“אין טיסות,” הכריז קריין הטלוויזיה בחודש מרץ, בעיצומה של הקורונה, כולן מתבטלות והשמיים סגורים. נשימתי נעתקה מפני ששבוע אחר-כך היינו צריכים לטוס לחו”ל לעזור לבני ולכלתי שעמדה ללדת. הסגר היה באוויר כבר שבועיים אבל לא עלה בדעתי שהוא יתממש, שלא לדבר על פעמיים! היציאה מהבית הוגבלה ל- 100 מטר בלבד ולכן הלחץ על המשלוחים המקוונים הרקיע שחקים (רוצה משלוח מהסופר לשבוע הבא? ברוך) כמובן שביטלתי את הטיסה וחברת הטיסות העבירה מיד את הכסף חזרה לחשבוני. ברוך שיחיה, אמר לי מיד, זה הולך לקחת הרבה זמן! להמשיך לקרוא טיסות בימי קורונה – לטוס או לא לטוס?
קטגוריה: מסעות
טיפים וטריקים והמלצות לתיירות ומסעות וגם המקומות היותר מיוחדים בהם היינו.
בין ברלין לקרקוב – הדימיון בהיסטוריה היהודית וגם בשימור הזיכרון
זמן קריאה משוער: 5 דק’
כל שנה בסתיו היינו נתקפים ברצון עז לטייל כדי להינות מהקרירות שמקדימה באירופה ובארה”ב (לעומת החום והחמסינים שלנו). וכך, מבלי להתכוון, שנה אחת היינו בסתיו בברלין ושנה לאחר מכן – בקרקוב. שתי ערים עתיקות באירופה, שהיו/שהן גם ערי בירה. קרקוב היתה עיר הבירה של פולין עד 1596 וברלין הפכה לעיר הבירה בשנת 1700. גם לקרקוב וגם לברלין הוזמנו היהודים על ידי השליטים על מנת לפתח את הערים ואת המסחר; פרידריך וילהלם הזמין ב-1671 חמישים משפחות יהודיות מאוסטריה שקיבלו בתים בברלין, בדיוק כפי שעשה מלך פולין קזי’מייז השלישי, שהקים את הרובע יהודי בשנת 1335 (בזכות אסתר, שהיתה המאהבת היהודיה שלו – נשמע מוכר?), שאליו הגיעו יהודים מכל קצוות אירופה, ובו אף קבלו אוטונומיה דתית. להמשיך לקרוא בין ברלין לקרקוב – הדימיון בהיסטוריה היהודית וגם בשימור הזיכרון
מקום ל”נוח” בו מחום יולי-אוגוסט – שלכת אדומה
גם בספטמבר השנה חיפשנו מקום ל”נוח” בו מחום יולי-אוגוסט בדרכנו למשפחה שבארה”ב. לנוח במרכאות, כי הכוונה לטייל כמובן, ולא לשכב בטן-גב, והדגש הוא על מזג האוויר הקריר. כיוון שאנו מנצלים כל נסיעה כדי לתור מעט את העולם, חשבתי בתחילה לנצל את הקרירות ולהגיע למדינות הדרום בארה”ב. על הדרך שלנו למדינות הדרום ניכתב השיר: “הדרך ארוכה היא ורבה”. זמן רב אנחנו מתכננים להגיע למדינות הדרומיות, שבהן ניתן ליהנות קצת ממוסיקת קאונטרי וג’ז ומהאוכל הדרומי המיוחד, שהוא שילוב של המטבח הצרפתי, האפריקאי והמקסיקני.
