החיים הם סיפורים

ישראל היא מדינה של קיבוץ גלויות ולכן יש חשיבות מיוחדת לחופש הביטוי לדעות שונות, כמו  לריבוי השמות השונים שיש למאכלים מסויימים במסגרת חופש הביטוי. דווקא האחדות היהודית באה לידי ביטוי במאכלים זהים בין העדות, למרות השמות השונים, ועם שינויים ותוספות לפי המצוי בארץ ובתרבות שממנה בא. לדוגמה, החמין שכל אשכנזי בטוח שזאת המצאה מזרח אירופאית קיים בכל העדות, אם כי בשמות שונים: הטשולנט הופך להיות “אוסבו” אצל הבוכרים, “הריס” אצל התימנים, או “ביריאני” על ידי יהודי הודו. לביבות חנוכה, הלא הם הלאטקס הפכו לרושטי בשווייץ (עם בייקון ברוך, אלא מה?), אערוק בעירק, עיג’ה בסוריה . . . להמשיך לקרוא חופש הביטוי או חופש הדיכוי

אם אשאל אותך מתי קראת שירה בפעם האחרונה, סביר להניח שהתשובה תהיה שהפעם האחרונה הייתה כשהיית בתיכון, כי צריך, לבגרות. יש אמנם אנשים שקריאת שירה היא המקצוע שלהם, ולחלק מהאנשים היא תחביב. אך, רוב האנשים הרגילים, איך אומרים היום “נורמטיביים,” לא קוראים שירה. כי למי יש זמן? עם כל האינטרנט, ערוצי הטלוויזיה, הוי.או.די., נטפליקס, אמזון ודיסני? אז זהו שזאת טעות! אמנם אנחנו לא קוראים שירה, אבל אנחנו שומעים שירה כי השירה, כמו כמו אמנויות אחרות, שינתה את פניה.תחילתו של השינוי הייתה איטית, כדרכם של שינויים, עד שלא שמנו לב.
להמשיך לקרוא מתי קראת שיר בפעם האחרונה? ומתי שמעת שירה בפעם האחרונה?

זמן קריאה משוער: 3 דקות

דור הולך ודור בא. זוהי דרכו של העולם. כל דור צריך להיות שונה מקודמו ולהשאיר את חותמו. ולכן אנו ממציאים לכל דור שם ייחודי – דור ה-X, דור ה-Y (הוא דור המילניום) וכו’. לדור ה-Y הודיעו שהם באים ל”עולם ללא נייר”, עולם דיגיטלי מהיר ונקי. בינתיים אנו חיים בעולם שמדפיס את עצמו לדעת; הצורך לקרוא כל דבר “בנייר”, לשלוח כל טופס בפקס, לא להסתפק בסריקה או באימייל גורם לכך שצריכת הנייר ממשיכה לעלות. אבל הנבואות הללו ישנות. מה שהתחדש בעולמם של ילידי דור ה-Z, והוא “הצעקה האחרונה”, הוא השימוש ב”נייר דבק,” לסוגיו השונים, כחומר שמחזיק את העולם. להמשיך לקרוא נייר דבק כחומר המדביק את העולם – או הזמניות כמשל

זמן קריאה משוער: 6 דקות

המוח הוא האיבר החשוב ביותר בגופנו וגם האיבר הקסום ביותר. הוא מנהל את מערכות הגוף מצד אחד, ומצד שני אחראי להתנהגות שלנו הנובעת מהמידע החושי שהוא מקבל. הקסם שלו נובע מכך שהוא חבוי. לא ניתן לגשת אליו כדי לבחון אותו. הוא צפון בתוך הגולגולת, המגינה עליו. כעבר חשבו שהלב הוא האיבר החשוב ביותר. עם השנים הבינו שהמוח הוא זה שמנהל את הגוף ולכן, על פי חוק יכולים הרופאים לקבוע את מותו של אדם במידה ומוחו איננו פועל. להמשיך לקרוא המוח והזיכרון – איך לשמר, לשפר ואפילו להציל אותם

