ה”שקרים הלבנים” של פעם הפכו להיות השקרים והכזבים של היום

איור של השקרים הלבנים של פעם מן המפורסמות הוא שאצל הפולנים הכבוד מעל לכל, לא רק הכבוד העצמי, אלא גם כבודו של הזולת. לכן, גם אם התספורת החדשה של החברה הכי-טובה הייתה איומה ונוראה, שלא לומר מכוערת, היינו אומרים לה כמה היא מחמיאה לצבע העיניים, למבנה הפנים, לבוהק של השיניים, כיד הדמיון הטובה עלינו. כי מה יכולנו להגיד? שזה מכוער? הייתה אפשרות שהיא תדביק את השיער בחזרה? רק עוגמת נפש יכולנו לגרום ומזה ניסינו להימנע. “שקרים לבנים” קראו להם והצידוק שניתן לשימוש ב”שקר הלבן” הוא צידוק ערכי, ולכן זימן דיון ערכי, שבדק מה יותר חשוב – האמת, שעלולה להיות פוגענית, או התחושה והמצב הנפשי של מי שלו משקרים. להמשיך לקרוא ה”שקרים הלבנים” של פעם הפכו להיות השקרים והכזבים של היום

עבודת יד או קונפקציה – זאת השאלה

dressmaker modelמי לא זוכר את “יום תופרת”, שהיה נהוג לפני שנים, כשהתופרת הייתה באה הביתה והבגדים נתפרו בהתאמה אישית ובעבודת יד? קודם היה צריך ללכת לקנות בדים; היקרים היו ברחוב דיזנגוף, והזולים היו ברחוב נחלת בנימין (חלק מהחנויות עדיין קיים). היינו קונים את כל הבדים וחוזרים הביתה בידיים עמוסות. אמא הייתה מתקשרת  לתופרת וקובעת “יום”. התופרת הייתה מתייצבת בבוקר, אמא הייתה מכינה לה ארוחת בוקר, מראה לה את הבדים ומסבירה לה מה כל בד אמור להיות. לקראת שעות אחר הצהריים היה הבית מלא בחוטים ובפיסות בד קטנות, והבדים עצמם הפכו, ב”אורח פלא” להיות בגדים. להמשיך לקרוא עבודת יד או קונפקציה – זאת השאלה

מי היא התזונה הבריאה בעולם המודרני הדוגלת במזון טרי?

מזון בריא“המזון הוא הדלק של הגוף,” הסבירו לנו כשהיינו קטנים. כדי שתהיה לגוף אנרגיה, הנוצרת מעיכול המזון, ונהיה בריאים, צריך לאכול. הסבר פשוט וממצה שלא היו עליו עוררין. המזון היה  מה שההורים (האימהות בעיקר, ברוך) הגישו לנו. היה גם המשפט האלמותי: “אם לא תאכל יבוא שוטר.” מה בדיוק יעשה השוטר הושאר לדמיונו של הילד, אבל היה ברור שמזון הוא דבר חשוב. הייתה גם דרישה ברורה לגבי הכמות: “ילד טוב משאיר צלחת ריקה.” הילדים שלי פתרו את כל הבעיות הללו כשזרקו לכלב, שישב מתחת לשולחן, כל מה שלא רצו לאכול או לסיים – אבל הצלחת הייתה ריקה (כאילו שהיה לי אכפת). מכאן, להפיכתו של המזון לנושא מרכזי בחיינו הדרך הייתה קצרה. להמשיך לקרוא מי היא התזונה הבריאה בעולם המודרני הדוגלת במזון טרי?

האדם איננו “עץ השדה”, הוא יכול לקום וללכת למקום אחר

לקרוא מכתב? A flowing mailboxהאינטרנט יצר תחרות מטורפת על הזמן שלנו. אני לא מספיקה לקרוא את כל מה שאני רוצה (אימייל, פייסבוק, אנסטגרם) וכבר נופלים דברים חדשים ומסקרנים. אבל, שוב, לא מספיקה וכבר. . .  צריך לבדוק דואר – הרבה עיתונים אלקטרוניים, רובם בחינם וכולם לפי תחומי העניין שלך, מה לא תירשם? אז כל יום נופלים עלי שניים שלושה עיתונים כאלה ובהם רשימות של המוני מאמרים מעניינים. להמשיך לקרוא האדם איננו “עץ השדה”, הוא יכול לקום וללכת למקום אחר

יום השואה הבינלאומי – הזמן הרץ והזכרון הנשכח

Trains to Life – Trains to" Death" - Frank Meisler
Trains to Life – Trains to” Death” – Frank Meisler

כשהתיישבתי לכתוב את הפוסט השבועי ראיתי שבסוף השבוע חל יום השואה הבינלאומי. בישראל לא מייחסים לו חשיבות רבה, שהרי לנו יש את יום השואה שלנו, אך בעולם הוא יום חשוב מאוד. ואכן, באווירה שנוצרה היום, שכל אחד ממציא לעצמו אירועים ומעשים ומנסה להפיץ וגם לשכנע אחרים שכך הם פני הדברים, יש חשיבות עצומה לזיכרון רשמי, המוכר על ידי העולם כולו. זיכרון הבא לציין את אחד ממעשי הרשע הבלתי נתפסים של המאה שעברה. לא רק על העובדות המדומות בא יום זה להתגבר, שהרי כשנקבע עדיין לא היו עובדות מדומות. היו עובדות אמתיות, מגובות בעדויות, מסמכים או ניסויים, והיו – שקרים. חשיבותו של היום כאמצעי הרתעה, להעמיד אנשים על המשמר.