הנוסע המתמיד ומועדוני הלקוחות
שירותי התיירות האינטרנטיים עוברים שינוי. פעם היה מאוד פשוט להזמין מלון – באתר של הוטלס או של אחת מחברות התיירות הגדולות, אקספדיה (שעליה כבר כתבתי), פרייסליין וכדומה. אבל בינתיים, כל רשת מלונות גדולה פתחה אתר והיא מפעילה “מועדון נאמנות”, בדומה למועדון “הנוסע המתמיד”, שבו הצרכן מקבל נקודות על כל שהייה ובעזרתן ניתן לקבל הנחות, לילות חינם או פינוק אחר. שיטת הנקודות יוצרת נאמנות של הצרכן לרשת, כיוון שעליו להגיע למספר מינימום של נקודות כדי לקבל את ההטבות. אותה השיטה עובדת גם בחברת הוטלס הגדולה. על כל 10 לילות שהוזמנו דרכה מקבלים לילה אחד חינם בעלות ממוצעת של עשרת הלילות. אני מעידה בזאת שהשיטה עובדת וכבר ניצלתי 3 ימי בונוס כאלה.
פסיכולוגיה לא בגרוש – איך השתמשו הנאצים בפסיכולוגיה
הייתי ילדה קטנה כשהחלו להגיע האנשים המוזרים עם המספרים הכחולים על היד. אנשים התלחשו, הצביעו עליהם עם האצבע וניהלו ויכוחים, שלא ממש הבנתי. הרחובות התמלאו אנשים שהיו ממלמלים לעצמם במקרה הטוב, או צועקים בכל מני שפות ומבהילים אותנו, הילדים. ההורים אמרו שהם לא מסוכנים אלא מסכנים, שברו אותם במחנות. בבית הספר למדו אותנו על השואה, על הגזרות דברו מעט. אמרו “שלא הלכו כצאן לטבח“. לא ממש הבנו. משבגרתי, והדיון על השואה הפך להיות פומבי ולפעמים אפילו קולני, הבנתי למה בדיוק התכוונו ועל מה התווכחו המבוגרים. המפגש עם ברלין הציג לנו את התחכום הרב שבו התנהלו הנאצים בשנים שבהם היו בשלטון, עוד לפני המלחמה ובזמן כיבושן של מדינות שלמות. הבנתי פתאום איך יכול ארגון קיצוני לעלות לשלטון בצורה דמוקרטית ולאט-לאט להפוך את הדמוקרטיה לדיקטטורה. להמשיך לקרוא פסיכולוגיה לא בגרוש – איך השתמשו הנאצים בפסיכולוגיה
ווייטנאם – המדינה המשתקמת ולא רק המלחמה
וייטנאם נתפסה במוחי כמדינת מלחמה. תמונות התושבים המבוהלים הבורחים מההפצצות, הג’ונגלים בהם הסתתרו הווייטקונג, אנשי הגרילה, התמונות של הטייסים האמריקאים השבויים, סיפורו של ג’ון מקיין. לכן, המחשבה על ביקור בווייטנאם נראתה לי קצת משונה. מי הולך לבקר במקום כזה? אבל, כשהתחלתי לבדוק את הנושא לעומק, הבנתי שווייטנאם של היום רחוקה מאוד מהדימוי שהשאירה במוחי המלחמה הממושכת (16 שנים, ברוך.) אפילו סנטור מקיין הספיק לחזור לביקור בווייטנאם המשתקמת. להמשיך לקרוא ווייטנאם – המדינה המשתקמת ולא רק המלחמה
אין לסינגפור אוצרות טבע אז הם פנו אל הטכנולוגיה
אין לסינגפור אוצרות טבע או נופים מיוחדים אז הם פנו אל הטכנולוגיה. המבנה הייחודי ביותר בסינגפור הוא קומפלקס ה”מרינה ביי סנדס“, שמהווה אבן שואבת לתיירים. אבל הוא רק הפתיח לאזור. מאחוריו מצוי אזור המכונה “Gardens by the Bay“, ובעברית “גנים ליד המפרץ”. המקום הוא גן בוטני ענק ובתוכו אזורים שונים. האזור הבוטני המרכזי נמצא ב- Flower Dome. כיפה ענקית, סגורה, כמובן שהיא ממוזגת ויש בה מספר קומות ספירליות ובהן צמחייה האופיינית לאזור. לידה שוכן ה- Cloud Forest, שגם הוא כיפה ענקית וממוזגת, המדמה יער גשם. בתוכה “הר ענק”, שממנו יורדים מפלים וזרמי אדים קרים. גם הוא, כמובן ממוזג, ורעש המים והלחות גבוהים מאוד. בחלקו העליון יש גשר, המאפשר לראות את הצמחייה מלמעלה למטה (כפי שרואים בתמונה).
