קטגוריה: מסעות

אין לסינגפור אוצרות טבע או נופים מיוחדים אז הם פנו אל הטכנולוגיה. המבנה הייחודי ביותר בסינגפור הוא קומפלקס ה”מרינה ביי סנדס“, שמהווה אבן שואבת לתיירים. אבל הוא רק הפתיח לאזור. מאחוריו מצוי אזור המכונה “Gardens by the Bay“, ובעברית “גנים ליד המפרץ”. המקום הוא גן בוטני ענק ובתוכו אזורים שונים. האזור הבוטני המרכזי נמצא ב- Flower Dome. כיפה ענקית, סגורה, כמובן שהיא ממוזגת ויש בה מספר קומות ספירליות ובהן צמחייה האופיינית לאזור. לידה שוכן ה- Cloud Forest, שגם הוא כיפה ענקית וממוזגת, המדמה יער גשם. בתוכה “הר ענק”, שממנו יורדים מפלים וזרמי אדים קרים. גם הוא, כמובן ממוזג, ורעש המים והלחות גבוהים מאוד. בחלקו העליון יש גשר, המאפשר לראות את הצמחייה מלמעלה למטה (כפי שרואים בתמונה).

להמשיך לקרוא אין לסינגפור אוצרות טבע אז הם פנו אל הטכנולוגיה

אף אחד לא שוכח את תכניתו של חיים הכט “בין כרכור לסינגפור.” לא בגלל שכרכור היא מושבה, אלא בגלל שסינגפור נראתה כל כך טוב בתכנית שתפסנו את הראש ושאלנו למה זה למה זה לא יכול להיות גם אצלנו. התכנית בהחלט העלתה את המודעות הישראלית לאי-מדינה הזה, אך מעטים יודעים עד כמה עזרה ישראל לסינגפור להגיע לכך. נהג המונית שפגשנו באחת מנסיעותינו, שאל אותנו מהיכן אנחנו. כשענינו שמישראל הוא יצא מגדרו. “הייתי שם,” אמר,  “איזו ארץ נהדרת. לפני הרבה שנים, בסיני, התאמנו שם במשך שנה עם הצבא הישראלי.” הוא זכר הרבה דברים משהותו והספיק לבקר בכל הארץ. הסתבר, שכשנפרדה סינגפור ממלזיה, שאליה הייתה קשורה, והכריזה על עצמאות, חיפשה מי מעמי העולם מוכן לאמן את הצבא שלה. היחידה שהסכימה הייתה ישראל. מאז שומרת סינגפור נקודה חמה בלב לישראל.

להמשיך לקרוא סינגפור, גורדי השחקים והקשר לישראל

שירותי התיירות האינטרנטיים עוברים שינוי. פעם היה מאוד פשוט להזמין מלון – באתר של הוטלס או של אחת מחברות התיירות הגדולות, אקספדיה (שעליה כבר כתבתי), פרייסליין וכאלה. אבל בינתיים, כל רשת מלונות גדולה פתחה אתר והיא מפעילה “מועדון נאמנות”, בדומה למועדון “הנוסע המתמיד”, שבו הצרכן מקבל נקודות על כל שהייה ובעזרתן ניתן לקבל הנחות, לילות חינם או פינוק אחר. שיטת הנקודות יוצרת נאמנות של הצרכן לרשת, כיוון שעליו להגיע למספר מינימום של נקודות כדי לקבל את ההטבות. אותה השיטה עובדת גם בחברת הוטלס הגדולה. על כל 10 לילות שהוזמנו דרכה מקבלים לילה אחד חינם בעלות ממוצעת של עשרת הלילות. אני מעידה בזאת שהשיטה עובדת וכבר ניצלתי 3 ימי בונוס כאלה.

להמשיך לקרוא הנוסע המתמיד ומועדוני הלקוחות

ספריות וחנויות ספרים, חדשות, עתיקות, ובעלות עיצוב ייחודי, היו ההפתעה הגדולה של פורטוגל. הכמות והאיכות שלהם מתחרה בכמות הקונדיטוריות, מאפיות ובתי קפה. בעידן הדיגיטלי, בו נסגרות חנויות רבות בעולם, כמות הספריות וחנויות הספרים בפורטוגל היה מדהים. לא הספרים עצמם הם המושכים את תשומת הלב, אלא דווקא החללים הייחודיים שבהם הם נמצאים. בפורטו, לדוגמה, חנות הספרים Livraria Lello מומלצת בספרי התיירות כאתר חובה, ולכן קבוצות של תיירים ומטיילים עצמאיים צובאים על דלתותיה. העומס כה רב עד שהחלו לגבות דמי כניסה למקום כדי לווסת את מספר האנשים שיכולים להיות בחנות בזמן מסוים.

