שרה שנירר הקדימה את זמנה ושינתה את חיי הנשים היהודיות באירופה ובעולם. היא הבינה את עמדת הנחיתות החברתית שבה הושמה האישה היהודיה עוד לפני שהמונח פמיניזם נטבע. היא הקימה בקרקוב את רשת בתי הספר החרדית “בית יעקב” בשנת 1918. המדריכה שליוותה אותנו בביקורנו בקרקוב היתה פולניה קתולית שלומדת ומתמחה בלימודי יהדות, אך היא ספרה בגאווה רבה על בתי הספר של “בית יעקב“, רשת של בתי ספר יהודיים לבנות בלבד. בזכות רשת זו נשמר הציביון היהודי של הקהילה כולה. להמשיך לקרוא האשה ששינתה את חיי הנשים – שרה שנירר
קטגוריה: מסעות
טיפים וטריקים והמלצות לתיירות ומסעות וגם המקומות היותר מיוחדים בהם היינו.
המחיר היקר של הטיסות הזולות והמהירות
באינטרנט ניתן למצוא טיסות זולות ומהירות, שזמן ההמתנה בשדה התעופה בחניית ביניים הוא פחות משעה וחצי. החלטתי למצוא דיל, חבילת טיסות ובית מלון, ולנפוש שבוע באירופה. בסתיו ובאביב כדאי לנסוע למקומות חמים מאוד או קרים מאוד: אם בקיץ – חם מאוד, בחורף – קר מאוד אז בעונות המעבר זה לא חם מדי וגם לא קר מדי! נוסעים לשבוע ימים. הדילים הזולים כוללים טיסות לא ישירות. יש עצירה באחת מהבירות האחרות של אירופה. “רעיון יפה” חשבתי, “קוטע את הטיסה ומקל על הישיבה הארוכה”. בחרנו בדיל של שבעה לילות במלון Atlantico שנמצא ברחוב המרכזי של מדריד וב- Trip Adviser היה במקום השישי. את הדרך למדריד נעשה דרך רומא ובחזרה – דרך פריז. את ההזמנה עשינו באתר אקספדיה, שנחשב לאתר זול ואמין. להמשיך לקרוא המחיר היקר של הטיסות הזולות והמהירות
ספריות וחנויות ספרים בפורטוגל – בעידן הדיגיטלי
ספריות וחנויות ספרים, מודרניות, עתיקות, ובעלות עיצוב ייחודי, היו ההפתעה הגדולה של פורטוגל. הכמות והאיכות שלהם מתחרה בכמות הקונדיטוריות, מאפיות ובתי קפה. בעידן הדיגיטלי, בו נסגרות חנויות רבות בעולם, כמות הספריות וחנויות הספרים בפורטוגל היה מדהים. לא הספרים עצמם הם המושכים את תשומת הלב, אלא דווקא החללים הייחודיים שבהם הם נמצאים. בפורטו, לדוגמה, חנות הספרים Livraria Lello היא שם דבר בעולם, מומלצת בספרי התיירות כאתר חובה. קבוצות של תיירים ומטיילים עצמאיים צובאים על דלתותיה. העומס כה רב עד שהחלו לגבות דמי כניסה למקום כדי לווסת את מספר האנשים שיכולים להיות בחנות בזמן מסוים.
פסיכולוגיה לא בגרוש – איך השתמשו הנאצים בפסיכולוגיה
הייתי ילדה קטנה כשהחלו להגיע האנשים המוזרים עם המספרים הכחולים על היד. אנשים התלחשו, הצביעו עליהם עם האצבע וניהלו ויכוחים, שלא ממש הבנתי. הרחובות התמלאו אנשים שהיו ממלמלים לעצמם במקרה הטוב, או צועקים בכל מני שפות ומבהילים אותנו, הילדים. ההורים אמרו שהם לא מסוכנים אלא מסכנים, שברו אותם במחנות. בבית הספר למדו אותנו על השואה, על הגזרות דברו מעט. אמרו “שלא הלכו כצאן לטבח“. לא ממש הבנו. משבגרתי, והדיון על השואה הפך להיות פומבי ולפעמים אפילו קולני, הבנתי למה בדיוק התכוונו ועל מה התווכחו המבוגרים. המפגש עם ברלין הציג לנו את התחכום הרב שבו התנהלו הנאצים בשנים שבהם היו בשלטון, עוד לפני המלחמה ובזמן כיבושן של מדינות שלמות. הבנתי פתאום איך יכול ארגון קיצוני לעלות לשלטון בצורה דמוקרטית ולאט-לאט להפוך את הדמוקרטיה לדיקטטורה. להמשיך לקרוא פסיכולוגיה לא בגרוש – איך השתמשו הנאצים בפסיכולוגיה
חניית ביניים – חברות תעופה עם מודעות או נוסעים עם תושייה
חניית ביניים קצרה עלולה להפוך להיות מאוווווווד ארוכה, כפי שכתבתי בפוסט על שדות תעופה עם עצירות ביניים. אבל אני, כידוע, תלמידה טובה והתנסות אישית היא המורה הכי טובה. לכן, קניתי את כרטיסי הטיסה דרך החברה עצמה ולא על ידי סוכנות נסיעות. לא זאת אלא שהגדלתי לעשות, וכיוון שלא היו טיסות ישירות, הזמתי את שתי הטיסות אצל אותה החברה. טסתי משיקגו לתל אביב עם בריטיש איירוויז, כשחניית הביניים בלונדון. לשמחתתי לא היה כל איחור ובשעה היעודה כולם ישובים במטוס, תאי המטען סגורים, הקברניט מודיע שאנחנו נעמוד בלוח הזמנים ואנחנו מוכנים לזינוק. אבל, המטוס אינו ממריא . . .