להמשיך לקרוא אין לסינגפור אוצרות טבע אז הם פנו אל הטכנולוגיה
זכרון במחלוקת
בברלין עושים רבות כדי להנציח את סבלם של היהודים, את ההסכמה שבשתיקה של האזרחים הגרמנים, ואת הנרצחים עצמם. דוגמה מעניינת ושנויה מאד במחלוקת היא פרוייקט “אבני נגף”. מטרתו של הפרוייקט להנציח את כל היהודים שחיו בברלין לפני השואה, במקומות מגוריהם. האמן הגרמני גונטר דמינג אומר ש”אדם נשכח אך ורק כאשר שמו נשכח” ולכן הוא יוצר מרצפות בשטח של 10 סמ”ר מנחושת, חורט עליהן את השם, תאריך הלידה, ותאריך ונסיבות מותו של קורבן הנאצים ומטמין אותן בין אבני הרחוב בכתובת שבה התגורר, עבד או למד. ניתן למצוא אנדרטאות אישיות אלה ב- 1900 כפרים, עיירות וערים ברחבי גרמניה. להמשיך לקרוא זכרון במחלוקת
המסע בעקבות נהר הסנט. לורנס לקוויבק
בדרך מטורונטו לקוויבק נסענו לאורך הנהר, נהר הסנט. לורנס. הנהר ענק ברוחבו ובאורכו, מימת אונטריו ועד לשפך באוקיינוס האטלנטי לאורך כ- 1,200 ק”מ. הנהר זורם מדרום לכיוון צפון מזרח ומנקז אליו כרבע מעתודות המים המתוקים של כדור הארץ. קנדה עצמה ענקית ולכן היא מחולקת ל- 10 פרובינציות ו- 3 טריטוריות, אך 80% מהתושבים חיים ב- 4 מהפרובינציות: אוטווה, קוויבק, קולומביה הבריטית ואלברטה. אוטווה וקוויבק בצד המזרחי, קולומביה הבריטית ואלברטה בצד המערבי. באמצע ישובים מעטים, בעיקר קרובים לגבול האמריקאי.
סינגפור, גורדי השחקים והקשר לישראל
אף אחד לא שוכח את תכניתו של חיים הכט “בין כרכור לסינגפור.” לא בגלל שכרכור היא מושבה, אלא בגלל שסינגפור נראתה כל כך טוב בתכנית שתפסנו את הראש ושאלנו למה זה למה זה לא יכול להיות גם אצלנו. התכנית בהחלט העלתה את המודעות הישראלית לאי-מדינה הזה, אך מעטים יודעים עד כמה עזרה ישראל לסינגפור להגיע לכך. נהג המונית שפגשנו באחת מנסיעותינו, שאל אותנו מהיכן אנחנו. כשענינו שמישראל הוא יצא מגדרו. “הייתי שם,” אמר, “איזו ארץ נהדרת. לפני הרבה שנים, בסיני, התאמנו שם במשך שנה עם הצבא הישראלי.” הוא זכר הרבה דברים משהותו והספיק לבקר בכל הארץ. הסתבר, שכשנפרדה סינגפור ממלזיה, שאליה הייתה קשורה, והכריזה על עצמאות, חיפשה מי מעמי העולם מוכן לאמן את הצבא שלה. היחידה שהסכימה הייתה ישראל. מאז שומרת סינגפור נקודה חמה בלב לישראל.