על כך בפעם אחרת) היא היתה משפחה פרקטית, שהעריכה השכלה (שלא לדבר על חמותי שהיתה ידענית ועקשנית וחפשה מידע ואגרה ידע עד יומה האחרון).  להמשיך לקרוא האשה ששנתה את חיי הנשים

מוסיקה מבית אבא

Red_armyבגחמה של רגע החלטתי להזמין כרטיסים להופעה של “מקהלת הצבא האדום”. המחיר היה יקר למדי, אך גם זה לא ריפה את ידי. פעם, לפני שנים, היינו משתמשים בתרועת החצוצרות והמנגינה של מקהלת הצבא האדום במארש המפורסם שלהם On the March. השיר תורגם לעברית כ”אל הדרך” בביצוע מקהלת הגבעתרון וההפניה למעלה היא לביצוע המשולב של שתי הלהקות). תרועת החצוצרות היתה פותחת את טקסי סיום בית הספר ולצלילי המנגינה עצמה היו הילדים צועדים ועולים על הבמה לגאוות הוריהם. הצלילים הללו היו מאוד אהובים עלי והם מלווים אותי גם היום (בחדר כושר כשהם נותנים לי את הקצב להליכון).  להמשיך לקרוא מוסיקה מבית אבא

המסע בעקבות . . . (חלק א’)

yardמזג האוויר בשבוע שעבר (שישי-שבת חמסין מטורף ויום ראשון – מיני הוריקן, או אולי צריך לקרוא לזה ציקלון? טייפון?) הזכיר לי את מזג האויר שקבל את פנינו בפולין. ביומיים הראשונים היה חמסין של 35 מעלות, שמאוד נדיר בפולין, ואחר כך ירד גשם. בפולין הקיץ היה מאוד חם (שינויים במזג האויר אמרנו?) כשהטמפרטורות הן כל כך גבוהות אני אישית מעדיפה להיות בישראל, מקסימום ארה”ב. באירופה לא חושבים שחודשיים של קיץ וחום מטורף מצדיקים מזגן. הכי הרבה ניתן לפגוש שם מאווררים משנות השישים שלנו. וכמובן שהמחשבה על פולין הזכירה לי שעדיין לא כתבתי על המסע שלנו בפולין.

להמשיך לקרוא המסע בעקבות . . . (חלק א’)

מה שהחום גורם לנו לעשות . . .

Pragha-Krarowלא יכולתי לסבול יותר את החום וחלמתי על אירופה הקרירה. פראג נראתה לי מה זה מתאימה! מזג האוויר קריר בתחילת ספטמבר אבל לא קפוא, ואנחנו לא הספקנו לראות את העיר. כשהיינו שם לפני שנים בחודש יוני, היה חמסין של 40 מעלות. זקני פראג לא זכרו כזה מזה 60 שנה, ואי אפשר היה ללכת ברחובות. אז בספטמבר – יהיה נהדר. וחוץ מזה, מפראג נקפוץ לקרקוב, שאותה לא ראיתי כלל, כי רק אני מכל משפחתי הקטנה לא עשיתי את המסע לפולין. להמשיך לקרוא מה שהחום גורם לנו לעשות . . .

הראשון בספטמבר

New year1כל שנה, כשהתחילה שנת הלימודים, בראשון בספטמבר, היתה לי הרגשה של ראש השנה, של הזדמנות להתחלה חדשה, גם כשראש השנה עצמו חל בסוף ספטמבר. יש משהו בתאריך המדוייק והקבוע הזה. האמת היא שראש השנה עצמו חל גם הוא בתאריך קבוע – א’ בתשרי כמובן. אבל רובנו חיים היום לפי לוח השנה הלועזי ולפיו – אין לראש השנה תאריך קבוע. להמשיך לקרוא הראשון בספטמבר

שני סיפורים בשבוע

masksבשבוע האחרון ראינו סרט אחד והצגה אחת. הרבה תרבות לכל הדעות. שתי היצירות מספרות סיפור. לא סיפור ארוך, לא סיפור מסובך, אלא סיפור קטן, עם מעט דמויות, הנמצאות במעט מקומות. דווקא ה”קטן” הזה מאפשר להתרכז בסיפור עצמו ולא גוזל את תשומת הלב מהדמויות ומהאירועים שעוברים עליהם. להמשיך לקרוא שני סיפורים בשבוע