להמשיך לקרוא חניית ביניים – חברות תעופה עם מודעות או נוסעים עם תושייה
טיסות בימי קורונה – לטוס או לא לטוס?
“אין טיסות,” הכריז קריין הטלוויזיה בחודש מרץ, בעיצומה של הקורונה, כולן מתבטלות והשמיים סגורים. נשימתי נעתקה מפני ששבוע אחר-כך היינו צריכים לטוס לחו”ל לעזור לבני ולכלתי שעמדה ללדת. הסגר היה באוויר כבר שבועיים אבל לא עלה בדעתי שהוא יתממש, שלא לדבר על פעמיים! היציאה מהבית הוגבלה ל- 100 מטר בלבד ולכן הלחץ על המשלוחים המקוונים הרקיע שחקים (רוצה משלוח מהסופר לשבוע הבא? ברוך) כמובן שביטלתי את הטיסה וחברת הטיסות העבירה מיד את הכסף חזרה לחשבוני. ברוך שיחיה, אמר לי מיד, זה הולך לקחת הרבה זמן! להמשיך לקרוא טיסות בימי קורונה – לטוס או לא לטוס?
בין ברלין לקרקוב – הדימיון בהיסטוריה היהודית וגם בשימור הזיכרון
זמן קריאה משוער: 5 דק’
כל שנה בסתיו היינו נתקפים ברצון עז לטייל כדי להינות מהקרירות שמקדימה באירופה ובארה”ב (לעומת החום והחמסינים שלנו). וכך, מבלי להתכוון, שנה אחת היינו בסתיו בברלין ושנה לאחר מכן – בקרקוב. שתי ערים עתיקות באירופה, שהיו/שהן גם ערי בירה. קרקוב היתה עיר הבירה של פולין עד 1596 וברלין הפכה לעיר הבירה בשנת 1700. גם לקרקוב וגם לברלין הוזמנו היהודים על ידי השליטים על מנת לפתח את הערים ואת המסחר; פרידריך וילהלם הזמין ב-1671 חמישים משפחות יהודיות מאוסטריה שקיבלו בתים בברלין, בדיוק כפי שעשה מלך פולין קזי’מייז השלישי, שהקים את הרובע יהודי בשנת 1335 (בזכות אסתר, שהיתה המאהבת היהודיה שלו – נשמע מוכר?), שאליו הגיעו יהודים מכל קצוות אירופה, ובו אף קבלו אוטונומיה דתית. להמשיך לקרוא בין ברלין לקרקוב – הדימיון בהיסטוריה היהודית וגם בשימור הזיכרון
מקום ל”נוח” בו מחום יולי-אוגוסט – שלכת אדומה
גם בספטמבר השנה חיפשנו מקום ל”נוח” בו מחום יולי-אוגוסט בדרכנו למשפחה שבארה”ב. לנוח במרכאות, כי הכוונה לטייל כמובן, ולא לשכב בטן-גב, והדגש הוא על מזג האוויר הקריר. כיוון שאנו מנצלים כל נסיעה כדי לתור מעט את העולם, חשבתי בתחילה לנצל את הקרירות ולהגיע למדינות הדרום בארה”ב. על הדרך שלנו למדינות הדרום ניכתב השיר: “הדרך ארוכה היא ורבה”. זמן רב אנחנו מתכננים להגיע למדינות הדרומיות, שבהן ניתן ליהנות קצת ממוסיקת קאונטרי וג’ז ומהאוכל הדרומי המיוחד, שהוא שילוב של המטבח הצרפתי, האפריקאי והמקסיקני.
הנוסע המתמיד ומועדוני הלקוחות
שירותי התיירות האינטרנטיים עוברים שינוי. פעם היה מאוד פשוט להזמין מלון – באתר של הוטלס או של אחת מחברות התיירות הגדולות, אקספדיה (שעליה כבר כתבתי), פרייסליין וכדומה. אבל בינתיים, כל רשת מלונות גדולה פתחה אתר והיא מפעילה “מועדון נאמנות”, בדומה למועדון “הנוסע המתמיד”, שבו הצרכן מקבל נקודות על כל שהייה ובעזרתן ניתן לקבל הנחות, לילות חינם או פינוק אחר. שיטת הנקודות יוצרת נאמנות של הצרכן לרשת, כיוון שעליו להגיע למספר מינימום של נקודות כדי לקבל את ההטבות. אותה השיטה עובדת גם בחברת הוטלס הגדולה. על כל 10 לילות שהוזמנו דרכה מקבלים לילה אחד חינם בעלות ממוצעת של עשרת הלילות. אני מעידה בזאת שהשיטה עובדת וכבר ניצלתי 3 ימי בונוס כאלה.
ווייטנאם – המדינה המשתקמת ולא רק המלחמה
וייטנאם נתפסה במוחי כמדינת מלחמה. תמונות התושבים המבוהלים הבורחים מההפצצות, הג’ונגלים בהם הסתתרו הווייטקונג, אנשי הגרילה, התמונות של הטייסים האמריקאים השבויים, סיפורו של ג’ון מקיין. לכן, המחשבה על ביקור בווייטנאם נראתה לי קצת משונה. מי הולך לבקר במקום כזה? אבל, כשהתחלתי לבדוק את הנושא לעומק, הבנתי שווייטנאם של היום רחוקה מאוד מהדימוי שהשאירה במוחי המלחמה הממושכת (16 שנים, ברוך.) אפילו סנטור מקיין הספיק לחזור לביקור בווייטנאם המשתקמת. להמשיך לקרוא ווייטנאם – המדינה המשתקמת ולא רק המלחמה