להמשיך לקרוא ספריות וחנויות ספרים בפורטוגל – בעידן הדיגיטלי

כשגיליתי באוטווה, שלמרות ש”עונת התיירות” בהגדרתה הרשמית הסתיימה, אבל יש בה המון תיירים, חשבתי שאולי בעצם אין יותר “עונת תיירות”. אנשים מטיילים לאורך כל השנה. הגשם, ובוודאי השלג, אינם מרתיעים עוד. לכן, החלטתי לממש חלום ישן שלי. בשנת 1998 התקיימה בליסבון תערוכת אקספו גדולה. לא היה לי מושג איזו תערוכה זו, אבל האפשרות, לטייל בין ביתנים ולראות דברים חדשים, קסמה לי מאוד וניסיתי לראות אם ביקור בתערוכה הוא בכלל אפשרות. גיליתי שאין טיסות ישירות לליסבון ועלויות הכניסה לתערוכה מאוד גבוהות. למרות שזנחתי את הרעיון נשארה בליבי פינה חמה לעיר ליסבון.

להמשיך לקרוא בלי טיסות ישירות וגם לא ב”עונת התיירות”

היצע המלונות בימינו מתחלק ל”מלונות בוטיק” ול”מלונות תעשייתיים“. בעבר היו המלונות מסווגים על ידי כוכבים ומחירים; ככל שמלון היה בעל יותר כוכבים הוא גבה יותר כסף והחשיב את עצמו כיוקרתי יותר. עם הפריחה בתיירות החלו הרשתות הגדולות להציע גם מלונות בוטיק, תחת מותגים שונים. לדוגמה, רשת היאט הפכה להיות “העולם של היאט” ויש לה מלונות תעשייתיים רגילים, אך גם מלונות בוטיק: יוקרה, פרימיום, בריאות, לייף סטייל וכד’. מעבר לנושא הכוכבים והמחיר (חשוב, ברוך, חשוב) צריך לקחת בחשבון גם את השירותים הניתנים (חינם או בתשלום) במלונות, את המיקום וגם את הסוג.

להמשיך לקרוא “מלונות בוטיק” מעוצבים ומפנקים לעומת “מלונות תעשייתיים”

קנדה היא “מדינת-מקלט” מבחירה. כך הגיעו אליה היהודים בתחילת המאה ה- 20 וכך היא מקבלת בסבר פנים יפות, גם היום, את פני הפליטים המוסלמים והאפריקאים. אנחנו בחרנו בה כ”מדינת-מקלט” מ”חום יולי-אוגוסט”. כדרכי, הכנתי תכנית מפורטת לפי ערים, ימים, שעות ומקומות; יחד עם זאת, התכנית גמישה וניתן להוסיף לה או לגרוע ממנה לפי הזמן שעומד לרשותנו, ולאור המציאות בשטח (ולא במפות של גוגל, ברוך). נחתנו לעת ערב בטורונטו, וכהרגלנו אספנו את הרכב, אכלנו ארוחת ערב, וישנו בשדה התעופה. רק בבוקר יצאנו לדרך. (מי שרוצה תכנית מוכנה מוזמן לכתוב)

להמשיך לקרוא קנדה כ”מדינת-מקלט” מ”חום יולי-אוגוסט”

גם בספטמבר השנה חיפשנו מקום ל”נוח” בו מחום יולי-אוגוסט בדרכנו למשפחה שבארה”ב. לנוח במרכאות, כי הכוונה לטייל כמובן, ולא לשכב בטן-גב, והדגש הוא על מזג האוויר הקריר. כיוון שאנו מנצלים כל נסיעה כדי לתור מעט את העולם, חשבתי בתחילה לנצל את הקרירות ולהגיע למדינות הדרום בארה”ב. על הדרך שלנו למדינות הדרום ניכתב השיר: “הדרך ארוכה היא ורבה”. זמן רב אנחנו מתכננים להגיע למדינות הדרומיות, שבהן ניתן ליהנות קצת ממוסיקת קאונטרי וג’ז ומהאוכל הדרומי המיוחד, שהוא שילוב של המטבח הצרפתי, האפריקאי והמקסיקני.

להמשיך לקרוא מקום ל”נוח” בו מחום יולי-אוגוסט – שלכת אדומה

ככל שאדם מתבגר כך מספר ההתרגשויות של “הפעם הראשונה” הולך וקטן. כשאנו צעירים יש המון התחלות חדשות, המלוות בהתרגשות של הסביבה וגם קצת שלנו: ההתהפכות הראשונה (ברוך, הילד גאון!), השן הראשונה (אבל הרופא אמר שאין חום), הצעד הראשון (חייבים נעליים), היום הראשון של הגן, היום הראשון בבית הספר (שלום כיתה א’), החבר הראשון, והרשימה אין-סופית. אבל ככל שאדם מתבגר, הוא כבר ראה הרבה ועשה הרבה וחוויית “הפעם הראשונה” הופכת להיות נדירה בחייו. להמשיך לקרוא על חוויית ההתרגשות של הפעם הראשונה