איך הפכנו בדרום איטליה ליורדי ים

המעבורות מסורנטוכולם יודעים שאיטליה היא ארץ מאוד ארוכה (בצורת מגף, ברוך) ולכן כשמישהו מדבר על איטליה ישר שואלים אותו אם היה ברומא? אם היה בצפון? או בדרום? היינו ברומא והיינו בצפון איטליה, פעמיים אפילו, חשבתי שהזמן הכי טוב להשלים את החוסרים שהיו לנו בדרום איטליה הוא האביב, שאז לא גשום וגם לא חם כמו בקיץ. האמתהיא שאני שונאת את רומא, בגלל החום, הרעש והלכלוך, אבל חשבתי אולי אפשר לעשות “תיקון” ליחסים בינינו באביב. שלא לדבר על כך שכווווולם שכבר היו בדרום (איזה נופים!) ואני עוד לא? לכן הרגשתי שצריך “לעשות” גם את דרום איטליה להמשיך לקרוא איך הפכנו בדרום איטליה ליורדי ים

פשוטי העם והלורדים (או משרתים ואדונים)


House_of_Commonsביום שבת בבוקר, עם הקפה של ארוחת הבוקר (כן ברוך, בשביל הבריאות חייבים לאכול ארוחת בוקר) אני קוראת את “7 לילות” ומחפשת לאיזה אירוע כדאי ללכת השבוע. לפחות פעם בשבוע אני משתדלת ללכת לאירוע תרבותי. כל הליכה לשם הנאה ולא לסידורים, לעבודה, לרופא או למרפאה (לא ברוך, ביקור במס הכנסה לא נחשב, גם אם החזירו לך כסף) נחשבת.  
להמשיך לקרוא פשוטי העם והלורדים (או משרתים ואדונים)

החלום ושברו

Omayra Sanchezבשנותיו האחרונות אמר אבי, שזכה לעבור את גיל 90, “לא זו הארץ שהתכוונו להקים לכם”. הורי לא ברחו מאירופה, הם הגיעו כחלוצים, “לבנות ולהיבנות בה”. אכזבתו מהמתרחש בארץ היתה גדולה והוא לא חדל מלדבר על החלום ושברו. אני, שהייתי כל כך עסוקה בלהתמודד עם גידול הילדים, גידול ההורים, העבודה התובענית, ואפילו מעט ספורט שהצלחתי לדחוס ללו”ז העמוס (באולינג מישהו?), לא כל כך הבנתי למה הוא מתכוון ולא היה לי זמן להשקיע מחשבה בדבריו.  להמשיך לקרוא החלום ושברו

כמעט צדקת, אבא

Klingberg-Reizia (1)“אבא הסתכל החוצה ואמר לנו שהגרמנים יפסידו בסוף ושהיטלר ימות אבל אנחנו נדע את זה כשיצעקו את זה לתוך קברינו. ועכשיו, אני יושבת כאן, בבלוק, באושוויץ. הרוסים בשערי המחנה.” דבריה של רייזה (שושנה) קלינגברג, לימים כהן, זכרונה לברכה, שהיתה חמותי. היא שרדה את מחנה אושוויץ, שאליו הגיעה, אך לא בגלל יהדותה הגיעה אליו. בשנת 1942, אמר אביה: “היהודים הם עם שסבל כל כך הרבה, ויודע כל כך טוב להסתדר, ואם אף אחד מהאנשים האלה שנשלחים ברכבות האלה, לא שלח מכתב, לא נתן סימן חיים, סימן שהם כולם מתים. באיזו צורה, איך – אני לא יודע.” דבריו אלה יחד עם מכתבים שקבלה מחברותיה, שתארו את המשלוחים ואת הרעב, והשמועות שהגיעו לקהילה היהודית, הביאו אותה להבנה שמשמעות שהכיבוש הגרמני היא מוות ליהודים באשר הם יהודים. היא החליטה שאם נגזר עליה למות היא תמות לוחמת, בגבורה ובכבוד. להמשיך לקרוא כמעט צדקת, אבא

פה לין

Polinבתי אבן מעוצבים, בעלי תיקרות גבוהות, המתחילים ממש מהמדרכה, הוא הנוף העירוני של פולין, השונה לחלוטין מזה שאנחנו רגילים אליו בארץ, ואפילו האור בפולין רך uנעים ולא בוהק. נולדתי בתל אביב, מעולם לא גרתי במקום אחר, אבל תרבות ילדותי היתה התרבות הרוסית-פולנית ששלטה אז בארץ, ולכן הביקור בפולין הרגיש כמו חזרה הביתה. נראה שהפולנים, גם הם, חשים שפולין היא הבית של היהודים ולכן בשנת 2014 נפתח בוורשה “המוזיאון להיסטוריה של יהודי פולין”, המציג 1,000 שנות חיים יהודיים בפולין. שמו של המוזיאון בעברית “פה לין” (Polin), והוא מדרש השם המסביר מדוע התיישבו היהודים על אדמת פולין במאה העשירית לספירה, לקוח מספר שופטים י”ט, פסוק ט’: “לִין פֹּה וְיִיטַב לְבָבֶךָ” בשיכול מילים.
להמשיך לקרוא פה לין

