פסיכולוגיה לא בגרוש

memory_places1הייתי ילדה קטנה כשהחלו להגיע האנשים המוזרים עם המספרים הכחולים על היד. אנשים התלחשו, הצביעו עליהם עם האצבע וניהלו ויכוחים, שלא ממש הבנתי. הרחובות התמלאו אנשים שהיו ממלמללים לעצמם במקרה הטוב, או צועקים בכל מני שפות ומבהילים אותנו, הילדים. ההורים אמרו שהם לא מסוכנים אלא מסכנים, שברו אותם במחנות. בבית הספר למדו אותנו על השואה ואמרו “שלא הלכו כצאן לטבח”. לא ממש הבנו. משבגרתי, והדיון על השואה הפך להיות פומבי ולפעמים אפילו קולני, הבנתי למה בדיוק התכוונו ועל מה התווכחו המבוגרים. המפגש עם ברלין הציג לנו את התחכום הרב שבו התנהלו הנאצים בשנים שבהם היו בשלטון, עוד לפני המלחמה ובזמן כיבושן של מדינות שלמות. הבנתי פתאום איך יכול ארגון קיצוני לעלות לשלטון בצורה דמוקרטית ולאט-לאט להפוך את הדמוקרטיה לדיקטטורה. להמשיך לקרוא פסיכולוגיה לא בגרוש

בין ברלין לקרקוב

gvirtig_fullכל שנה בסתיו אנחנו נתקפים ברצון עז לטייל כדי להינות מהקרירות שמקדימה באירופה ובארה”ב (לעומת החום והחמסינים שלנו). וכך קרה ששנה אחת היינו בסתיו בברלין ושנה לאחר מכן – בקרקוב. שתי ערים עתיקות שהיו/שהן גם ערי בירה. קרקוב היתה עיר הבירה של פולין עד 1596 וברלין הפכה לעיר הבירה בשנת 1700. גם לקרקוב וגם לברלין הוזמנו היהודים על ידי השליטים על מנת לפתח את הערים ואת המסחר; פרידריך וילהלם הזמין ב-1671  חמישים משפחות יהודיות מאוסטריה שקיבלו בתים בברלין, בדיוק כפי שעשה מלך פולין קזי’מייז השלישי, שהקים את הרובע יהודי בשנת 1335 (בזכות אסתר, שהיתה המאהבת היהודיה שלו – נשמע מוכר?), שאליו הגיעו יהודים מכל קצוות אירופה, ובו אף קבלו אוטונומיה דתית. להמשיך לקרוא בין ברלין לקרקוב

האשה ששנתה את חיי הנשים

Shnirer_tombהמדריכה שליוותה אותנו היתה פולניה קתולית שלומדת ומתמחה בלימודי יהדות. היא ספרה לנו שחמותי באה ממשפחה מאוד חרדית, ממש כמו במאה שערים. היא למדה ברשת “בית יעקב“, רשת של בתי ספר יהודיים לבנות בלבד. למרות החרדיות הרבה של המשפחה והיותה נצר לרמ”א (על כך בפעם אחרת) היא היתה משפחה פרקטית, שהעריכה השכלה (שלא לדבר על חמותי שהיתה ידענית ועקשנית וחפשה מידע ואגרה ידע עד יומה האחרון).  להמשיך לקרוא האשה ששנתה את חיי הנשים

מוסיקה מבית אבא

Red_armyבגחמה של רגע החלטתי להזמין כרטיסים להופעה של “מקהלת הצבא האדום”. המחיר היה יקר למדי, אך גם זה לא ריפה את ידי. פעם, לפני שנים, היינו משתמשים בתרועת החצוצרות והמנגינה של מקהלת הצבא האדום במארש המפורסם שלהם On the March. השיר תורגם לעברית כ”אל הדרך” בביצוע מקהלת הגבעתרון וההפניה למעלה היא לביצוע המשולב של שתי הלהקות). תרועת החצוצרות היתה פותחת את טקסי סיום בית הספר ולצלילי המנגינה עצמה היו הילדים צועדים ועולים על הבמה לגאוות הוריהם. הצלילים הללו היו מאוד אהובים עלי והם מלווים אותי גם היום (בחדר כושר כשהם נותנים לי את הקצב להליכון).  להמשיך לקרוא מוסיקה מבית אבא

המסע בעקבות . . . (חלק א’)

yardמזג האוויר בשבוע שעבר (שישי-שבת חמסין מטורף ויום ראשון – מיני הוריקן, או אולי צריך לקרוא לזה ציקלון? טייפון?) הזכיר לי את מזג האויר שקבל את פנינו בפולין. ביומיים הראשונים היה חמסין של 35 מעלות, שמאוד נדיר בפולין, ואחר כך ירד גשם. בפולין הקיץ היה מאוד חם (שינויים במזג האויר אמרנו?) כשהטמפרטורות הן כל כך גבוהות אני אישית מעדיפה להיות בישראל, מקסימום ארה”ב. באירופה לא חושבים שחודשיים של קיץ וחום מטורף מצדיקים מזגן. הכי הרבה ניתן לפגוש שם מאווררים משנות השישים שלנו. וכמובן שהמחשבה על פולין הזכירה לי שעדיין לא כתבתי על המסע שלנו בפולין.