זמן קריאה: 5 דק’

זמן יש לכולנו בשפע עכשיו. גם אם הזמן הזה לא ממש בשליטתנו. לא צריך לצאת לקניות – אין איפה. לא צריך ללכת לחדר כושר או להסיע את הילדים לחוגים. הכל סגור. אם מאוד רוצים – יש זום מבלי לזוז מהבית (לפחות חוסכים זמן נסיעה). לי היה זמן גם לפני שהקורונה הפציעה בחיינו. אז למה לא כתבתי בלוג קודם? ולמה אני כותבת עכשיו? כשעבדתי, לא היה לי זמן. אבל כשיצאתי לפנסיה, פחדתי שלא יהיה לי על מה לכתוב, שלא לדבר – את מי זה מעניין? אבל כשראיתי שאני חוזרת על הסיפורים שלי שוב ושוב הבנתי שבלוג מהווה אפשרות לעדכון מרחוק ובזמנו החופשי של המתעדכן, שמירה על קשר עם חברים רבים, עזרה בטיפים לאנשים, וגם – לא צורך כל כך הרבה זמן. אבל הנה מה שחששתי ממנו קרה: אין לי על מה לכתוב! להמשיך לקרוא זמן יש לי עכשיו, אז לאן נעלמו לי המילים?

“המזון הוא הדלק של הגוף,” הסבירו לנו כשהיינו קטנים. כדי שתהיה לגוף אנרגיה, הנוצרת מעיכול המזון, ונהיה בריאים, צריך לאכול. הסבר פשוט וממצה שלא היו עליו עוררין. המזון היה  מה שההורים (האימהות בעיקר, ברוך) הגישו לנו. היה גם המשפט האלמותי: “אם לא תאכל יבוא שוטר.” מה בדיוק יעשה השוטר הושאר לדמיונו של הילד, אבל היה ברור שמזון הוא דבר חשוב. הייתה גם דרישה ברורה לגבי הכמות: “ילד טוב משאיר צלחת ריקה.” הילדים שלי פתרו את כל הבעיות הללו כשזרקו לכלב, שישב מתחת לשולחן, כל מה שלא רצו לאכול או לסיים – אבל הצלחת הייתה ריקה (כאילו שהיה לי אכפת). מכאן, להפיכתו של המזון לנושא מרכזי בחיינו הדרך הייתה קצרה. להמשיך לקרוא מה היא התזונה הבריאה בעולם המודרני הדוגלת במזון טרי?

המורים הם אנשים ש”מקבלים שכר מבלי לעבוד.” אז למה אנשים לא רצים להיות מורים? תחשבו על זה – לקבל כסף ולשבת בבית, או לנפוש על אי טרופי? איך ניתן, לפי ההצהרה שלמעלה, להסביר את העובדה שבארצות רבות יש מחסור במורים? בישראל, המצב חמור עד כדי כך שמורות מגיעות חולות לבית הספר כי אין בנמצא מורים מחליפים. גם את זה קשה להסביר. הרי זאת ממש לא בעיה להחליף את אנשים שכל הזמן נמצאים בחופש. עובדה. תסתכלו רק איך הם מקבלים חודשיים משכורת ולא עושים כלום. ואז בדיוק באים החגים ושוב הם בחופש. ואנחנו מה? יש לנו שבועיים וגם אותם אנחנו לא מצליחים לממש כי יש כל כך הרבה עבודה. תחשבו על מנכ”ל משרד האוצר הפורש המסכן, כמה הוא עובד! 24/7! שפרושו בתרגום לעברית תקנית עשרים וארבע שעות, שבעה ימים בשבוע! מזל שהדתיים לא רואים טלוויזיה אחרת הקואליציה הייתה מתפרקת. עבודה בשבת! להמשיך לקרוא המורים, או למה אנשים לא רוצים לקבל שכר מבלי לעבוד?