בין ברלין לקרקוב

gvirtig_fullכל שנה בסתיו אנחנו נתקפים ברצון עז לטייל כדי להינות מהקרירות שמקדימה באירופה ובארה”ב (לעומת החום והחמסינים שלנו). וכך קרה ששנה אחת היינו בסתיו בברלין ושנה לאחר מכן – בקרקוב. שתי ערים עתיקות שהיו/שהן גם ערי בירה. קרקוב היתה עיר הבירה של פולין עד 1596 וברלין הפכה לעיר הבירה בשנת 1700. גם לקרקוב וגם לברלין הוזמנו היהודים על ידי השליטים על מנת לפתח את הערים ואת המסחר; פרידריך וילהלם הזמין ב-1671  חמישים משפחות יהודיות מאוסטריה שקיבלו בתים בברלין, בדיוק כפי שעשה מלך פולין קזי’מייז השלישי, שהקים את הרובע יהודי בשנת 1335 (בזכות אסתר, שהיתה המאהבת היהודיה שלו – נשמע מוכר?), שאליו הגיעו יהודים מכל קצוות אירופה, ובו אף קבלו אוטונומיה דתית. להמשיך לקרוא בין ברלין לקרקוב

האשה ששנתה את חיי הנשים

Shnirer_tombהמדריכה שליוותה אותנו היתה פולניה קתולית שלומדת ומתמחה בלימודי יהדות. היא ספרה לנו שחמותי באה ממשפחה מאוד חרדית, ממש כמו במאה שערים. היא למדה ברשת “בית יעקב“, רשת של בתי ספר יהודיים לבנות בלבד. למרות החרדיות הרבה של המשפחה והיותה נצר לרמ”א (על כך בפעם אחרת) היא היתה משפחה פרקטית, שהעריכה השכלה (שלא לדבר על חמותי שהיתה ידענית ועקשנית וחפשה מידע ואגרה ידע עד יומה האחרון).  להמשיך לקרוא האשה ששנתה את חיי הנשים

מוסיקה מבית אבא

Red_armyבגחמה של רגע החלטתי להזמין כרטיסים להופעה של “מקהלת הצבא האדום”. המחיר היה יקר למדי, אך גם זה לא ריפה את ידי. פעם, לפני שנים, היינו משתמשים בתרועת החצוצרות והמנגינה של מקהלת הצבא האדום במארש המפורסם שלהם On the March. השיר תורגם לעברית כ”אל הדרך” בביצוע מקהלת הגבעתרון וההפניה למעלה היא לביצוע המשולב של שתי הלהקות). תרועת החצוצרות היתה פותחת את טקסי סיום בית הספר ולצלילי המנגינה עצמה היו הילדים צועדים ועולים על הבמה לגאוות הוריהם. הצלילים הללו היו מאוד אהובים עלי והם מלווים אותי גם היום (בחדר כושר כשהם נותנים לי את הקצב להליכון).  להמשיך לקרוא מוסיקה מבית אבא

המסע בעקבות . . . (חלק א’)

yardמזג האוויר בשבוע שעבר (שישי-שבת חמסין מטורף ויום ראשון – מיני הוריקן, או אולי צריך לקרוא לזה ציקלון? טייפון?) הזכיר לי את מזג האויר שקבל את פנינו בפולין. ביומיים הראשונים היה חמסין של 35 מעלות, שמאוד נדיר בפולין, ואחר כך ירד גשם. בפולין הקיץ היה מאוד חם (שינויים במזג האויר אמרנו?) כשהטמפרטורות הן כל כך גבוהות אני אישית מעדיפה להיות בישראל, מקסימום ארה”ב. באירופה לא חושבים שחודשיים של קיץ וחום מטורף מצדיקים מזגן. הכי הרבה ניתן לפגוש שם מאווררים משנות השישים שלנו. וכמובן שהמחשבה על פולין הזכירה לי שעדיין לא כתבתי על המסע שלנו בפולין.

להמשיך לקרוא המסע בעקבות . . . (חלק א’)

מסעדת השף

pre-soup המאכל האופייני ביותר לפולין הוא הפירוגי, ובעגה ישראלית – פירושקי או קרעפאלך. בעצם הוא בצק מבושל ממולא בבשר קצוץ או כבד קצוץ, ובגרסה מודרנית גם בפטריות קצוצות. את הפירוגי אוכלים על יבש – שש חתיכות בצלחת מרוחה היטב בשמן עם רוטב בצד, או בתוך מרק. טעמנו אותו בכל הצורות והוא טעים להפליא ונחשב לאוכל רחוב זריז – הפלאפל הפולני. גם את הבורשט, או “חמיצת הסלק” ניתן למצוא במגוון אפשרויות: כמשקה קר, כמרק חם וכד’. האוכל הפולני טעים להפליא ונותן הרגשה של בית וזול מאוד. להמשיך לקרוא מסעדת השף