להמשיך לקרוא המסע בעקבות . . . (חלק א’)

מסעדת השף

pre-soup המאכל האופייני ביותר לפולין הוא הפירוגי, ובעגה ישראלית – פירושקי או קרעפאלך. בעצם הוא בצק מבושל ממולא בבשר קצוץ או כבד קצוץ, ובגרסה מודרנית גם בפטריות קצוצות. את הפירוגי אוכלים על יבש – שש חתיכות בצלחת מרוחה היטב בשמן עם רוטב בצד, או בתוך מרק. טעמנו אותו בכל הצורות והוא טעים להפליא ונחשב לאוכל רחוב זריז – הפלאפל הפולני. גם את הבורשט, או “חמיצת הסלק” ניתן למצוא במגוון אפשרויות: כמשקה קר, כמרק חם וכד’. האוכל הפולני טעים להפליא ונותן הרגשה של בית וזול מאוד. להמשיך לקרוא מסעדת השף

נוסטלגיית האוכל

eggsכפי שאמרתי בפוסט הקודם – הודעתי למלון על ההגעה המאוחרת שלנו ועל הדרך שאלתי אותם איך אני מגיעה מהשדה אליהם.  מיד קבלתי מכתב תשובה שמודה לי שאני מודיעה להם, ולגבי ההגעה מהשדה – הם יכולים לארגן שמישהו יפגוש אותנו תמורת סכום סמלי של 90 ש”ח. וכך, לאחר שתי טיסות,  באישון הלילה, יצאנו משדה התעופה של קרקוב, שנראה כמו אתר בנייה, ואת פנינו קבל שלט עם השם שלי ונהג מקסים שחכה לנו וקבל אותנו עם חיוך רחב ותוך 30 דקות מצאנו את עצמנו במלון Metropolitan Boutique Hotel Krakow שעליו אני ממליצה בכל פהלהמשיך לקרוא נוסטלגיית האוכל

מה שהחום גורם לנו לעשות . . .

Pragha-Krarowלא יכולתי לסבול יותר את החום וחלמתי על אירופה הקרירה. פראג נראתה לי מה זה מתאימה! מזג האוויר קריר בתחילת ספטמבר אבל לא קפוא, ואנחנו לא הספקנו לראות את העיר. כשהיינו שם לפני שנים בחודש יוני, היה חמסין של 40 מעלות. זקני פראג לא זכרו כזה מזה 60 שנה, ואי אפשר היה ללכת ברחובות. אז בספטמבר – יהיה נהדר. וחוץ מזה, מפראג נקפוץ לקרקוב, שאותה לא ראיתי כלל, כי רק אני מכל משפחתי הקטנה לא עשיתי את המסע לפולין. להמשיך לקרוא מה שהחום גורם לנו לעשות . . .

ניקיונות

scalesבערב ראש השנה מקובל לנקות את הבית ואת הגוף (ברור, יש אורחים), לעשות סיכומים של מה שהיה בשנה שעברה (כי כוווווולם עושים), ולהביע משאלות למה שמאחלים לו בשנה הבאה (אם לא יועיל לא יזיק). אז על הניקיונות הראשונים – ברור שצריך, אפילו אם אין אורחים, בגלל כל החול והאבק. ולגבי הסיכומים – אני רוצה לשתף אתכם בסיכומו של השיפוץ. להמשיך לקרוא ניקיונות

הראשון בספטמבר

New year1כל שנה, כשהתחילה שנת הלימודים, בראשון בספטמבר, היתה לי הרגשה של ראש השנה, של הזדמנות להתחלה חדשה, גם כשראש השנה עצמו חל בסוף ספטמבר. יש משהו בתאריך המדוייק והקבוע הזה. האמת היא שראש השנה עצמו חל גם הוא בתאריך קבוע – א’ בתשרי כמובן. אבל רובנו חיים היום לפי לוח השנה הלועזי ולפיו – אין לראש השנה תאריך קבוע. להמשיך לקרוא הראשון בספטמבר