להמשיך לקרוא יום השואה הבינלאומי – הזמן הרץ והזכרון הנשכח

מרטין לותר קינג ב”מוזיאון זכויות האדם” בממפיס

Martin Luther King in Washingtonכתלמידה, אף פעם לא אהבתי היסטוריה. יתכן והדבר נובע מהזיכרון הבעייתי שממנו אני סובלת, כדי לזכור אני צריכה להתאמץ. תמיד מצאתי לי צידוקים למה אני לא צריכה לזכור (כדי לא להתאמץ, ברוך). לדוגמה: מה אכפת לי מה קרה בעבר? בטח היו מלחמות ומלא אנשים מתו. אז למה אני צריכה לזכור את זה? לדעת שמות של מקומות של פעם? של תאריכים? אני בטוחה שגם היום תלמידים רבים שואלים את עצמם את השאלות הללו. והאמת היא שבלימודי ההיסטוריה לא הרבה השתנה, גם אם יש לנו תוכנות שעוזרות לחקור אישים ואירועים (בסיסי נתונים) וגם אם יש לנו אטלס היסטורי דיגיטלי שיכול לעזור בהבנת המרחב, עדיין צריך לזכור המון!.

להמשיך לקרוא מרטין לותר קינג ב”מוזיאון זכויות האדם” בממפיס

אחדות עם ישראל – האם הפכה לפלגנות?

מאזניים ליום הדין - גזר דין אחד לכולפעם היו הדברים ברורים ומוסכמים והעניקו לנו תחושות של קביעות, של בטחון ושל אחדות. למשל, בערב יום כיפור היינו מברכים ב”גמר חתימה טובה”. השנה, הסבירה לי חברה, שיש לומר “חתימה טובה” כי אצלה בעבודה התנהל כבר דיון מה נכון לומר. אבל, אמרתי, ביום כיפור ה’ יושב בדין וחותם בספרים, זאת מהות היום ומהות התפילות והבכי. כן, אמרה, אבל הבנות במשרד דתיות והן יודעות, תבדקי. ברור שבדקתי, ואז גיליתי  שיש שמאריכים את חתימת הספרים עד להושענה רבה! אפילו לגבי היום היחיד בו אחדות ישראל מנצחת, ליצור פלגנות? להמשיך לקרוא אחדות עם ישראל – האם הפכה לפלגנות?

האם דלתות פלסטיק כמו דלתות פנדור הן העתיד?

עומק המשקוף מסומןאם כבר משפצים, מפרקים את המרצפות, אז כדאי גם להחליף את המשקופים. אז לא נחליף גם את הדלתות? נחליף. להכי טובים כמובן. אז הזמנו דלתות פנדור, כי הם הכי טובים לדברי המעצבת, וקבלנו אותן בהמון תשלומים והיינו מאוד מרוצים. אבל לא ממש התעמקנו באיך הדלת בנויה וממה עשוי המשקוף. אנחנו רגילים למשקופים ודלתות מעץ, ואילו המשקופים והדלתות של פנדור עשויים מפלסטיק ומילוי של קל קר וקצף (פולימרים בשפתם המקצועית של המוכרים.) להמשיך לקרוא האם דלתות פלסטיק כמו דלתות פנדור הן העתיד?

חופשת החלומות שלי לפיורדים בסקנדינביה

Swiss view לפעמים חלומות מתגשמים. לא, לא הגעתי לירח, גם לא קבלתי פרס נובל. לא נבחרתי לראשות הממשלה, ואפילו לא שברתי שום שיא אולימפי. אולי כיוון שאלה מעולם לא היו החלומות שלי. כאדם מאוד מעשי החלומות שלי צנועים. אחד מהם קשור לחפץ מהעידן הטרום דיגיטלי, לוח השנה. כל שנה הייתי מחכה בצפייה לראות אילו לוחות שנה יגיעו בערב ראש השנה החדשה. חברות גדולות, סוכני ביטוח, רשתות אופנה ועוד, היו שולחים את היומנים כאמצעי פרסומי. היומנים היו מעוטרים בתמונות אקזוטיות ומרהיבות של אתרים ומקומות מסביב לעולם, כמו הפיורדים בסקנדינביה. להמשיך לקרוא חופשת החלומות שלי לפיורדים בסקנדינביה

אני ממש מצטערת, רוצה לבקש סליחה, לא התכוונתי!

בובת ליצן עצובה רוצה לבקש סליחהאני מצטערת! אני רוצה לבקש סליחה מכל מי שפגעתי בו בכוונה ושלא בכוונה. אני משתדלת שלא לפגוע באנשים בכוונה או שלא בכוונה, אבל רמת הרגישות מגיעה לגבהים כאלה שלפעמים הדברים נשמעים כאילו יש כוונה לפגוע. אז זהו שלא! אמנם יום הכיפורים הוא מועד דתי, בו אמור האדם לפנות לאלוהיו ולבקש סליחה, אך אלוהים יכול לסלוח רק לחטאים שחטאנו כלפיו. על חטאים שחטאנו כלפי אנשים רק אותם האנשים יכולים לסלוח. ומכאן המנהג לבקש סליחה מחברים ומכרים בין ראש השנה לבין יום הכיפורים (עשרת ימי תשובה, ברוך). להמשיך לקרוא אני ממש מצטערת, רוצה לבקש סליחה, לא התכוונתי!